אגודת אזוב מדברי ה

בשם לבנון אם שהוא להמציא להקב"ה מקום דירה בתחתוני' מי פתי יעלה על רוחו שיש ממנו איזה תועלת להבוי"ת: אמנם התועלת לנו ולבנינו לבד שנמצא לנו מקום אשר בו תשכון שכינת עוזו אתנו. וע"ז אה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ירצה שיעשו לי מקדש לתועלת שלהם בלבד שיהיה לי מקום לשכון כבוד בארצם אבל להבוי"ת אין שום צורך בעשיית הבית. ולפ"ז כשישראל פורקין ח"ו עולו ית' מעליהם וינזרו ממקדשי ה' הנה בנין הבית שב לאין שום תכלית יוצא ממנו והנה לכל פעולות האדם ופקודתו יכונה בשם לבוש שכשם שגוף האדם נסתר ומחותל תחת טרפלי לבושו שבו מתראה כ"כ הנפש מוסתרת ומתראה ע"י כחות פעולותיה ופקודת האדם. וע"ז נאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים ונאמר על העברת הזכיות מן הרשעים נשאו את רדידי מעלי וזה לדעתי ענין עוטה אור כשלמה ירצה שמראשית בריאת האור בלבד כבר התראה כח יכולתו כמי שמתראה במעטה שמלתו וכל פעולה שהיא לרצון לפני ה' אין תכליתה לתועלת להבוי"ת כי אם להועיל אל הפועל והמקבל הפעולה וא"כ אפוא בזמן שאין ד"ת ערבין לשומעיהן ולא יהיה לתכלית להטיב אל השומעין גם תכלית הדורש לאהבת ה' שב ללא דבר ולזה חתם דברו לנתינת טעם אל הקודם שלא יטיפו לדור שאין התורה חביבה עליהן ובל ידמו לעשות עכ"פ נ"ר ליוצרם ואמר וריח שלמותיך ירצה תכלית הפעולה ההולך למרחוק כריח שמלות הטובות המריחים למרחוק הנהו כריח הלבנון כתכלית בנין ומקדש ה' אשר בארץ אתנו שבאם אינו להועיל לב"א חזר ללא תועלת וכ"כ אם ברור לך שאין התורה חביבה ח"ו נוח לו שלא יאמר דברים כלל. וה' יזכני לדבר על אזני השומעים ולהדריך בניו בנתיב מצותיו

שמעתי מפי אאמ"ו הגאון ז"ל דאיתא בילקוט כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים לא כאברהם שכתוב בו (בראשית י"ג י"ד) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה קדמה וימה. ולא כיחזקאל (מ"ח ל"א ל"ד) צפונה קדימה נגבה ימה אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כ"ח י"ד) ימה וקדמה צפונה ונגבה ובביאורו נלע"ד בהקדם מה שנחלקו בבריאת האדם צבר עפרו מד' רוחות השמים או נברא ממקום המזבח. ועם הנבואה ע"י יחזקאל בתחה"מ בבקעת דורא מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה שלכאורה מחלקותם באופן הבריאה וענין ביאת הרוח מד' רוחות הוא לאין צורך. ועי' עקדה (שער ג') ובהקדם דברי ספר עיר גבורים ר"פ ויצא שהעוה"ז עולם התמורה ומקרים ופגעים החולפים על האדם רבו כמו רבו להסתר מפניהם. והטובה הבאה לאדם מד' רוחות העולם מקבלת הפסד ותמורה שכל המציאות של העוה"ז נכללין בד' רוחות השמים שבהם הבטיח הקב"ה ליעקב באומרו ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה, וד' רוחות אלו כוללין כל המציאות שבני אדם מתיחסין אחריהם שהעושר בא מצפון שנאמר זהב מצפון יאתה והוא בעל תמורה שיש עושר שמור לבעליו לרעתו ומצפון תפתח הרעה והבנים באים ממזרח שנא' ממזרח אביא זרעך. ואף אותו רוח מקבל תמורה שנאמר רוח קדים שברך בלב ימים ונאמר הגה ברוחו הקשה ביום קדים. והשגת החכמה נקראת ימה שמערב נקרא ימה שהים הגדול במערב ונאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסי' ונאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב ודרום רומז לאריכת ימי' שהרוצה להחכים ידרים ורמז לאורך ימים ע"ד והחכמה תחי' בעליה וכתיב ואורך ימים תבונה ושלמה גינה האורך ימים שנאמר ושבח אני את המתים ואמר ואילו אלף שנים יחיה פעמים וטובה לא ראה ועל ד' רוחות השמים המסבבין ד' אלו אמר איוב הן קדם אהלך ואיננו שכבר כלה זרעו. ואחור ולא אבין שלא אשיג עומק החכמה שמאל בעשותו ולא אחז שהעושר לא יתאחז עם האדם ובחצי ימיו יעזבנו. יעטוף ימין לאורך ימים ולא אראה. ע"ד שנאמר אילו חי' אלף שנים פעמים וטובה לא ראה וכיון שטובה לא אראה למה לי האורך ימים עכ"ד בשינוי לשון קצת והנה כדי שיוכשר האדם לקבל ד' הצלחות הבאים מד' רוחות השמי' היה ההכרח שיברא האדם מד' רוחות השמים ונחלקו אם נבראו מהקצוות או מהמרכז הנקודה שכלולים בה סגולת הקצוות והנה כל הנולדים מאתו יש בהם כח לקבל טובת הד' רוחות מחמת בריאת אדם הראשון שהיה מד' רוחות או מן המרכז. אולם המתים שהחיה יחזקאל שכבר יבשו עצמותם ונאבדה מהם סגולת היצירה מד' רוחות השמים ורק ע"י דבר ה' בפי הנביא קרבו העצמות זה לזה ועלה גידים ובשר קרם עליהם למען השלימם לקבל הצלחת האדם הבאים מד' רוחות השמים כי כן היו המתים ההם אחרי חיותם שנית עפ"י הנבואה מוצלחים בטובות ההם. ע"כ היה הצורך לעורר עליהם עכ"פ הפחת הרוח מד' רוחות השמים אם שבבריאת גופם בפעם ההוא לא היה אפשרי לכלול בהם סגולת כח ד' רוחות השמים ניתן להם סגולה זו בהפחת הרוח מד' רוחות השמים. וזה מארבע הרוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים ההם ויחיו. ובדברינו נפתח לנו להבין דברי מד"ר פ' שמות ע"פ ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה הה"ד ירעם ה' בקולו נפלאות כו' שכשנתן הקב"ה תור' לישראל היה נראה להם הקול בא מן הדרום ונתהפך להראות להם מן הצפון וחזר מן המזרח ומן המערב ושוב נראה להם מן השמים ואח"כ מן הארץ ועי' במפורשים למד"ר. וע"פ דרכינו יאמר שמתחלה בא להם הקול מן הדרום להורותם שע"י התורה יזכו לאורך ימים וכמו שדרשו עה"פ חרות על הלוחות חירות ממה"מ. וכתיב אני אמרתי אלהים אתם. ושוב מן הצפון להשכילם שיזכו גם לעושר רב וכדכתיב בשמאלה עושר וכבוד ומכש"כ למיימינים בה ומן המזרח. יען ע"י התורה יזכו להרבות גבולם בבנים וכמאה"כ כה אמר ה' לסריסים וגו' ונתתי להם בביתי וחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות והתלמידים שאדם מעמיד נקראים ג"כ בנים וכמו שדרשו ע"פ ושננתם לבניך ונאמר בני הנביאים: ומן המערב שע"י עסק התורה יגיעו לתכלית חכמת העולם וכדברי הקול יעקב קהלת ע"פ ונתתי אני את לבי לדרוש ולתור בחכמה ואחרי השכילם שע"י התוה"ק יגיעו להצנחות העוה"ז נדמה להם הקול מן השמים ללמדם שגם אחרי מותם ע"י עסק התורה רוחם הוא העולה למעלה ושם יזכו להצלחת הנפש וחזר והראה להם מן הארץ למען ישכילו שגם הגוף הנקבר בארץ תערב לו שנתו ובשכבו לא יפחד וכ"ז יזכו ע"י קבלת התורה ושמירת קיומה. ועפ"ד פי' הכתוב נפתלי שבע רצון שמבורך בעושר עד שכל תאותו באים לו ושבע מהם. ומלא ברכת ה' בבנים ובנות [שהרי במנין הראשון היו פקודיו נ"ג אלף וד' מאות והיו הנשים מרובות על הזכרים כמ"ש הבעה"ט בפ' במדבר ובמנין הב' שנתרבו הנשים בכל השבטים (שהרי האנשים מתו והנשים נשארו בחיים) ופקודיו היו מ"ה אלף וד' מאות ע"כ היו זרעו של נפתלי הזכרים עם הנקבות מרובין מכל השבטים]. ים. חכמה. ודרום. אורך ימים ירשה ובברכות (דף נא:) דריש ים ודרום לנחלה בלי מצרים ועי' מהרש"א בח"א שם ובחי' למס' ברכות

והנה טוב לו לאדם שיקדום לו השפעת החכמה ואחר יזכה לבני חיי ומזוני רויחי. כי אם יקדמו לו אלו ואחר יבוא לחכמה יש מקום לחוש שההצלחות הקודמות יעבירוהו ע"ד קונו ושוב לא תחזירו החכמה למוטב עי' חגיגה (דף טו:) ובתוס' ד"ה כל ולפי שבשכר המענג את השבת אמרו שנותנין לו נחלה בלא מצרים ושנותנין לו כל משאלות לבו וביאר הגאון ר' העשיל שכיון שנותנין לו כל משאלות לבו ואין אדם מת וחצי תאותו בידו צריך ליתן לו נחלה בלי מצרים והיינו הצלחת כל ד' דברים הבאים מד' רוחות השמים כדברי העיר גיבורים. ולזה הוסיף הילקוט