אגודת אזוב מדברי נח

ושאר דברים אע"ג שלא התנה כלום בשעת מעשה לפי שאינו אלא לבטל דבר שלא נעשה עדיין או שנעשה במקצת ולא נגמר כולו ולא בעי בי' משפטי תנאים ובדיבורא בעלמא סני שדיבור מבטל מעשה שנא נגמר עדיין ומכ"ש שעוקר ומבטל לדיבור ומעשה שלאח"כ

ואין להשיב מהא דיור"ד (סי' רלב סי"ב) בהג"ה נאמן אדם לומר ששבועתו היתה באונס או על תנאי כך וכך דאלמא דמהני תנאה בנדרים ושבועות ואפי' לפ"מ שפי' הראב"ד הובא בכ"מ (פ"ב ה"י) מהל' שבועות שע"י התנאי התירו החכם היינו כשלא הוציא התנאי בפיו אבל כשהוציא בשפתיו מהני התנאי ושם (סי"ט) דהוה כאיל פירש שנודר ע"ז התנאי וכן שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו (בפ"ד הל' טז) מהל' שבועות שלכאורה מכל זה נראה מבואר דמהני תנאי. שיש לחלק ולומר דכל מה שהיא תוך כדי דיבור של המעשה כיון דבכל התורה תוך כדי דיבור כדיבור דמי וא"כ בין כשמתנה קודם המעשה ובין כשמתנה אח"כ כל שהמעשה והתנאי היו סמוכין ותכופין זה לזה בתוך כדי דיבור וכל דבריו הם כדיבור אחד ההוא לאו מדין תנאי הוא דמהני אלא דכיון שהאדם יכול לפרש מעשהו שאינו עושה כי אם על דעת כך וכך מש"ה מהני תנאי ומדין מגלה דעתו ומפרש דבריו שאינו עושה כי אם על דעה זו ולא מדין תנאי אמנם מה שהאדם מתנה בהפסק יותר מכדי דיבור בין המעשה לתנאי הנה בתנאי דלאחר כדי דיבור של המעשה לא מהני כלל ובתנאי דקודם כדי דיבור של המעשה הנה מדין מגלה דעתו ליכא דהא לא גילה כן בשעת מעשה אלא מדין תנאי מהני דאע"ג שהטיל התנאי קודם המעשה ולא הוה התנאי והמעשה בדיבור אחד או בתוך כדי דיבור וליכא גילוי דעתא אפ"ה מהני דתנאי מהני אע"ג שלא היה בגמר המעשה כמבואר בלח"מ (פ"א ה"א) מאישות ובדברים דתוך כדי דיבור דלאחר המעשה לאו כדיבור דמי דא"ל בהו אפי' כשהתנה בתכד"ד דלאחר המעשה דמהני משום שמגלה דעתו ומפרש דבריו דהא אין הדיבורים נתלים זב"ז דהא תכד"ד דידהו לאו כדיבור דמי ומהני רק מדין תנאי דאע"ג דתכד"ד לאו כדיבור דמי מ"מ מהני בהו תנאה כיון שתחלת הכונה הי' עד"ז וכמ"ש בס' פתח הבית (שם ענף ג) ובכה"ג דוקא בתנאי דקודם המעשה כשהי' תוך כדי דיבור הוא די"ל דמהני מדין מגלה דעתו ולא שמדין תנאי נבוא עליו

ומעתה י"ל הא דמהני תנאי בנדרים ושבועות היינו כשהי' הנדר והשבועה עם התנאי בדיבור אחד או בתוך כדי דיבור זה לזה דלאו מדין תנאי היא רק משום שמפרש דבריו ומגלה כונתו וההוא מהני אפי' בדבר שא"א לקיימו ע"י שליח משום דבכה"ג לא בעי' משפטי תנאים דלא גרע מה דאתני בלא דיני תנאים מגילוי דעת גרידא כמ"ש השעה"מ (פ"ו) מאישות בשם כמה רבוותא ואפי' להסוברים (שם) דגרע היכא כשאינו מתנה כהלכתו מגילוי דעת גרידא מ"מ נ"ל היכא שהתנה כהלכתו ודבר אחר גרם לו שלא יועיל התנאי לפי שהוא דבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח לא גרע התנאי מגילוי דעת גרידא וכעין זה הק' הרשב"א בשם התוס' הובא בשעה"מ (שם) אהא דבעי' דיני תנאים והא הוא גילה דעתו שאינו עושה כי אם עד"ז ומה הו"ל למיעבד כשלא רצה לעשות באופן אחר ולמה המעשה קיים ותי' דהיכא דלא אתני כדינא גרע מגילוי דעת גרידא לפי שהוא יכול להתנות כדינא. ולפי"ז היכא דאתני כהלכתו אלא דבמידי שא"א לקיים ע"י שליח ל"מ תנאה ליכא לדחויי הכי ומסתברא דבכה"ג לא גרע התנאי מגילוי דעת גרידא ומש"ה היכא שהתנה בתוך כד"ד דמהני מכח גילוי דעת מהני אפי' במלתא דלא אפשר לקיימו ע"י שליח דהא מה הו"ל תו למיעבד וכבר גילה דעתו שאינו רוצה לעשות כי אם על דעת כך וכך. אבל היכא שהי' התנאי קודם כדי דיבור של הנדר והשבועה דליכא למימר שגילה דעתו שהי' על דעת כך וכך דהא לא הי' התנאי בתוך כדי דיבור של המעשה ולא מהני מצד גילוי דעת אלא דמדין תנאי באנו לבטל המעשה של השבועה והנדר לפי דלא בעינן שיהי' התנאי בשעת מעשה וכמש"ל לזה י"ל במלתא דאפשר לקיימו ע"י שליח מהני תנאי ולא בנדר ושבועה: ובהכי ניחא לי מה שלא מצאתי ברמב"ם ומחברים הל' נדרים ושבועות ענין נדר ושבועה שהתנם בהם תנאי שלא יהיה התנאי בתוך כדי דיבור שלהם משום די"ל דבכה"ג ל"מ תנאי

והא דפרכינן והרי ביאה כו' אע"ג דהוה מצי לשנוי דמ"מ תנאי דתוך כד"ד דקודם הנישואין מהני משו' דלאו מדין תנאי הוא ונימא דבהכי איירי י"ל כיון דאפשר לקדש בדרך אחר שיועיל התנאי א"כ תו עדיף גילוי דעת גרידא מתנאי זה ושאני נדרים ושבועות דלא אפשר בענין אחר אבל בקידושין אפשר לקדש שלא בביאה ומש"ה גרע תנאי מגילוי דעת גרידא. ואפי' להסוברים דתנאי שלא כהלכתו לא גרע מגילוי דעת י"ל דפשיטא ליה להש"ס דההוא דהריני בועליך איירי בשהתנה כן קודם כד"ד של קנין הביאה לשם קידושין או שאומר כן בתוך כדי דיבור שלאחר הקנין דהא מבואר בתוס' קידושין (דף י'.) ד"ה כל ובתוס' יבמות (דף נה:) ד"ה אשה דהיכא שבועל דעתו על גמר ביאה ומכ"ש כשאומר בפירוש הריני בועליך. והנה לכאורה היכא שדעתו על גמר ביאה היינו מירוק האבר שאין העדים יודעים זמנו שידעו שהי' התנאי בתוך כד"ד ואפי' איהו גופי' לא הוה קים לי' מעיקרא לצמצם שיהיה התנאי בתוך כד"ד של קודם גמר ביאה ומש"ה הוה משמע לי' להש"ס שהי' התנאי קודם כדי דיבור דגמר ביאה או לכל הפחות בתוך כד"ד דאחר גמר ביאה בגונא דפשיטא לי' להש"ס דלא מהני התנאי משום גילוי דעת רק משום תנאי ומש"ה פריך והא אי אפשר לקיימו ע"י שליח ולא מהני בה תנאה ואפי' נאמר דגמר ביאה היינו פרישה דלאחר מירוק אבר כי היכא דלא תיקשי על כל התנאים דלאחר הכנסת עטרה וקודם מירוק אבר וכן על קבלה בינתיים קידושין מאחר דכיון דאין העדים יודעים זמן מירוק האבר ליהוי כמקדש בלא עדים ובילדותי העירותי בזה בקדשה בגזל דידה לאחר יאוש אם צריכים שידעו העדים מהיאוש דלא ליהוי כמקדש בלא עדים ע"י שלא נתיאשה בפניהם דלפ"ז אפשר לומר דאיירי כשהתנה בתוך כדי דיבור שקודם הפרישה דמהני משום שמגלה דעתו. מ"מ י"ל דבאמת הוי מצי לשנויי הכי אלא דעדיפא מיני' משני דאיתקש הוויות להדדי

והנה בחליצה כשאומר הריני חולץ לך על מנת שתתני לי דבר מה באם מתנה קודם החליצה ותוך כד"ד באמת מהני תנאה משום דלאו מדין תנאי מבטלין לחליצה רק משום מגלה דעתו אלא כיון דמשכחי' פיתרא לחליצה מוטעת דכשרה כשהתנה קודם כד"ד של החליצה דבזה לא מהני תו משום גילוי דעתו כי אם משום תנאי וכיון דאי אפשר לקיימו ע"י שליח לא מהני בי' תנאה מוקמינן לברייתא דקתני חליצה מוטעת כשרה לכשהתנה קודם כדי דיבור של החליצה ומשום דלא אפשר לקיימו ע"י שליח ובזה מיושב קו' התוס' כתובות (שם) ד"ה תנאי ותוס' יבמות (דף נג.) ד"ה רבינא והיא קו' הרבה מן הראשונים ז"ל דבכתובות משמע דלכ"ע אין תנאי בחליצה ודקיי"ל חליצה מוטעת כשרה וביבמות (שם) ס"ל לר"א דרבי ורבנן פליגי ביש ואין תנאי בחליצה ולרבינא לכ"ע יש תנאי בחליצה וס"ל דבתנאי כפול פליגי ולפמ"ש א"ש דהיכא שמתנה קודם כד"ד של החליצה לכ"ע אין תנאי בחליצה משום דליתא ע"י שליח ובהכי איירי סוגיא דכתובות אבל סוגי' דיבמות איירי כשהתנה תוך כד"ד של החליצה דלא בעי' לומר דמהני בזה מדין תנאי כי אם מצד גילוי דעת ור' אשי ס"ל דפליגי ביה רבי ורבנן ומהני תנאי בחליצה היכא שמהני משום גילוי דעת וי"ל דמאן דס"ל אין תנאי ס"ל דלא מהני שום גילוי