אגודת אזוב מדברי נג

דנדרי אונסין בלא"ה לאו כלום נינהו כמבואר (בסי' רלב) ומכח זה רציתי לדחוק דרצ"ל דאע"ג דמצד האונס לא נתבטל הנדר כגון בנאנס וקיבל איזה טובה מ"מ בהצטרף שנדר בדבר האסור או שאין בו ממש אמרינן כיון דבכה"ג א"צ שאלה אלא מדרבנן ובמקום אונס כל דהוא אע"ג דלא הוה אונס שיבטל הנדר ע"י נא גזרו רבנן להצריך שאלה וטעמא דמלתא נ"ל עפמ"ש התוס' ב"ב (דף לה:) ד"ה אין מוציאין ואפי' כתבו הרשאה זה לזה הואיל ורשעים הם אין נזקקין להם שביארו המחברים ז"ל דהרשאה דרבנן שם ולרשיעי לא עביד רבנן שום תקצה

והנה י"ל עפ"ז דהה"נ בתלוהו וזבין דעכ"פ רשע מיקרי ב דהא לכ"ע פסול מדרבנן עיין תוס' ב"מ (ד' ה:) ד"ה בלא דמי ואפי' לשיטת מהרש"א שכן האמת הו"ל רשע והה"נ בכל ענין מאנס חברו אפי' כשאין כח באונס לבטל המעשה הו"ל רשע. וי"ל דלרשיעי לבצע מעשיהם לא עביד רבנן תקנתא ומש"ה בתלה נדרו בדבר האסור או בדבר שאין בו ממש בהצטרף אונס כל דהוא לא בעי שאלה אפי' מדרבנן וא"כ בנ"ד בצירוף טעם אונס בלבד יש להתיר ש בלי שום שאלה

והנה לפי שהוא דבר חדש עיינתי בס' התשב"ץ וראיתי שבח"א (סי' קנה) כתב דלענין אונס י"ל דלא הצריכו חז"ל שאלה אפי' בע"ה דעי"כ לא אתי להקל בנדרי' ולא אתי עלה מטעם שתלה נדרו בדבר האסור וגם לאו הכי הוה עובדא אלא שלא רצה להקל נגד דעת השואל להצריך שאלה

ובאמת בח"ג (סי' ט) כתב דמטעם אונס בלבד לא צריך התרה אלא דמי שלבו נקפו יתיר הנדר בג' ובח"ב (סי' כה) דשם הי' עובדא שתלה נדרו בדבר האסור בג' עברות החמורות הביא דצריך שאלה בע"ה ובזה"ז והתם לא הוה עובדא באונס. שמכל זה נראה שבדברי התשב"ץ אין להעמיס כמו שהבינו הב"י והש"ך זצ"ל וכמו שהסברתי דבריהם ואם היו הגאונים זצ"ל מפרשים דבריהם כמו שהבינותי אני היו ראויים לסמוך עליהם מעוצם חכמתם הנם שאין זכרון בתשב"ץ לדבריהם אלו

אולם כיון שלא נתבאר כן לדבריהם וגם למה שהעתיקו בשם התשב"ץ אין זכרון אין להקל מכח זה. כ"א שיש לחקור אם עכ"פ מהני ליה שאלה קודם חלות הנדר כיון דלא בעי שאלה אלא מדרבנן שי"ל דקרא דלא יחל דברו דנפקא לן מיניה דבעי' שיחול הנדר בנדרים (דף צ.) בשצריך התרה מן התורה. וצ"ע עוד בספרים

והנה בנ"ד שלא תלה נדרו בדבר הנדור אפי' אם התפיסו בפירוש בדבר איסור הביא הרמ"א דעת הטור בשם הרא"ש (בסי' רה ס"א) וז"ל מיהו י"א דאפי' בע"ה א"צ שאלה בשאר נדרים רק באוסר על עצמו הנאת אשתו וכ"כ הר"ן והרי"ו והש"ך הסכים לזה דלא כב"ח. ודברי התשב"ץ בח"ב (סוסי' כה) שכ' דבמזכיר לשון איסור י"ל דאפי' בת"ח צריך שאלה מה"ת נדחין מהלכה מכח דברי הרא"ש בתשובה (כלל יב סי' ד) הובא (בסי' רה ס"ב) ודברי הב"ח שבש"ך (סק"ז) ודברי הש"ך (שם) שלדעת כולם ע"י הזכרת לשון איסור לא בעי' שאלה מן התורה

והנה נ"ד הרי הוא ממש הדין (דסי' רה ס"ב) בתולה דרך קנס אם אעשה כך או אעבור על כך יהא ייני יי"נ ופתי פת כותי דהרשב"א (בח"ג סי' שיד) והריב"ש (סי' תלב) אוסרים והרא"ש בתשובה (כלל יב סי' ה) מתיר והרמ"א כתב דאפ"ה בע"ה יש להתירו ובש"ך (סק"י) כתב דבזה"ז כולהו כע"ה נינהו ולענ"ד יש לעיין בזה דלכאורה לפי הטעם של הריב"ש שכל אחד ואחד חשיב כמו ב"ד על עצמו וכשם שהרשות לב"ד להעניש עוברי עבירה יותר מהראוי כ"כ האדם על עצמו י"ל דוקא כשאומר דרך קנס על דבר עבירה כמו בנידון הריב"ש שקבל על עצמו בחרם שלא לשחוק בקוביא ושאם יעבור יהיו עליו כל אותן החומרו' בזה שפיר י"ל שהאדם יכול לקבל על עצמו עונש יותר מהראוי ע"פ הדין היינו שיהא יינו יי"נ ופתו פת כותי דכל אדם חשיב ב"ד על עצמו ובאמת מה"ט קיי"ל נמי נהי דיושב בתענית נקרא חוטא ונזיר חוטא מיקרי לר"א הקפר מ"מ על עון אשר חטא י"ל לקבל ע"ע סיגופים. ובכה"ג נקרא קדוש ואע"ג שמצד החטא לא הי' צריך לקבל ע"ע סיגופים כולי האי וכמו שמצינו בתנאים ואמוראים בש"ס ולצדיקים הראשונים והאחרונים בספרים שהרשות לכל אדם להגדיל העונש על פשעיו כמו שהרשות לב"ד אבל אם אמר בדרך קנס על דבר שאין בו נדנוד עברה. נלע"ד דלא אמרה הריב"ש זצ"ל דהא לא חטא זה כלל שיהי' מקו' לומר שיש לו רשות לקנוס ולהעניש א"ע בכאלה ונהי דלהרשב"א נראה דאפי' בכה"ג אסור מסתברא דלא קיי"ל בזה כרשב"א דהא הרא"ש מקיל בכל גונא. והריב"ש בדרך קנס ע"ד עברה הוא דמחמיר ובלאו דבר עבירה לא הזכיר דבר ומדלא כתב כטעם הרשב"א ולא הביא דברי הרשב"א כ"א טעמא דנפשי' נקיט נראה דלא ס"ל כרשב"א. וא"כ מסתברא למינקט דעת הריב"ש לפסק הלכה דהוה מילתא מציעא ודעתו זצ"ל מכרעת בין דעת הרשב"א והרא"ש. ובפרט שגם הרשב"א זצ"ל לא כתב כן לפסק הלכה כי אם שחוכך להצריך שאלה בע"ה או בזה"ז וכתב שיש להחמיר מכח שהמנהג להחמיר בדבר זה וגם נראה שבימי הרא"ש והריב"ש כבר נשתקע מנהג זה דמה"ט לא כתבו הם זצ"ל מכח המנהג וגם המחבר והרמ"א לא כ' מצד המנהג כי אם מדעת עצמו צידד הרמ"א שיש להתיר בע"ה

ומשום הכי בנ"ד שכ"ז הי' דרך קנס על דבר שאין בו נידנוד עבירה ולענ"ד אדרבה יש קצת דרך טוב לעסוק במו"מ קצת ואפי' בעצמו שע"ז אמרו חז"ל טוב תורה עם דרך ארץ ולעסוק במו"מ ע"י אשתו וע"י שותף אין כאן ביטול תורה כלל ולמה על לא דבר יסבול דוחק וצמצום פרנסה להסתפק במעט הפרס שמקבל מבני הק"ק במקום שאפשר להרויח ג"כ במו"מ והרי שמעתא בעי צילותא והרחבת הלב ושלימות הכח ומכ"ש לעסוק במו"מ ע"י היתר עיסקא דהוה קצת מצוה דבכה"ג אמרו בפסחים (דף קיג:) מצוה וגוף גדול והה"נ ע"י עיסקא או היתר עיסקא ע"פ תקחז"ל ועי' ב"י בשם תשב"ץ מי שנשבע ע"ד רבים שלא למכור יין ונתחרט שמתירין לו כיון שהוא צורך פרנסתו כד"א בפ' אלו מגלחין למזונזת כ"ע ל"פ דשרי נלע"ד דיש להקל דלא בעי' שאלה כלל

עוד נלע"ד לחדש ולומר דבמ"ש הש"ך ע"ד הרמ"א דבזה"ז לכ"ע שוינהו כע"ה דאף כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה נבקש מפיו הקדוש ועפר אני תחת כפות רגליו עכ"ז נלע"ד דמ"ש כאן הרמ"א ז"ל ואפ"ה בע"ה יש להתירו דדוקא בע"ה קאמר ולא מצורבא מרבנן בזה"ז דהא המחבר שהביא י"א והיינו דעת הרשב"א בתשובה נמי לא קאמר אלא דבע"ה ולכ"ע בזה"ז בעי' שאלה. והו"ל לכתוב ויש להחמיר כסברא הא' ומדכתב ואפ"ה בע"ה יש להתירו דוקא ע"ה קאמר דאל"כ מה הקיל ע"ד הרשב"א ונהי דהש"ך כתב ע"ד הרמ"א פי' להתיר נדרו ע"י שאלה ורצ"ל דלא בעי' דוקא פתח להתיר וא"כ י"ל שהקיל במקצת נגד דעת הרשב"א זצ"ל מיהו בדברי הרשב"א גופי' אין הכרע דרצ"ל דבעי' דוקא פתח ולא סגי בשאלה דנהי דלמה שחכך לדמותו להא דהרי את עלי כאימא. י"ל דבעי' דוקא פתח מ"מ במה שאסר ע"פ המנהג י"ל דלא בעי' פתח ובשאלה סגי וגם הרמ"א גופי' מדהביא (בסעי' א) דברי הרשב"א דבזה"ז כ"ע כע"ה נינהו שבתשו' זו בשם י"א (ובסי' רח) לא הגיה הרמ"א ע"ד המחבר דבזה"ז כ"ע כע"ה נינהו דנראה קצת דהרמ"א לא ס"ל בזה כרשב"א מסתברא דהרמ"א שכ' כאן. ואפ"ה בע"ה דוקא בע"ה קאמר ונהי דבזה"ז קיי"ל דלשאר מילי כ"ע דיינינן להו כע"ה בדין (דסי' ר"ה) אין