אגודת אזוב מדברי סד

מיהו יש לדחות דהא בשקלים (שם) איירי במותר המת וכשגבו לאחר מיתה ולא שייך בי' תו נתעשר דאפי' נפלה לו ירושה ממקום אחר משעת מיתה פקעה זכותו בנכסי מורישו ובניו בחריקאי קיימי ומש"ה נקיט רק נמצא שיש לו אבל במותר שבוי בין שנותר חציו ובין שהכל נותר שאפשר שנתעשר לאחר הגבי' צ"ע אם המותר שלו לשיטת הרא"ש ואם אמרי' שזכה משעה שנגבה לצורכו ולא פקע זכותו במה שנתעשר אח"כ או נימא שעד שיגיע המעות לידו אינו זוכה בו ודוקא עודנו עני אבל נתעשר אח"כ אינו זוכה כלל אפי' מטא לידי' אח"כ

והיכא שאחד בלבד התנדב סך מסויים לפדיון צ"ע אם המותר של השבוי או של המתנדב דלכאורה י"ל דוקא היכא שנתקבץ על יד על יד ושום אדם לא נתן די פדיונו הוא דאמרי' כל מה שהתנדבו לצורכו התנדבו דאין לומר שהתנדבו לפדיונו דוקא דהא בנדבת כאו"א לא יספיק לפדותו ואע"ג שאפשר לפדותו בכל מה שיתקבץ מ"מ כיון שכ"א נתן פחות מכדי פדיונו אמרי' דלצורכו וע"ד בלבד התנדבו ולא לפדיונו ושפיר המותר של השבוי אבל כשאחד התנדב סך מסויים לפדותו הוא לבדו נראה שהמותר של המתנדב לפי שרק לפדיונו התנדב ולא לצורכו וכן כשאחד התנדב סך מסויים לצורכי קבורה לקוברו במעותיו בלבד ונתותר. נ"ל שהמותר של מתנדב ולא של יורשים דהיכא שאחד בלבד התנדב אמרינן שע"ד הצורך הידוע הוא שהתנדב ועוד דבכה"ג ליכא זילותא כ"כ כמו היכא שנתקבץ על יד על יד מהרבה בני אדם וי"ל דלא שייך בכה"ג טעם דזילותא כלל. ומש"ה המותר של המתנדב. ועיי' מרדכי כתובות פ' אע"פ (סי' קעו) ושם הי' שאחד נדר הכל ואפ"ה הוה ר"ל דזכו היורשין. וגם הי' המעשה שהכל נותר ועי' בשלטי הגיבורים שם

אמנם המעיין בתשו' הרא"ש (כלל לב ס"ו) יראה שמחלק בין היכא שנעשית המצוה שגבו בעדה ובין היכא שהכל נותר ולא נעשית המצוה כלל הגם שבקצת דבריו אפשר לדחוק ולפרש דשאני התם שהשבוי' קלקלה דרכי' ומש"ה לא זכתה במה שנגבה הנה ממ"ש דהא דדמי מותר שבוי לאותו שבוי היינו היכא שנעשית המצוה שנגבית הממון בשבילה ומה שהותירו המתנדבים יותר מכדי פדיונה זכה בהן השבוי וממ"ש הגע עצמך הא דאמרי' מותר המת ליורשיו חולה שהי' גוסס ופסקו לו צדקה לצורך ארון ותכריכין וקבורה ונתרפא וכי תעלה ע"ד שתנתן לו הצדקה והלוא לא אמרו אלא מותר המת ובסוף דבריו ויהיה הקרן קיים אם תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבוי' שתפדה בו ומשמע דאפי' כשתטיב דרכי' אין לה זכות באותן הדמים רק להפדות בהם ולא לאוכלם שמכל זה מבואר דהיכא שלא נעשית אותה המצוה שגבו בעדה אין למי שנגבה עבורו שום זכות באותן הדמים

גם בשו"ת הרדב"ז ראיתי שכתב לחלק (בח"ד סי' קכג) דהיכא שכבר בא הממון ליד העני שגבו למחסורו דכבר נעשה המצוה אע"ג שהכל נותר ואין בו צורך לעני ההוא או אפי' שהמעות עדיין ביד גבאי אלא שכבר נעשית המצוה שגבו בעבורה במקצת הדמים. דבכה"ג המותר לאותו עני וליורשיו אבל היכא שהכל נותר ולא נעשית המצוה כלל כגון שעדיין לא בא המעות ליד העני או בגבו לצורך נישואין ומתה הכלה קודם שנישאת אפי' מטו זוזי לידה אין המעות הם וינתן לעניים אחרים גם רצה לחלק דכשגבו מכל א' דבר מועט אמרי' דמסתמא מחלו ואפי' נותר הכל ולא מטי זוזי לידי ולא נעשית המצוה כלל הרי הוא שלו ושל יורשיו אבל היכא כשאחד נתן מתנה מרובה כשנותר הכל ולא נעשית המצוה אין המותר שלו ובסוף דבריו כתב שמסתבר כשיטה הראשונה

מיהו בנ"ד שנתגלה שבשעה שגבו לצורכו כבר חפשה ניתן לו דהו"ל כמו גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו אפי' להרשב"א (שבסי' רנ"ג ס"ו) לא זכה בהמעות שנגבה לצורכו

סימן כד שאלה ס"ת שבצד התחתון נקרעו רוב תפירותיו ובצד העליון נשארו ששה תפירות רק שהתפירות לא היה קשר בסופם ולא החזיר הראש לצד אחר אם מותר לקרות בה כשיעשה קשר בראש התפירות לעשותם של קיימא

תשובה ביור"ד (סי' רעח סעי' ג) אם נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחוברות בחמש או בשש תפירות של קיימא כשר: והנה פשטות לשון תפירות של קיימא היינו שבסוף התפירות יש קשר או שעשה ראשן לצד תפירה אחרת. באופן שהתפירות שנשארו עומדות להתקיים דהיינו שהס"ת תתקיים כן בחמש או בשש תפירות ולא שע"י התפירות תעמוד הס"ת מחוברות דא"כ העיקר תלוי במה שהיא ה' או ו' תפירות ושל קיימא ל"ל

ויש לעיין היכא שאין קשר בסופם ולא החזיר ראשם לצד אלא שעתה בא לעשות כן אם הוא כשר ע"י שיתקן כזאת ולענ"ד כיון דעיקר דין זה משו"ת תרומת הדשן ונימוקו עמו דדוקא ס"ת שמתחלתה לא נתפרה עמה יריעה אחת כהלכתה הרי זו פסולה אבל אם אח"כ נפסקו התפירו' כשרה בכה"ג א"כ היינו דוקא היכא שמעולם לא נפסקו התפירות כולם ונשארו שש או חמש תפירות של קיימא או בהחזרת ראשן דבכה"ג לא יצאה מכשרותה וחיבורה הראשון אבל היכא שכבר נפסקו כל התפירות ולא נשארו כדינם וכבר יצאה מתורת חיבורה הראשון. ועכשיו הוא שבא לתקן ולתפור אותה א"כ צריך לתופרה באופן שתהא כשרה לכתחלה דמה מהני לן מה שהיתה תפירה בתחלה כיון שכבר יצאה מתורת תפירתה ועכשיו פני' חדשות באו לכאן כדאיתא שבת (דף ) ובגרדומי תכלת נמי דקיי"ל באו"ח (סי' יב סעיף א) דסגי בכדי עניבה היינו דוקא היכא שלא התיר עדיין הציצית מן הבגד אבל היכא שהתירם מן הבגד ובטלה שם ציצית מינה בכה"ג לא אמרינן דסגי בגרדומין בכדי עניבה דאין זו מעלה כלל מה שהי' בראשונה היכא שכבר בטל שמו ממנו ופנים חדשות באו לכאן ומה שהב"י כ"כ (בסי' טו) לענין טלית אחר היא לאו דוקא דהיכא שהתיר הציצית אותו הטלית נמי כאחר דמיא ועדיפא טפי ממה שהעירו התוס' ע"ז (דף לד.) ד"ה שאינו דבהחזירו לכבשן פנים חדשות באו לכאן דאלמא דכל היכא שצריך לעשות שום מעשה בידים אע"ג דאכתי לא נפקע שמו הראשון אמרינן שע"י המעשה באו פנים חדשות מכ"ש בנ"ד שכבר נפקע שם חיבורו ושם ציצית מינה ורק ע"י הקשירה שהוסיף מעשה באו לדין עלי'. וכיון דהוה פנים חדשות לכתחלה בעי'

והנה הטו"ז (סק"ב) תמה על התה"ד דהא לא דמי לשעטנז דצריך שלא יהי' שום צד חיבור בעולם אבל בס"ת בעינן שיהי' ספר אחד ומחובר גמור ועוד דא"כ בב' תפירות ליסגי ליסגי. תו הקשה מטלית שקרע בה רוב טהורה וליכא תו עלי' תורת בגד וה"נ דכוותי' עיי"ש. וראיתי בס' נקודת הכסף דברים של"ז להבין אותם. דמ"ש בודאי אפי' ב' תפירות סגי ולא כתב דומיא דשבת ושעטנז אלא לענין שיהא תפירות של קיימא בענין שחשובים תפירה גבי שעטנז ושבת צע"ג דכיון דס"ל דבאמת בב' תפירות סגי א"כ מה ק"ל תו משבת ושעטנז שכתב דלא כתב דומיא דשבת ושעטנז כו' והא לפום סברא דהשתא הרי זה דומה ממש לשבת ושעטנז ולא הו"ל למכתב אלא דחמש או שש תפירות לאו דוקא הוא. תו כ' הנקודת הכסף ומ"ש בתה"ד ה' או וי"ו הוא לאו דוקא ורצה לאפוקי דלא בעי' שתהא מחוברת ברובא וכן משמע בלשון השאלה שכ' שם וז"ל ס"ת שנקרע תפירה בין יריעה ליריעה רוב התפירות אבל עדיין מחוברת בה' או וי"ו תפירות כו' וידוע שהשאלות שבתה"ד סידר