אגודת אזוב מדברי נט

דעת בגטין וקידושין וחליצה וכמו שהאריך בזה השעה"מ (שם) ובעי' לאתויי לדיני תנאים ובחליצה לא מהני תנאי דליתא ע"י שליח ורבינא ס"ל דבכה"ג לכ"ע יש תנאי אלא דבתנאי כפול פליגי דלמאן דבעי תנאי כפול היכא דלא כפלי' לתנאי' גרע טפי מגילוי דעת ולא מהני אבל למאן דלא בעי תנאי כפול דליכא ריעותא בגוף התנאי אלא שהחליצה א"א להתקיים ע"י שליח והיכא דאתני תוך כד"ד הרי מהני משום גילוי דעת: ולהסוברים דתנאי שלא כהלכתו נמי לא גרע מגילוי דעת ה"נ דאתי שפיר ההוא דרבינא דהא לשיטתם תליא הכל במה דאיכא אומדנא דמוכחא להגילוי דעת והנה בחליצה בשביל שתתן לו איזה דבר אין זה מוכח כולי האי דהא לאו כ"ע בשביל הכי חלצו וכמו שחילקו התוס' כתובות (דף צא.) ד"ה זבין ול"א ותוס' קידושין (דף לט:) ד"ה דברים והובאו דבריהם בשעה"מ (שם) אלא שאם התנה בכל דיני תנאים שפיר מוכחא מילתא טובא ומש"ה למאן דלא בעי תנאי כפול כשלא כפלי' נמי הו"ל שפיר גילוי דעתא דמוכח ומהני אפילו בחליצה משום גילוי דעת אבל למאן דבעי תנאי כפול היכא דלא כפלי' ליכא תו אפי' לבוא עליו מתורת אומדנא דמוכחא כיון דלאו כ"ע משום דבר זה חלצו ולאו דוקא מדין תנאי לא מהני בין משום שלא כפלי' לתנאי' בין משום דליתא ע"י שליח אלא דאפי' משום מגלה דעתו נמי לא מהני מטעם דלא מוכחא כולי האי

והנה ברמב"ם (פ"ו) מאישות השמיט ההוא דאפשר לקיימו ע"י שליח ועיין מ"מ וכ"מ ולח"מ ושעה"מ וראיתי בס' מרכבת המשנה (ח"ב ד' שאלונקי) שכ' דהרמב"ם הוציא דלא בעי' אפשר לקיימו ע"י שליח מהא דהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי ואע"ג דנטילת לולב ליתא ע"י שליח ודבריו תמוהין וכי התנאי נתלה במצות הנטילה שאינו ע"י שליח והא התנאי הוא על המתנה והמתנה איתא ע"י שליח ובזה ישבתי ג"כ קו' השעה"מ (סוף פ"ו) מאישות ע"ד הריב"ש שבהג"ה ביו"ד (סי' ש"ה ס"י) דאין פודין הבכור ע"י שליח היכא מהני בפדיון הבן הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי ומה ס"ד דרבא (לפמ"ש השעה"מ דלרבא ור"א לא בעי' אפשר לקיימו ע"י שליח לק"מ לרבא לשיטתו כי אם על הפוסקים) ולפמ"ש י"ל הא דאין פודין ע"י שליח היינו שיאמר השליח הילך לפדיון בן פלוני אבל שיתן השליח החפץ ואבי הבן יאמר קבל או הילך מיד שלוחי לפדיון בני מהני דנתינה ע"י שליח שמה נתינה וא"ש דמהני תנאי ע"מ שתחזירהו לי משום שאין התנאי נתלה בעיקר הפדיון כי אם בנתינה שאפשר ע"י שליח אפי' בפדיון הבן וראיתי שכן תי' בס' פתח הבית והנאני

ולדינא החליט בס' פתח הבית דבעי' אפשר לקיימו ע"י שליח כדעת רוב הפוסקים ולפ"ז לא יועיל שום תנאי בנדר ושבועה כי אם כשהוא בתוך כד"ד בגונא דמהני משום גילוי דעת וא"כ בנ"ד שכעת אין לדעת אם היה התנאי בתוך כד"ד של השבועה בע"פ ובתוך כדי דיבור של החתימה דמהני ג"כ כמוציא שבועה מפיו כמבואר באחרונים אין להקל כלל מצד שלא נתקיים התנאי אלא דאכתי תליא באשלי רברבי דהנה בחי' הריטב"א כתובות הק' היכא מהני תנאי בנזירות הריני נזיר ע"מ שזה נזיר והא א"א לקיימו ע"י שליח ותי' דבנזירות כתיב כי יפליא גם בתוס' נזיר (דף יא.) ד"ה ע"מ הק' למה לי משום מתנה על מש"כ בתורה תיפוק לי' דליתי' ע"י שליח ותי' לפי שאחר מביא קרבנותיו ולדבריהם נדר ושבועה דליכא לשנויי הכי לא מהני תנאה. אמנם בחי' הרמב"ן ב"ב (דף קכו:) תי' בדבר שבינו לבין עצמו לא בעי' דיני תנאים כ"א במה שבינו לבין חבירו ולשיטתו בכל נדר ושבועה מהני תנאה. מיהו בנ"ד שהשבועה היתה שלא יהא ש"ץ ושו"ב כי אם במקום זה בשביל טובת בני העיר והו"ל דברים שבינו לבין חבירו דבעי' בי' דיני תנאים ולא מהני תנאה אולם בש"מ נזיר (שם) בשם הר' עזריאל ובהגהת מרדכי כתובות פ' אע"פ (סימן רץ) תי' דדוקא בדבר שיש בו מעשה לא מהני בי' תנאה כשא"א לקיימו ע"י שליח אבל מה שהוא בדיבורא בעלמא מהני תנאה אע"ג שא"א לקיימו ע"י שליח. ולדבריהם ז"ל כל נדר ושבועה אפי' לצורך אחר כיון דבדיבורא בעלמא נינהו מהני בהו תנאה אף על גב דליתנייהו ע"י שליח וצ"ע בנ"ד שהי' חתימת השטר זולת הדיבור אי הוה מעשה שלא יועיל בו תנאי ויש לדחות דלא עדיפא חתימת השטר דמהני רק לפי שהרי הוא כמוציא שבועה מפיו מעיקר השבועה וכשם שבשבועה בע"פ מהני תנאה ה"נ בשבועה בכתב וצ"ע ועיין שו"ת מהר"י בן לב (ח"א סי' לב) ובשו"ת טוב טעם ודעת (סי' ט) ובעזה"י כוונתי הרבה לדבריו ז"ל

ב הנה בנ"ד שהתנאי לא הי' ע"פ משפטי התנאים יש לעיין אם מהני ומדברי הרמב"ם (פ"ו ה"א) מהל' אישות שכ' וכל תנאי שבעולם בין בקידושין בין. בגירושין בין במקח בין בממכר בין בשאר דיני ממונות צריך שיהיה בתנאי ד' דברים משמע דבנדרים ושבועות לא בעי' משפטי התנאים גם ממה שביאר הכ"מ לדברי הרמב"ם (פ"ב הל' י') מהל' שבועות הובא בש"ך יור"ד (סי' רל"ב סקכ"ו) נראה דלא בעי' רק שיוציא מפיו ולא שאר דיני תנאים. מיהו למ"ש למעלה דההוא מדין מפרש דבריו וגלוי דעת היא ולא מדין תנאי אין מזה ראי' אלא שתלוי במ"ש אם גילוי דעת עדיף מתנאי שלא כדין ובשעה"מ האריך בזה: אמנם מדברי המרכבת המשנה (ח"ב ד' שאלונקי) (פ"ו ה"א מאישות) שהביא ראי' דאפילו נעשה המעשה קודם לתנאי מהני ג"כ מדברי הרמב"ם (פ"ד הט"ז) משבועות דאע"ג שהשבועה שהיא בדיבור והו"ל מעשה קדמה לתנאי מהני מבואר דגם בשבועה בעי' משפטי תנאים ונהי דלפמש"ל אין להביא ראי' מתנאי דשבועה שהוא משום מפרש דבריו ומגלה דעת בתוך כד"ד ולא משום תנאי ומה דאתני לא גרע מגילוי דעת מ"מ מדברי' מבואר דס"ל דבעי' דיני תנאים

וניחזי אנן הנה בקידושין (דף סא:) מבואר דלר"מ בעי' דיני תנאים ותנאי כפול אפי' בשבועה ולדידי' א"ש קראי דאז תנקה מאלתי ובסוטה הנקי כתיב ומסתברא לכאורה דה"ה בנדרים. אולם ע"פ המתבאר מסוגיא דשבועות (ד' לו:) כי ל"ל בממונא באיסורא אי"ל ושאני סוטה דאיסורא דאית בה ממונא הוא וברש"י ותוס' שם ד"ה ה"ג ובר"ן שם וברמב"ם (פ"ד ה"כ) מנדרים ונו"כ דבנדרים דאיסור קל הוא או דא"ב ממונא משום דאסר חפצא עלי' לא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו ובעי' תנאי כפול לר"מ ובשבועה שאיסור חמור הוא והיכא שלא אתי לכלל ממון אמרי' לר"מ מכלל הן אתה שומע לאו ולא בעי' תנאי כפול אפי' לר"מ אבל בשבועה דאם לא תאבה האשה שהי' איסורא עם ממונא כמ"ש התוס' שם בעי' לר"מ תנאי כפול ועיין ס' פתח הבית (סוף ענף א) בשם השעה"מ ז"ל ולפי זה להפוסקים כר"מ אפי' בד"מ ודאי שיש לפסוק נמי כוותי' בנדרים ושבועות דא"ב ממונא ואפי' למאן דס"ל דלא קיי"ל כר"מ כי אם בגטין וקידושין דוקא משום חומרא דאשת איש כמ"ש הרשב"א גטין (דף עה:) ד"ה הא דאתקין. נהי דבנדרים דקילי לא קיי"ל כוותי' מ"מ בשבועות אית לן לפסוק כר"מ משום חומרא דשבועה שכל העולם נזדעזעה בלא תשא דהא כיון דבגיטין דקולא הוא דהוה גט ותנאו בטל ולא הוה חומרא כי אם באשת כהן או קיבלה קידושין מאחר ובקידושין נמי חומרא דאתי לידי קולא הוא היכא שקבלה קידושין מאחר וכבר הרגיש בזה הרשב"א ז"ל ואפ"ה קיי"ל כר"מ מכ"ש בשבועה דלעולם הוא חומרא דכל כמה דלא כפלי' לתנאי' ושאר דיני תנאי השבועה קיימת דמסתברא לפסוק כר"מ ובנ"ד דאיסורא דאית בי' ממונא הוא דהא חזינן שהשו"ב מקבל פרס מאת אנשי המקום בעד שבתו אצלם ושרתו אותם דהשתא דשבועה דאליעזר דלא היתה נוגעת כלל לענין ממון אלא שהי' הממון בידו הו"ל איסורא