אגודת אזוב מדברי ס

דאית בה ממונא. נידון דידן דע"י עבודתו בא לו ממון מאנשי המקום פשיטא דהו"ל איסורא דאית בה ממונא ועוד דהא חזינן שהוסיפו לו שכר בעד השבועה שנשבע להם ודשביק כ"ע והו"ל איסורא דאית בה ממונא מסתברא לומר דבעי' בי' תנאי כפול ושאר דיני תנאי וכל כמה דלא כפלי' לתנאו הרי הוא בטל והשבועה בתוקפה ובחומרה

אמנם ביור"ד (סי' ר"כ סט"ו) בהג"ה בנודר אם יחי' פלוני יתענה או יתן לצדקה דלא בעי' תנאי כפול דלא גרע מכוונת הנודר (שבסי' רי"ח) ושכן משמע (בסי' רלב סי' ט) דאזלינן בתר הכונה ולכאורה נראה דלהרמ"א ז"ל לגמרי קיי"ל כר"מ ואפי' בנדרים דקילי הו"ל לפסוק כוותי' ומש"ה הוצרך להביא לחמו ממרחק דלא גרע מכוונת הנודר ומשום דבדיבורא הוא וכמ"ש בפתח הבית (סוף ענף ח) וס"ל נמי דגילוי דעת לא עדיף מתנאי שלא כהלכתו. ולפ"ז נראה לכאורה דה"ה נמי בשבועה לא בעי' תנאי כפול כמבואר ברמב"ם (פ"ח ה"ח) מנדרים (וברסי' רי"ח), אלא שצ"ע דא"כ בשבועה דאליעזר למה לי תנאי כפול וכי גרע מגילוי דעת וכונת הנודר ואפי' למ"ש הר"י בתוס' ד"ה בשלמא לר"מ שהקו' מצד הסברא מ"מ צ"ע קצת ע"ד הרמ"א ז"ל דכיון דבשבועה לא בעי' תנאי כפול ובגוף הנידון דאברהם לא בעי תנאי כפול למה זה כפל תנאו אפילו למצד הסברא

איברא שהג"ה זו לכאורה בלא"ה צ"ע דהא מבואר (בסי' ריח) בהג"ה ובט"ז שם בשם הריב"ש דהא דאזלינן בתר כונה אע"ג דליכא אומדנא דמוכחא היינו דוקא בנדר שבינו לבין עצמו אבל בנודר לחברו לקיים מה שהבטיחו היכא דלענין ממון נ"מ הוה אומדנא ה"נ לענין הנדר שנתלה בממון לא אזלינן בתר אומדנא. ובמק"א (לעיל סי' טז) הרחבתי בביאור דברי הרמ"א והט"ז כפי מה שנראים להמעיין בשו"ת הריב"ש והשתא קשה התינח לענין נדר להתענות וכדומה אית לן למיזל בתר כוונה. וכן (בסימן רלב) כמו (בסי' רי"ח) אבל בנודר לצדקה מאי מהני לן האומדנא והא לענין ממון לא אזלינן בתר אומדנא כ"א היכא דמוכחא כמ"ש התוס' כתובות (דף צז.) ד"ה זבין ול"א והתוס' קידושין (דף מט:) ד"ה דברים והכא הא לא מוכחא דהאיכא נותנים לצדקה בלא"ה ואפי' כשמת פלוני וכיון דלענין הממון לא אזלינן בתר אומדנא זו ה"נ לענין הנדר הנתלה בממון לא ניזול בתרה

וביישוב דברי הרמ"א צ"ל דהיכא דאיכא קנין והנדר הוסיף לקיום הקנין כיון דלא אזלי' בתר אומדנא לבטל הקנין גם הנדר לא נתבטל אבל כשעיקר הקנין הי' ע"י הנדר אזלינן בתר אומדנא אפי' לבטל הקנין דקנין אין כאן כיון שנדר אין כאן. ועיין בריב"ש בספרו. ומש"ה ניחא נמי דבשבועה דאליעזר כיון שכבר הבטיח לאברהם ללכת ונתחייב בדיבורא כמבואר בר"פ השואל את הפרה דפרה במשיכה ובעלי' ע"י אמירה וא"כ כבר היה חיוב על אליעזר כמו בקנין והשבועה היתה לקיום הקנין שפיר י"ל דאי לאו דכפלי' לתנאי' נא הוה אזלי' בתר כונת אליעזר דגילוי דעת שאינו מבטל לקנין גם לנדר הנתלה בקנין אינו מבטל (מיהו כ"ז לפי' הר"י שבתו' ד"ה בשלמא אבל לפירש"י שהתנאי כפול הי' להתיר ליקח אשה מבנות כנען צע"ג למה לי תנאי כפול להרמ"א ומי גרע מכונת הנודר דהא לזה לא הי' שום הבטחה וקנין) ומעתה בנידון דידן שלא היה שום התחלת קנין קודם השבועה דנהי דשכירות פועלים נקנה בלא קנין ובדיבורא בעלמא כשהתחילו במלאכה כמבואר ב"מ ר"פ השוכר את הפועלי' וכבר נתחייבו זה לזה לענין דלא מצי הדרי ואפי' היכא דמצי הדרי לענין דכל כמה דנא הדרי ידם כיד בעה"ב כמבואר ב"מ (דף יו"ד) והיינו דשכירות נקנה בדיבורא בלא קנין מ"מ בעינן שיתחילו במלאכה וכל כמה דלא התחילו אין הקנין נגמר בדברים בעלמא והשבועה שהיתה קודם התחלת המלאכה שלא נתלית בקנין מתבטלת בגילוי דעת גרידא ובכוונה בעלמא ככל שבועות ונדרים דאזלינן בהו בתר גילוי דעת וא"כ י"ל דלא בעי' בנ"ד תנאי כפול ומשפטי התנאים דלא גרע מגילוי דעת וא"כ צריך חקירה אם השבועה הי' תיכף אחר שנגמר הענין אצלם קודם התחלת מלאכה

אמנם בכ"ז הי' מקום לדון אם הי' מתנה כן בתוך כד"ד של הנדר דשייך לומר דלא גרע מכוונת הנודר שהיה לו בתוך כד"ד אבל במה שמתנה קודם כד"ד אפי' נימא דמהני תנאה מ"מ כשלא הי' ע"פ דיני התנאים לא מהני דהא תו ל"ל דלא גרע מכוונת הנודר דכונה שהי"ל קודם כד"ד לא מהני כלל דבעי' כונה שהי"ל בשעת הנד ממש כמו (בסי' ריח) שהי"ל כונה זו בשעת נדרו וכ"כ הכונה (בסי' רכ סט"ו ובסי' רלב סי"ט) ומש"ה שפיר אזלינן בהו בתר כונה אבל בנ"ד שהי' כונה זו קודם כד"ד של הנדר דלא מהני מטעם גילוי דעת כי אם מטעם תנאי ובעי' בי' דיני תנאים דהא הו"ל שבועה דאית בה ממילא

ובספר פתח הבית (ענף ח וי"א) הביא בשם הר"ם אלשיך הטעם משום שחפץ בתנאי לחוד דהיינו שיחי' פלוני וע"י התנאי באה המעשה דהיינו הנדר ובנ"ד דומה לכל תנאים שחפץ בעיקר המעשה לשבת אצלם על התנאי של התוס' וא"כ המעשה עיקר. וראיתי בס' בית לחם יהודא (סי' רלו סק"א) בשם הר"ש חיון דבשבועה לא בעי' תנאי כפול אפי' להקל ועיי' בשעה"מ שהעתיק דברי הר"ש חיון ונראה קצת דס"ל להחמיר ולא להקל ואין הכרע מדבריו אם בעי' עכ"פ שאר דיני תנאים (ועי' בשעה"מ ופתח הבית (ענף ב) שהביאו בשם השמע שלמה דבאיסור לא בעי' שאר דיני תנאים רק תנאי כפול וחולקי' על דבריו) ולענ"ד מדלא כתב רק דלא בעי' תנאי כפול משמע דשאר דיני תנאי בעי' בשבועה ג"כ ותנאי כפול הוא דלא בעי' וטעמא משום דבאיסורא דלית בי' ממונא מודה ר"מ דמכלל הן אתה שומע לאו ולא בעי' תנאי כפול אבל שאר דיני תנאי מהיכי תיתי לא ניבעי

ג מבואר בחו"מ (סי' קעו סמ"א ובהגה ס"ז) בראובן ושמעון כו' אבל אם אמר תדיר הריני משלם אע"ג דדחה אותו קצת כיון דלא אטרחי' לב"ד קני רוחא ובסמ"ע (ס"ק כא) כתב שדחהו אין לי עתה אבל אתננו היום ומחר ובנ"ד שלא אמרו אנשי העיר שלא יתנו התוס' כלל רק שדחוהו שאין להם עתה ושיתנו לו אח"כ כל כמה דלא אטרחוהו לב"ד נ"ל שאין השבועה והח"ח בטלין שעדיין לא נתבטל התנאי ואפשר לקיימו ואע"ג שבעיניו יראה לו שבני העיר מהתלין בו ואינם רוצים ליתן לו התוספות מ"מ כל זמן שאמרו הרי אנו משלמין ולא אטרחוהו לב"ד לא נתבטל עוד התנאי ואפשר לקיימו

איברא דאפי' היה התנאי לכתוב ולהעלות לו התוס' בערכאותיהם נ"ל דליכא למימר כשלא כתבו לו כן כבר נתבטל התנאי משום שמעתה א"א לקיים ולכתוב לו דהא כבר כתבנו למעלה דמדין תנאי ליכא למימר דמהני הכא ומצד גילוי דעת הוא דאיכא לאתויי עלה ובעי' גילוי דעת דמוכח כמש"ל בשם התוס' כתובות וקידושין והתינח על עיקר התוס' אבל שיהי' תוספתו כתובה בערכאותיהם דלאו כ"ע קפדו בהכי ואיכא נמי דלא ניחא להו בהכי לא הוה גילוי דעת דמוכחא ולא מהני ועוד דלכתוב כן בערכאותיהם הוא דבר שאינו בידם ובחוקי הממשלה הוא דתליא מילתא וכבר העיר הפתח הבית (ענף ד וסוף ענף ה) בענין תנאי שאי אפשר לקיימו היכא דאיכא לפייסו בממון ובנ"ד גרע טפי ועוד כיון שהמעשה הי' באמצעות זמני העטאט וידוע שאז קשה מאוד להשיג אצל הממשלה רשיון על הוספה קצת י"ל דהוה ג"כ תנאי שא"א לקיימו ומסתברא לומר שכוונת התנאי הי' שהתוס' יהיה נכתב בערכאות בעטאט החדש כשיגיע זמנו

ובנ"ד שכבר בא השו"ב למקום אחר ושחט שם רק שכשנודע מהשבועה מאנשי המקום הראשון אמר