אגודת אזוב מדברי סב

סותרים להראשונים ושקר מוחלט ואחר כל אלה נאמר שם בהיתר השבועה ומעתה איננו חל עליו שום נדנוד איסור נדר או שבועה כי הותרו כל ההתקשרות אשר הי' ביניהם ברצונינו הטוב כו' רק בדעתם היפה והנה לא התירו הב"ד את השבועות והנדרים שהרי לא היו כ"א ב' דיינים ולא אמרו לו מותר לך כי אם שכן אמרו לפניהם המשגיחים ומבואר בט"ז (סי' רכח ס"ק מ"ה ובסי' רלא סק"ג) דלא מהני מה שהבע"ד עצמו מוחל כי אם במידי דממונא באומר הריני כאילו התקבלתי

האמנם חכם א' העירני שבס' פתחי תשובה ליור"ד (סוף סי' רלב) הביא בשם מהר"מ קלעי שבס' מקור ברוך (סי' ל) דכיון דנוהגין כן הו"ל כאילו התנה כן בשעת הנדר והשבועה דמהני. אולם גם בזה לא הועיל דכיון שהי' השבועה לטובת בני העיר בעי' דעת כולם ולא סגי ברובא וכמש"ל (אות ד) בשם הריב"ש

סימן כב נשאלתי באחד שהי' רגיל להפריש מעשר מתבואותיו או ממעותיו קרן וריוח אם מותר לקנות אתרוג לצאת בו הוא ואחרים

תשובה ביו"ד (סי' רמט ס"א) בהג"ה ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבהכ"נ או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים. ובבאה"ג ביאר פי' כשבלא"ה מחוייב עכ"פ לעשות מצוה זו ורוצה לפטור ממנה במעשר אינו רשאי אבל אם רוצה לעשות בו מצוה שעדיין אינו מחוייב בה רשאי והנה מדבריו משמע אע"ג שלא יהי' המעות לעניים כמו נרות לבהכ"נ מ"מ כל שאין המצוה רמיא עלי' מותר לעשותה ממעשר שלו ובמה שמחלק בין מצוה דרמיא עלי' ללא רמי' עדיין עליו נ"ל שהוא משום כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין כעין שאמר לענין הקרבנות ולמדוהו מקרא וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר במנחות (פ"ז מ"ו)

אמנם דעת הט"ז נראה דדוקא אם המעות אינם נשתנים ובאים ג"כ ליד עניים אבל היכא שלא יבואו לעניים אף שאין המצוה רמי' עלי' אסור והיינו מדכתב דמותר לקנות מצות בביהכ"נ ע"מ לשלם ממעות מעשר משום דהמעות אזלי לצדקה משמע דוקא משום שהמעות אזלי לצדקה ויבואו לידם של עניים אבל בלא"ה אסור מיהו יש לדחות ולומר דמ"ש דהמעות לצדקה אזלי היינו לצורך צדקת בהכ"נ ולא שבאין לעניים ודע שמדברי שו"ת מנחם עזרי' שהביא בבאה"ט ובש"ך וט"ז הביאו כן בשם הדרישה שכ' בשם הר' מנחם שמותר ליתן מעות מעשר כדי להיות בעל ברית או להכניס חתן לחופה ולקנות ספרים להשאילן לאחרים נראה קצת דס"ל נמי שבעי' שיבוא המעות ליד עניים כמו היכא שנותן מעות לעני להיות בעל ברית ולהכניס חתן לחופה וכן ספרים כיון שלומדים מהם הו"ל נמי כחילו בא המעות ליד עניים. אבל נרות לבהכ"נ דלאו על עניים רמיא ואין ייתור בזה המעות רק לעשירים ולכיס של צדקת בהכ"נ אבל עניים לא מרווחי מידי אסור. ומה"ט השמיט הא דנרות לבהכ"נ ובשו"ת שבות יעקב ח"ב (סי' פ"ה) כתב וז"ל וכן כל המצות שאינן לעניים ממש כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה פסקו האחרונים הש"ך והט"ז דאין לקנות ממעות מעשר וכן לקנות ספרים אם לא שאין יכולת בידם ולא הי' עושה אותן המצות כו' ולענין קניית מצות בבהכ"נ כתב בשו"ת פני, יהושע דמותר לפרוע מהן ועיין בט"ז (סי רמ"ט סק"א) שמחלק בדבר כו' עכ"ל השו"ת שבות יעקב משמע דבעי' דוקא שיהיה המעות לעניים רק שא"צ ממש עניים וסגי לקנות ספרים כיון שהעניים לומדין מהן רק שהתנה שיהי' מצוה שלא הי' עושה אותה מבלעדי המעות ההם. והעלה עוד בשו"ת שבות יעקב שמי שנוהג להפרישו דינו כדין מעשר עני וא"כ צריך להיות שיבוא לעניים עיקר ההנאה מהם עכ"פ והיינו שיבוא עכ"פ למצוה שלא הי' עושה אותה בלעדי המעות ההוא [ודע שמש"כ בשו"ת שבות יעקב שם וכ"ה בשו"ת הר"י סג"ל (בסי' נ"ד) דהמרבה במעשר כספים ותבואה בזמנינו מעשרותיו מקולקלין תמוה לכאורה בעיני דהא קלקולו רק לפי שהטבל מעורב בו כדכתב רש"י עירובין (דף נ.) ד"ה פירותיו וכ"ה בקידושין דף נא.] וא"כ לקנות אתרוג כשר נראה דאסור דנהי שהעניים ג"כ יהנו ויצאו בו ודומה קצת לקניית ספרים שהעניים לומדים מהם מ"מ כיון דלאו לעניים ממש הוא ובעי' שיהי' מצוה שלא הי' עושה אותה בלי המעות מעשר ובאתרוג ליכא למימר הכי ועוד הא אתרוג הו"ל מצוה דרמיא עלי' חיובא ולא משמע ששום א' מהפוסקים יחלוק ע"ד הבאה"ג שהתנה שיהי' מצוה דלא רמי' עלי' א"כ אסור להוציא מעות מעשר לכגון זה ובכה"ג כתב דבעי' שיבוא המעות לעניים דוקא ועיין שו"ת פני יהושע חלק א (סי' ב) ועדיין יש לעיין אם בלא"ה הי' קונה אתרוג כשר אם יוסיף ממעות מעשר לקנות מהודר כדי שיברכו עניים ג"כ עליו מיהו לא דמי לספרים דנצטוו עניים על ת"ת ולא סגי בלאו הכי אבל על הידור מצוה לא רמי' חיובא עלייהו

סימן כג עובדא באה לפני בלוה שנתנוהו בתפיסה וגבו מכמה בני אדם לצורך פדיונו ואיזה אנשים התנדבו ולא נתנו עדיין ואח"כ נודע שימים אחדים קודם הגביי' פטרוהו המלוים בלי שום מעות והוא עני מדוכא ערום ויחף וטפלא תלי בי' וקצת מהנותנים מסכימים לתת לו מהמעות שנגבה וקצתם מוחים באומרם שנתנו רק לפדיונו ולא להלבישו ומצוים לתת המעות לעניים אחרים ההגונים ממנו גם קצת מהמתנדבים חוזרים מנדבתם ואינם רוצים לסלק מה שהתנדבו וקצתם רוצים ליתן לאחרים כטענות קצת מהנותנים והעירותי בדין זה בעזר החול"ד

דע שהמתנדב לצדקה ומכ"ש לפדיון שבויים שהוא הגדולה שבצדקות כדאי' ב"ב (דף ח:) וכ"ה ביור"ד (סימן רנב ס"א) אינו יכול לחזור בו כי אם ע"י שאלה כדאיתא ביור"ד (סי' רנח סעי' ו) ואפי' לשנותה למצוה אחרת אינו יכול כדאיתא (סי' רנו ס"ד) בהג"ה ובט"ז (סק"ד) ואע"ג שלא נצרכו למה שגבו והתנדבו הנה נראה שהכל שלו וכדאי' שקלים (ספ"א) מותר שבוי לאותו שבוי וכ"ה ביור"ד (סי רנ"ג ס"ו) ולא מחלקינן לומר דדוקא מותר שבוי שכבר הוציאו המקצת ונתקיים דעת המתנדבים במקצת מש"ה המותר לאותו שהתנדבו עבורו אבל היכא שנתהיה שאין צורך במעות שנגבו והתנדבו והכל נשאר לא אמרינן שהוא לאותו שבוי דכיון שלא נתקיימה כלל דעת הנותנים אמרי' שלא על דעת כן התנדבו ויחזיר להנותנים או יהא מונח לצורך שבויים אחרים הא לא אמרינן

ולכאורה יש להביא ראי' דאין לחלק בהכי מדנקטינן טעמא בשקלים (שם) גבי גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו משום שלא ע"ד כך התנדבו. וקשה דתיפוק לי' משום שהכל נותר ולא נצרך למה שגבו דהא יש לו משלו אלא ע"כ דלא מחלקינן בהכי ודאפי' נתותר הכל היכא שלא הי' גביי' בטעות הרי הוא לאותו שגבו בשבילו וכשמת הרי הוא של יורשיו ובעי דוקא טעמא שלא ע"ד כך התנדבו ויש לדחות דגם בגבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו אכתי אפשר לקבור המת ולפדות השבוי במעות שנתקבץ דהו"ל שפיר נעשית המצוה במה שנגבה והוה אמינא דהמותר להשבוי או ליורשי המת קמ"ל טעמא דלא ע"ד כן התנדבו דאפי' אם קברו המת במה שנתקבץ אין המותר ליורשים אבל היכא שאין שום צורך למה שגבו כמו במת השבוי או נפטר בלי פדיון אכתי י"ל דאין מה שנגבה שלו

אמנם מבואר דעת הרשב"א (בסי' רנ"ג סעי' ז) דאפי' היכא שמת השבוי ונשאר הכל שינתן ליורשיו ושדינו כמו מותר המת וגם דעת הרא"ש שהובא בהג"ה (שם) שחולק וסובר דבמת השבוי לא ינתן ליורשיו אפשר לפרש דדוקא ליורשיו לא יתנוהו משום שלא התנדבו ע"ד היורשים דסתמא דמלתא מה שנתנו הי' ע"מ שיהי' לו איזה