אגודת אזוב מדברי נז

כמו שהיא ועיי' תוס' שבועות (דף כו.) ד"ה את לבך אנסך דגבי ממון דמעיקרא הו"ל למידק לא שייך אונס. והסברתי דבריהם עפ"ד הריב"ש (סי' קע"א) דאם ע"י שפשע בתחלה להביא א"ע לידי אונס לא הוה אונס א"כ איפוא העיד על עצמו שפסק כח זכרונו כל כך ויש לחוש במכש"כ שדיני שו"ב נשכחו ממנו וממילא אסור ע"פ הדין שלא ממדת בעל נפש וחסידות לאכול משחיטתו עד שינסהו מחדש הרב אב"ד מסאכטשין בדיני שו"ב ואני תמה על הרב שהתירו שכ' שהוא בחזקתו וכשרותו כ"ז שאין עליו פסול ממק"א. והרי לפי מה שהעיד על עצמו יצא מחזקת זוכר דיני שו"ב לחזקת שוכח ועד שנדע בירור ידיעתו דיני שו"ב שחיטתו ובדיקתו אסורה עפ"י דתוה"ק כ"ז נלע"ד וה' יצילני משגיאות בזכות אבותיי הגאונים נ"ע ויאיר נרי בתוה"ק

סימן כא שו"ב שרצה להניח מקומו ולשבת במקום אחר אשר פרנסתו תהי' בריוח יותר ולא הניחוהו אנשי מקומו והבטיחוהו להוסיף על שכרו ולהעלות תוספתו בערכאות ובזה נתרצה השו"ב לשבת אתם עוד ששה שנים ועשו ביניהם ב' כתבים הא' שאנשי המקום מחוייבים להוסיף שכרו. הב' נכתב בח"ח ובשד"א בפועל ממש שהשו"ב מחוייב להיות שם עוד ששה שנים והשו"ב קרא את כל הכתוב בשטר הזה וחתם עליו רק שפי' מקודם שבאם לא ישאו את שמו בהערכאות להבטיחו על התוספו' אזי לא יהיה בשטר שבועה זו ממש אולם בשטר השבוע' אין שום זכרון מזה התנאי ולא מענין התוספות והנה כהיום שכבר עברה שנה ומחצה משעת ההתקשרות ולא נכתב התוספות בהערכאות ולא קיבל שום הוספה באמרם שהם לע"ע בדוחק וכאשר ירחיב ה' להם ישלמו כל המגיע מעבר ומעתיד והשו"ב שנראה בעיניו שמענה פיהם הוא רק כדי להתל בו הכריז בביהכ"נ והודיע לרבים שעתה לא נתנו לו כפי הבטחתם הנה נתבטל הכתב שהי' בח"ח ובשדא"ו ואנשי המקום לא פנו לדבריו אחרי כן נסע השו"ב למקום אחר והתחיל להתעסק שם במלאכת שמים ולא הודיע כלל העבר עליו במקומו הראשון. ובהודע הדבר הציע האמתלא שלו כנ"ל ועתה יש לשאול אם השו"ב ע"פ דבריו מותר לעקור דירתו ממקומו הראשון ואם הוא נאמן בכל אלה היום

תשובה דע דאע"פ שבשטר שבועה אין שום זכרון מהתנאי ה"ה כאילו הי' מפורש בשטר כמ"ש הרשב"א בתשו' (ח"ג סי' שיט) אלא דבעיקר התנאי תינח מה שיועיל להחזיק את השבועה שלא יהי' לה היתר אבל לבטל השבועה בלא היתר איכא לעיוני עפ"מ דגרסי' בכתובות (דף עד) מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר תנאה דאפשר לקיומי' ע"י שליח כי התם הוה תנאה. תנאה דלא אפשר לקיומי' ע"י שליח כי התם לא הוה תנאה והיינו שהמעשה אי אפשר להעשות ע"י שליח ולא בקיום התנאי כמשמעות תנאה דאפשר לקיומי' תליא מילתא דהא דומי' דקיום החליצה שקיום התנאי נתינת המעות אפשר להיות ע"י שליח רק שהחליצה א"א להיות ע"י שליח דוחלצה נעלו מעל רגלו כתיב ועי' תוס' רי"ד קידושין הובא בקצה"ח (סי' קפב סק"א) וכן מבואר ברש"י שם. אמנם בס' פתח הבית בדיני תנאים (ענף ה) הביא בשם הרי"ו ז"ל ותוס' פ' מי שאחזו (דף עה.) ד"ה לאפוקי שכ' דרוב התנאים שמביא במס' קידושין אפשר לקיימם ע"י שליח ורוב מצות הם ע"י שליח והיינו שהתנאי דאם בחוקותי ואם תאבו צ"ל ע"י שליח ולכאורה נ"ל שיצא להם כן מדפרכינן והא ביאה דאי אפשר לקיומי' ע"י שליח שלכאורה צ"ע והא משמע בקידושין (דף מג.) בהא דא"ר מודה שמאי הזקן באומר לשלוחו צא ובעול את הערוה כו' דל"מ זה נהנה וזה מתחייב דביאה איתא ע"י שליח אלא שאין לחייב המשלח על הנאת השליח ומש"ה העלו דבקיום התנאי תלי' מילתא ופי' דקו' הגמ' מעל מנת שירצה אבא דליתא ע"י שליח דאם עשאו האב שליח להתרצות הרי כבר רצה האב בעצמו ורצון השליח בלי רצון האב מי משכחת לן ועי' נדרים (דף עב:) האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתהא. אשתי נודרת די"ל דמשכחת לה רצון שליח בלי רצון האב. ואמנם בלא"ה אין מזה שום ראיה דאפי' נימא דביא' איתא ע"י שליח מ"מ לקדש בביאה אי אפשר ע"י שליח דכיון שמקדשה ע"י ביאה זו ונעשית אשת איש מ"מ אסור שיבוא עלי' השליח דהא הביאה והאישות באין כאחד. ולא גרע ממה שהעיר בס' פתח הבית (שם) באונס שגירש על תנאי דלא מהני משום דליתא ע"י שליח מכח העברה ומכ"ש בנ"ד בקידושי ביאה ואפי' לבעול לשם קידושין שלא תתקדש עד אחר הביאה י"ל דליתא ע"י שליח דקידושי ביאה נפקא לן מכי יקח וגו' ובעלה והיינו הוא ולא שלוחו וכ"ה מבואר ברש"י שם בכתובות שפי' והא ביאה הבועל לשם קידושין דמשמע דוקא בועל לקידושין אי אפשר ע"י שליח אבל שאר ביאה י"ל דאיתא ע"י שליח דא"כ נראה דלאו בקיום התנאי תליא מילתא כי אם על המעשה בעי' אפשר ע"י שליח וכמו בחליצה וכ"ה מבואר בתוס' ד"ה תנאי וגם בעיקר התנאי דב"ג וב"ר לא היה אפשר לקיים התנאי דאם יעברו ע"י שליח שכל הראוי לצבא למעלה מבן כ' הי' עובר בשביל עצמו ופחות מבן כ' והשאר הפטורים לא היו ראויים לצבא וא"כ אי אפשר לקיים התנאי דאם יעברו ע"י שליח שהרי לא נמצא איש הראוי לזה השליחות וע"כ צ"ל ש דבמעשה תליא מה דאפשר ע"י שליח ודברי התוס' גטין והרי"ו צע"ג

והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק בחלק יור"ד (סי' סז) ומהד"ת (סי' קמז וקמח) הוכיח שאפשר לישבע ע"י שליח מדמצינו תנאים בשבועה ולכאורה דבריו ז"ל צע"ג מירושלמי סנהדרין גבי כהן גדול לא דנין אותו דפריך וימנה אנטלר ומשני הגע עצמך שנתחייב שבועה וכי אנטלר נשבע דאלמא דאין נשבעין ע"י שליח: אמנם לענ"ד י"ל עפ"מ דאי' בש"ך חו"מ (ססי' שמח) דאפי' בלא ידע השליח אמרי' דאין שליח לדבר עברה ולפ"ז י"ל שבועה דלשעבר שיוצאת מפי השליח לשקר וכבר הוא בעבירה ונהי דלא ידע השליח שנשבע לשקר אמרי' דאין שליח לדב"ע ואין המשלח נענש עלי' ומש"ה ליתא ע"י שליח וכיון דשבועה דכה"ג לשעבר הוא על מה שחברו טוען עליו (דלא מצינו שבוע' בב"ד להבא כ"א שבועת בע"ח שישלם אם ירויח (בסי' צז) ול"ש בכה"ג שי"ל עושר רב. ואע"ג שי"ל שממה שגדלוהו אחיו אינו חייב לשלם לבע"ח ושייכא שבועה להבא מ"מ פשטות ורובי השבועות הם לשעבר] שפיר משני הירושלמי וכי אנטלר נשבע דהא כיון שאפי' נשבע השליח לשקר אין המשלח נענש א"כ טורח שבועה זו למה שדוחק להשביע לשליח משום דינא זוטא דמשלח ועי' בריטב"א קידושין הובא במש"ל רפ"ב מהל' רוצח ושנראה דדוקא שוכר חייב בדיני שמים ולא בדיבורא בעלמא ובשבועה דלשעבר באמת לא מהני תנאה וליכא שום מציאות ענין תנאי בשבוע' דלשעבר אבל בשבועה דלהבא כעין דינו של הנוב"י דבשע' שיוצאת מפי השליח ליכא עברה י"ל דאפשר לשבע ע"י שליח והו"ל כנשבע בעצמו ואם אח"כ יעבור עליה הו"ל כעובר שבועה שנשבע בעצמו ונענש עליה ומש"ה א"ש דמהני תנאי בשבועה דלהבא

איברא מסתימת כל הפוסקים שנראה דעתם דאין נשבעין ונודרין ע"י שליח ועי' ב"י או"ח (סי' תלד) במ"ש הר"ן דשליח אין יכול לבטל כתב הטעם משום דהפקר מדין נדר ואין נודרין ע"י שליח צ"ל דה"נ דלא מהני בהו תנאה והא דמבואר ביור"ד (סי' ריא סעי' א ב) שיכול להתנות שנדרין יהיו בטלין ההוא לאו מדין תנאי הוא כ"א משום שמגלה דעתו שאינו חפץ בשבועות ונדרים ההן ועוקר אותן למפרע ומש"ה מהני נמי בגטין וקידושין