אגודת אזוב מדברי ד

בשעה שהקדימו נעשה לנשמע להבטיח על הקמת דבר ה' במעשה ע"פ האמונה והקבלה בטרם יגיעו להשגת טעמי ערבותו ואחר לדרוש ולתור ע"פ החקירה שע"ז נאמר עליהם מי גילה רז זה לבניי לפי שבכל ענין מעשיי מעורבין שני כחות כח הפועל וכח המקבל הפעולה שבו הדבר מתפעל ומשותפים בכל פעולה כח עצמי מפנימית הפועל וכח חיצוני וכ"כ ביקרת ערבות הדבש משותפים שני כחות. שבדבש דבורים משותף כח הערבות שבפרחים וכח הדבורה שמצרפתם בקרב' ובוררת הערבו' מבין הפסולת ומחלקת בין עריבו' הדבש לבין שמנונית וקפאון השעוה שבפרחים ושיתופי כחות המעשיו' הם בבחי' שיתוף הכחות שבדבש. וכ"כ בדבש תמרים או מיתוק הפירות משותפים כח השמש והירח הממתיקים וממגידים עם כח הפרי המקבלת אל תוכה המיתוק לא כן בענין חלקי העיון שאין כח אחר מעורב עם המעיין או החוקר ה"ה בבחי' החלב שאין כח זר משותף אל הבע"ח בהשפעת החלב ולזה ארז"ל שבשעה שהקדימו נעשה לנשמע יצאתה ב"ק ואמרה דבש וחלב תחת לשונך והבטחת נעשה ונשמע הי' רק על קיום מ"ע ע"פ פועל ממש לא כן על שמירת לא תעשה בשב ואל תעשה לא הוצרכו להבטיח להיות זה נקל יותר מלקיים במעשה ובפועל. וכ"כ בחלקי החכמה מעורבים ב' כחות כח הרב המלמד וכח התלמיד המקבל דבריו לא כן בחלקי התבונה אין כח זרים עם הנבון בשיתוף. והחכמ' היא בבחי' הדבש והתבונ' בבחי' החלב בכל צדדיהם

ואחרי אשר עד כה עזרני ה' ובזכות אבותי נ"ע האיר לי בתוה"ק אבוא לבאר דברי המדרש. ואומר הנה דברי השלמים מיוסדים על אדני אמרי הלל הזקן שאם אין התורה חביבה בעיני הדור יכנס דבריו. והעמיסו דבריהם הקדושים ברמיזת הכתוב הנדרש. והנה בעו"ה חביבות התורה על הדור מתמעט מדור לדור וכל יום ויום קלקלתו מרובה וע"ז נדרש פסוק ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת על התוה"ק שמלבד מה שביארו הרמ"ק ז"ל שנפלה מתורה לנביאים כו' חביבותה נופל בכל דור ודור והנה בדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה עלינו לא הי' על החכם כי אם לדרוש הלכות הפסח בפסח ולפרש פירוש המקראות המדברים מענין היום ע"פ היותר פשוט והדברים היו ערבין לשומעיהן וכמו שביארו ע"פ ודבר בעתו מה טוב. ולפ"ז לא הי' לחכם המשמיע לעם דבר ה' כי אם לעשות מעשהו כמשפט הנפה בלבד. שכמו שהנפה אינה אלא בודרת להוציא הקמח מן הסולת אחר שהכל נשלם ע"י דברים אחרים כמו כן לא הי' על החכם כי אם לבחור דברים והלכות הנוגעים לעניינו של יום וצורך השעה שקיבלם מרבו ולא הוסיף בהם חידוש מדעתו ועל הוראה זו דריש ראב"ש נופת תטופנה מלשון נפה שאמנם יש על החכם להשגיח באם שדברי התורה ערבין לשומעיהן כשהן כסולת זו שצפה ע"ג הנפה יטיף דברו. ואם לו נוח לו שלא אמרן אולם אח"כ שטעם וחביבות התורה לא עמד בעיני הדור כבראשונה והוכרחו החכמים לבקש להם חשבון להמשיך החביבות מדברי התורה בעיני הדור ע"י קישור וסידור העניינים וההלכות בסדר נכון ונשא שהוסיפו בזה על מעשה השלימות הנשלם בבחי' מעשה הנפה יען הסולת שצף ע"ג הנפה אין לו קישור וסדר בהכרח כי אפשר שיהי' במקום אחד בהנפה הרבה סולת ובמק"א מעט ולפעמים ישאר איזה מקום פנוי לגמרי והמה השתדלו לסדר כל דבריהם בסדר הגון ועל כל אלה לא הוכרחו להשמיעם דברים חדשים שהמציאו מדעתם בעזר אלוהי כ"א מה שקיבלו מרבם ואדרבה מצינו בגדולי ישראל שלא אמרו מעולם דבר שלא שמעו מרבם ולפ"ז הי' על החכמים להשמיע לעם ה' דברים שהם בבחי' הדבש שבא בצוף דבש כי מה מתוק מדבש שהבא עוד בצוף הנה סידורו נחמד אף נעים ובכ"ז שלימותו אינו כי אם מרחוק קנה שמו הטוב וכמה כחות השתתפו בו וזה נרצה בדברי ריב"ח שיביט החכם על מצב הדור והנה אחר זה טעם המתיקות פג יותר בעו"ה והשכילו המזכירים שם ה' להמשיכו בעיני הדור ע"י עירוב דברי תבונה אשר המציאו ע"פ הקדמת החכמה אשר בקרבם ויהי' בבחי' דבש וחלב המעורבין זה בזה בסדר נכון ע"פ שיעורי מדותיהם: וע"ז רומזים דברי רבנן: והנה ראב"ש וריב"ח ורבנן דיברו על המטיפים דבר ה' לפני העם וכל אחד יעץ לפי השעה שאם ישכילו בעם ה' שהתורה חביבה עליהם יטיפו להם ואם לאו יכנסו דבריהם וכאו"א הוסיף על דברי חברו עצה להמשיך חביבות דברי התורה אל השומעים אמנם על דברי רבנן אין להוסיף עוד. ועי' רש"י כתובות (דף קיב.) ד"ה סאה קמח שהחטים טחונין ברחיים של גרוסות ואינן טחונין דקין והנפה מוציאה הקמח וקולטת הסולת ומחזיר מה שבנפה לרחיים עכ"ל דלפ"ז הסולת שצף ע"ג נפה לא די שאין לו סדר. אף גם לא נגמר מלאכתו להיות עומד למאכל אדם וכמו כן בהיות התורה חביבה בעיני הדור מאוד לא די שלא הוצרך לסדר דבריו בסדר נכון אלא שלא הי' מפרש ומבאר כל כונתו ובדרך רמז וחידה ובלי שום טעם באו דבריו והשומעים טרחו א"ע והעמיקו בשכלם עד שהגיעו להבין תוכן כונתו וליתן טעם לדבריו אמנם הדבש שבא בצוף הן סידורו נחמד מאוד ועכ"ז לא נגמר עדיין שצריך למושכו מבין השעוה שבצופו יבוא וכ"כ חכמים שבדור אשר החלה להתמעט החביבות אם שהוצרכו לסדר דבריהם בסדר נאות עכ"ז לא ביארו כל תוכניות עומקם. אולם הדבש והחלב שבאו בתערובות יש בו כל מיני שלמיות ועל כולם שאינו צריך שום תיקון עוד והוא מעותד כבר לאכלה כן הוצרכו החכמים לסדר דברים שקיבלו מרבם ולערבם עם מה שהמציאו בתבונת לבם והכל בסדר נאה ועליהם לבאר הדברים ולהסבירם בטעם והשכלה להטות לב השומעים לדבריהם וכולי האי ואולי חפץ ה' ביד החכם יצלח להדריך העם אחר יראת ה' ית"ש. ואמנם על כל אלה דרכיהם בהשתדלות והתאמצות להעריב דבני התורה פסקה חביבות התורה מהדור. ובא ר"י לעורר את השלמים המטיפים לעם שאל זה לכל הפחות יביטו באם שהתורה עכ"פ בצד זה חביבה על הדור שאם אמנם כרובם לא יפנו אלי' וישליכו דברי' מעל פניהם עכ"ז יהיו החכמי' והשלמים חביבים אצלם וע"י התורה אשר בקרבם בעין חמלה יראו בם ביען אצל כללות העם סיבת עזבם את תורת ה' הוא מצד שלדעתם אין הדברים ראויים ונכונים אליהם ואין בהשגתם להגיע עדי'. והתורה אצלם עכ"פ מבחי' הכלה שערבה על כל ב"א בחופתה ושאם אמנם יודעים שהכלה מיועדה לבעלה ואין לזר עמו חלק ואחוזה בה עכ"ז עריבה עליהם ובחן וחסד יפרשו עלי' כנפי הבטתם. עוד נשאר פתח תקוה להטיף לעם הזה ובאם לאו נוח לו שלא יאמרו דברים לפניהם. אולם אחר שגם ממדרגה זו ומריח חביבות אל הוגיה ירדה בעיני הדור בעו"ה מטה מטה. הנה הפליא ר"ל להמציא עוד צד מפתח שפתים להשמיע תורה לעם אם לא יחפאו דברים לדבר סרה על שומרי התורה וליתן דופי בת"ח אז בבחי' זו עוד יש מקום להטיף שה"ה בבחי' ערבות הכלה שעל בעלה בשעת חופתה שאע"פ שבשעת כניסתה לחופה לא טעם הבעל מיקרת ערבותה עכ"פ נתברר לו כבר שדבר רע וכל מום אין בה וכמו שאמרו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ויודע בנפשו שנמצאת שלמה לפניו אלא שלא נודעה לו תוקף ערבותה ונועם מדותיה וכ"כ העם ההולכים בחושך יכירו במעלת אור פני ה' וידעו שהתורה הק' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבות הוגי' שלום ירדופו אלא שטעם ערבותה לא הכירו. אכן אם כבר גם בזה גבר הקלקול והדור נשחת ליתן דופי בבנים לימודי ה' אז אין עוד לקוות על היישרתם ונוח לו שלא להשמיעם דבר ה' שכבר אין להועילם בדברים ומשחית דבריו הדובר באזניהם. והנה לבל יעלה על לב השלם לאמר אם ישמעו העם ואם יחדלו אדברה באזניהם למען כבוד ה' ומצותו סיים הכתוב במאמר וריח שלמותיך כריח לבנון. וביאורו דהנה שלימות מציאות המשכן והמקדש בארץ מתחת המכונ'