אגודת אזוב מדברי סה

בעל תה"ד עצמו: הנה דבריו ז"ל מרפסין אגרין דכיון דהתה"ד בעצמו הי' המסדר של השאלות עכצ"ל דס"ל ה"א או וי"ו דוקא דאל"כ למה נקיט הכי דהא ליכא למימר שהמעשה כך הי' וכמ"ש הפרימ"ג בהקדמה ליור"ד ד"ה תה"ד בשם התב"ש זצ"ל. עוד כתב ואפשר נמי דאי אינה מחוברת בה' או וי"ו תפירות לא מינכר חיבורה ואע"ג דלענין שבת ושעטנז סגי בב' תפירות היינו דהוה חיבור לחומרא אבל ודאי לקרות לכתחלה בס"ת כזו לא שפיר דמי למיעבד הכי ודבריו תמוהי' דאם נחתינן לחלק בין ס"ת לשבת ושעטנז א"כ אין שום ראי' לדינו של התה"ד ז"ל דשאני שעטנז ושבת לחומרא ולא לקרות לכתחלה בס"ת כזו אפי' כשיש לה ה"א או וי"ו תפירות. ולענ"ד צריך להגיה ולסדר דבריו זצ"ל וכן צ"ל בודאי אפי' ב' תפירות סגי ומ"ש בתה"ד ה"א או וי"ו הוא לאו דוקא ורצה לאפוקי דלא בעי' שתהא מחוברת ברובא ואפשר נמי דאם אינה מחוברת בה"א או וי"ו תפירות לא מינכר חיבורה ואע"ג דלענין שבת ושעטנז סגי בב' תפירות היינו דהוה חיבור לחומרא אבל ודאי לקרות לכתחלה בס"ת כזו לא שפיר דמי למיעבד הכי ולא כתב דומיא דשבת ושעטנז אלא לענין [שתהא מחוברת] שיהא תפירות של קיימא בענין שחשובין תפירה גבי שבת ושעטנז. וכן משמע בלשון השאלה שם שכתב וז"ל ס"ת שנקרע תפירה בין יריעה ליריעה רוב התפירות אבל עדיין מחוברת בה"א או וי"ו תפירות כו' וידוע שהשאלות שבתה"ד סדר בעל תה"ד בעצמו. והיינו שע"כ דוקא נקיט הכי. ובסידור ההוא דברי הנקוה"כ נכיחים: אמנם דעוד כתב הנקוה"כ ומ"ש ועוד ק"ל מש"ס דפ' העור והרוטב לק"מ דהתם כל שנקרע רובה בטל מתורת טלית כיון שהית' טלית שלמה ונקרע גוף הטלית אבל הכא לא נקרעו רק התפירות צ"ע דהא כיון שהתפירות הם המחברים את היריעות אפי' שנקרעו רק רוב התפירות ג"כ תו ליכא חיבור שקריעת רוב התפירות הרי הוא כקריעת רוב הבגד דמבטל שם בגד מיני' וה"נ קריעת רוב התפירות מהני לבטל מיני' שם התפירות דמה לי נקרעו חוטי השתי או הערב שמחברים ועושים מחוטים אחדים בגד שלם וכשנקרעו רוב החוטים דהיינו רוב הבגד בטל שם בגד ממנו ה"נ התפירות שעושין ספר שלם מיריעות אחדות שכשנקרעו רובם דהיינו ברוב הספר דמהני לבטל שם ספר מיני'

ולענ"ד גם בטלית אם נקרעו התפירות הרי הוא כאילו נקרע גוף הטלית וחכם אחד רצה לבאר דשם טלית מתבטל בין ע"י קרע שבגופו בין ע"י קרע שבתפירות משא"כ בס"ת אין שם ס"ת מתבטל ממנו ע"י קריעת התפירות ולענ"ד שם ס"ת שפיר מתבטל שנקרא רק יריעות של ס"ת ולא ספר. תו כתב ועוד דהתם כיון שנקרע רובה לא חשיב כמעיקרא דלענין טומאה בעינן כלי כדמעיקרא וכדפירש"י התם

לענ"ד אין ראי' מרש"י ז"ל דהא התם נהי דנתבטל שם בגד מיני' מ"מ הא ג' על ג' נמי מקבל טומאה ושם בגד עליה מש"ה פירש"י דלא הוה כלי כדמעיקרא כשהי' בשעה שקיבל טומאה שבאותה שעה הי' בגד שלם לא של ג' על ג' אבל שם כלי הראשון נתבטל ממנו לגמרי והה"נ בס"ת שכשנקרע רובה נתבטל שם תפירתה הראשונה לגמרי ולא הוה ספר כלל ובסוף דבריו כתב וגם המעיין בפי' הר"ש (בפכ"ח דכלים משנה ח) יראה דבלא"ה לק"מ

וראיתי בפי' הר"ש שם שאחרי שלא נ"ל פירש"י חולין פי' שם ג' פירושים: הא' דהיכא דאיכא עלי' שם כלי כשנתבטל שם כלי מיני' נטהר לגמרי: הב' שרק טומאת מדרס בטל מיני' משום שאינו ראוי לעיטוף: הג' דאיירי כשאין בכל קרע וקרע רוחב ג': והנה לפ"ד לא זכיתי לרדת לעומק דעת הנקוה"כ במה דלפי' הר"ש לק"מ. דלמה שהעלה שאין בכל קרע רוחב ג' הנה מ"מ במה שלא נקרע איכא אורך ורוחב ג' וכדי מעפורת הוא דליכא וההוא נמי מדרבנן הוא וא"כ קשה דכשם שקרע שברוב מבטל שם מחובר מהמיעוט שלא נקרע ה"נ דכוותה ואם כיון למ"ש דהיכא דאיכא שם כלי כשנתבטל נטהר לגמרי אכתי קשה במה נתבטל שם כלי בקריעת הרוב והא איכא עדיין מועט מחובר. ועכצ"ל דמיעוטא כמאן דליתי' דמי' וה"נ בס"ת לענין התפירות והי' נלע"ד שכיון למה שפי' דמשום שאין ראוי לעיטוף בטלה מיני' טומאת מדרס ולא משום דרובו ככולו ואכתי גם לזה צריך להבין במה זה החליט התנא דבקריעת רוב שוב אינו ראוי לעיטוף ובנקרע מיעוטו עדיין ראוי לעיטוף ועכצ"ל משום דאזלינן בתר רובא וא"כ ה"נ קשה דניזול בתר רובא ועוד שהרי הר"ש בעצמו לא החליט פי' זה והק' עלי' מזבחים כמבואר שם

ומעתה אין בדברי הנקוה"כ כדי ביאור לדחות דברי הט"ז ובלא"ה צ"ע לענ"ד ע"ד התה"ד דהא בכל התורה קיי"ל המיעוט בטל לגבי הרוב. וה"נ מיעוט התפירות ליבטלו לגבי הרוב שנקרעו תפירותיו ובאו"ח (סי' י' סעיף ז) נמי קיי"ל לענין בגד של ד' כנפות דכשהרוב אינו מחובר הו"ל כפתוח לגמרי ואם הרוב מחובר הו"ל כסתום לגמרי דאלמא דאזלינן בתר רובא להחשיב המיעוט כמחובר או לא וה"נ דכוותה

ונתתי אל לבי לעיין בדברי התה"ד ז"ל (בסי' נ') וממה שהעיר דדוקא במגלה כשרה בהטיל בה ג' חוטי גידין המשולשין והשאר נתפר בפשתן אבל בס"ת פסולה בכה"ג וכיון שפסולה בנתפרה בפשתן עכצ"ל דבג' חוטי גידין המשולשין בלבד פשיטא דפסולה דאויר חמור מדבר הפסול [האמנם שראיית התה"ד ממלאוהו בקרובים דכשר ובהניח חלק דפסול תמוה דשא"ה שמא יזייף את השטר כשנתמלא אפי' בקרובים תו ליכא מקום לזייף אבל בחלק איכא לזייף ולכתוב במקום החלק ובעלמא י"ל דאויר עדיף מדבר הפסול אלא שהראי' מסוכה בסכך פסול ואויר הוא ראי' נכונה] ובסוף דבריו העלה דכשהיתה מתחלה כהלכתה ונקרע ונשאר ה' או ו' תפירות כשרה הנה נראה מזה דלא הכשיר בדיעבד אלא כשהתפירות שנשארו קיימו משולשין דכיון דבכה"ג במגלה כשרה לכתחלה ואפי' לא מלאוהו בפשתן כדמשמע באו"ח (סי' תרצא סעי' ו) במחבר שלא הזכיר שלכתחלה יתפור השאר בפשתן כמ"ש הרמ"א משמע דס"ל להמחבר אפי' לא מלאוה בפשתן כשרה לכתחלה ומש"ה בס"ת נחתינן חד דרגא להכשיר עכ"פ בדיעבד כשהיתה כשרה מתחלתה אבל היכא שהתפירות שנשארו לא קיימו במשולשין והם במקום אחד כמו בנ"ד דפסול אפי' במגלה. הנה בס"ת אפי' היכא שמתחלה היתה כדינה לא מכשרינן ותדע דדוקא במשולשין הוא שהקיל התה"ד דאל"ה למה זה העיר בתחלת דבריו דדוקא במגילה מכשרינן בג' תפירות גידין והשאר פשתן ולא בס"ת והא בלא משולשין אפי' במגילה פסולה אלא ודאי דבמשולשין קאי

ובזה דברי התה"ד מיושבין דל"ק תו כיון דלשבת ולשעטנז מדמינן לה ליסגי בב' תפירות דהא כיון דאיירי שהתפירות קיימו במשולשין א"כ בכל מקום של המשולש ליכא רק ב' תפירות וכשם דהוה חיבור לענין שבת ושעטנז הוה נמי חיבור לס"ת ובין כולם ו' תפירות ובכל א' רק ב' תפירות ומה שכ' ה' או ו' נלע"ד ליישב דהנה עכצ"ל דס"ל כהסוברים (בסי' ש) דלכלאים בעי' ב' תפירות וקשר בראשן ולא סגי בתפירה א' וקשר דא"כ ליסגי בג' תפירות משולשין וכן צ"ל נמי עפ"מ שהבין הט"ז בדבריו והק' עליו דליסגי בב' תפירות ולא הק' דליסגי בתפירה א' דהא כבר התנה התה"ד שהתפירות יהיו של קיימא דהיינו בקשר בראשן או בהחזרת ראשן לצד אחד וכמש"ל וא"כ גם קשר א' הוה חיבור ועכצ"ל דלקושיא זו הי' הט"ז משני דס"ל לתה"ד דבעי' ב' תפירות וקשר. מעתה י"ל נהי דס"ל להחמיר בס"ת דבעי' ב' תפירות וקשר בראשן היינו רק שיהיה בב' מקומות של המשולשים ב' תפירות וקשר אבל במקום א' של הג' משולשים אפי' לא נשאר רק קשר א' של קיימא דהיינו תפירה א' וקשר בראשה נמי כשרה בדיעבד ומש"ה כתב ה'