אגודת אזוב מדברי מז

לרחוץ ולטבול במים החמין הרי השליבות ההן נעשו גם לישיבה ומקבל טומאת מדרס ולא שייך בזה עמוד ונעשה מלאכתינו לעבור לטבול במקוה שרחבות כל כך שעידנה נשאר דרך לעבור בו ולטבול ואפי' במקום שאין מחממין המים אין להקל דכיון דרובא דרובא מחממין וכל המקואות עומדות להחם כשתשיג יד בני העיר לתקנה בזה הרי כבר השליבות גם לישיבה ומדרס: עוד נ"ל דאין להקל אלא באותן השליבות שתמיד המים עובר עליהן אבל באותן שאינן מכוסות במים רק שתים ושלש פעמים בשנה בשעת תגבורת המים באותן אין להקל ולומר שהמים מבטלין מהם תורת כלי ובנ"ד בהכי הוה עובדא מיהו בכ"ז הו"ל רק גזרה דרבנן

אלא שבעיקר הדבר נלע"ד דהא דבעברה וטבלה במקום שאין בו רוחב ד' שעלתה הטבילה היינו באשה חברה שיודעת כל דיני טבילה ושיעור הרחקת האברים כעירכת וכמניקה את בנה ואומרת ברי לי שטבלתי כדין לפי שעל הטבילה האמינתה התורה כמ"ש התוס' גטין (דף ב:) ד"ה עד אחד משום שבידה לטבול ועיי' במהרש"א שם דלענין הטבילה הוה אתחזק איסורא אבל בנשי דידן דלאו דינא גמירי כל היכא דשייך ביעתותא אינה יכולה לומר בבירור שטבלה כראוי ואפי' בדיעבד לא עלתה להו טבילה דהו"ל ספק דאורייתא באיסור כרת ואיתחזק איסורא דאפי' לשיטת הרמב"ם מן התורה לחומרא ומה שאשה עומדת ע"ג לראות שלא יצא שערה לחוץ ואומרת שטבלה כראוי לא מהני חדא דאיהי נמי לאו דינא גמירא ועוד מנא ידעה: מפיסוק אברים ותו דעדותה לא יועיל בזה יותר מע"א בדאתחזק איסורא בלא דבר שבערוה כמו נדה דלא הוה דבר שבערוה ואשה נמי פסולה לעדות ומה שאין דרך אנשים לעמוד על הטבילה לא יועיל בזה ועיי' בזה באהע"ז (סי' קנ"ה סט"ו) לענין בדיקת הנשים להעיד על הגדלות ידי לנו שסומכין על טבילות נשי דידן דלא ידעו דיני הטבילה באתרא דליכא ביעותותא אבל היכא דאיכא ביעיתותא נ"ל דאפי' בדיעבד לא עלתה הטבילה לגבי נשי דידן וה' ידריכני בדרך אמת ולא אכשל בדבר הלכה אמן. ועי' ט"ז סקל"ב

ודע שיש לחקור הא דבעברה וטבלה ע"ג מקום שאין בו רוחב ד' עלתה לה טבילה היינו היכא דאיכא סהדי. שטבלה כן כראוי ואומרת שטבלה כראוי אבל בדליכא סהדי אינה נאמנת דהא כתבו התוס' גטין (דף ב:) ד"ה עד אחד שנאמנת על הטבילה לפי שבידה לטבול ועיי' מהרש"א והתינח היכא דאיכא באותו מקום בית הטבילה בהכשר אבל היכא דלכתחלה אין מתירין לה לטבול במקוה זו למה שאומרת שעברה וטבלה אינה נאמנת דהא לא הוה בידה לטבול לכתחלה ובכה"ג לא האמינתה תורה ואין לומר דבידה לנסוע למקום אחר ולטבול בהכשר גמור דלכתחלה ונאמנת מש"ה שעברה וטבלה דודאי לנסוע למקום אחר איכא טירחא יתירה ולא מיקרי בידה כמ"ש התוס' פסחים (דף ד:) ד"ה הימנוהו רבנן גבי בדיקת חמץ דלא הוה בידו משום דאיכא טרחא יתירא ולא הוה מהימנא בדאורייתא

ויש להעיר באשה שנוסעת לטבול במקום אחר אם נאמנת היכא שלא אמרה במקום הטבילה באפי סהדי שטבלה שהיה בידה אז לטבול אבל מה שאומרת לבעלה שלא במקום הטבילה טבלתי י"ל דל"מ דהא כבר אין בידה לטבול בלא טורח רב. איברא שבתוס' גטין שם מבואר דאפי' מה שהיה בידה מהני להאמינה. ועכ"פ בעי' שיהי' ברור שהיתה במקום הטבילה דאל"ה י"ל דאיכא טורח רב ואינה נאמנת ויש לחקור במקומות שמי המקוה קרים ואיכא צערא דטבילה די"ל דאינה נאמנת על עצמה כמו גבי בדיקת חמץ. מיהו הכא שברור לנו שטבלה אלא שצריך להאמינה שהיתה הטבילה ע"פ הדין בזה י"ל דהיה בידה למבול כראוי. וכעת אין פנאי לעיין בדיני ע"א נאמן באיסורין בסוגיא דיבמות פ"ח וקידושין וגטין שם וה' ירחב לנו ויאר נרי במאור תוה"ה

וצ"ע על דברי התוס' גטין דאכתי מנ"ל מטבילה דנדה שנאמנת במה שעתה לאו בידה אלא שמקודם היה

בידה והא י"ל דבנדה רק היכא שעתה בידה לטבול האמינתה התורה. וצ"ל בדוחק דסתמא ואפי' שעתה אין בידה לטבול האמינתה תורה לפי שהיה בידה לטבול

ודע שדרך הנשים הטובלות במים קרים להשתטף בחמין קודם ואחר הטבילה ויש להעיר אם אין לדמותו לגזרה דג' לוגין מים שאובין בפ"ק דשבת שהיו טובלין במי מערות סרוחין וה"נ יבואו לומר לא מי מקוה מטהרים כי אם המים חמין מטהרין או שעכ"פ שניהם מטהרין כדאי' שם

סימן טז ע"ד ב' בריכות מים חיים שע"י סילון שמתחת לקרקע שופכות האחת לשני'. והנה אל הא' נמשכין מים חיים בצינור מבית בישול המתוק ומן הב' שואבין בסילון מים קרים לבית הבישול. והעמידו לבריכה הא' תיבה נקובה למטה כשפופרת הנוד ובין הנסרים שבצדדי התיבה: יש סדקים רבים. ואל התיבה נמשכים המים החמים היוצאים בצינור מבית הבישול וחש חכם אחד מיראי הוראה אם בעת שרבו מי הברכות מגשמים או מהפשרת שלגים עד שהמה רבו הרבה על עיקר מי הבריכה אין לדין עליהם דין רבו נוטפין על הזוחלין היינו אם דינם כדין מקוה או כדין מעיין שמטהר בזוחלין גם ע"ד הסדקים שבתיבה שבין הקרשי' חש לומר שתלי' בפלוגתא דהרא"ש והר"ש זצ"ל (שבסי' ר"א סעי' נ) במחבר והג"ה שהמים שבתוכה יוצאים דרך הסדקים מהתיבה גם אם המים החמים שבתיבה שהם מים שאובים: דינם כמחוברים למקוה וטובלים בהם: ואנכי השבתי לו שלענ"ד אין לחוש לכל אלה דבין אם נדון על ב' הבריכות בצירוף. בין אם נדון על כל א' בפ"ע הרי דינם כדין אשבורן דשני הבריכות אין שוטפים לחוץ להלן כ"א שבריכה הא' שוטפת להשני' מתחת הקרקע ויש לשניהם דין אשבורן. ואין לחוש על רביית הגשמים והשלגים על המים החיים שמעיקר הבריכה. גם ע"ד הסדקים אין לחוש שהמים שבתיבה הם מחוברים למי הבריכה וממילא אין לחוש על היציאה דרך הסדקים דכמו שיוצאים המים מהתיבה כ"כ הם שבים למי הבריכה המחוברת להם. ובכה"ג לא חיישינן ליציאה דרך הסדק בהג"ה (סעי' נ) בשם הריב"ש ומה"ט נמי שהמים שבתיבה מחוברים למי הבריכה אין לחוש על היות המים החמים שבתיבה שאובין דכבר נתחברו למי הבריכה

והצעתי דברי להגאון מ' ישראל יהושע נ"י מקוטנא והשיבני וז"ל מכתבו לנכון הגיעני אתמול במוש"ק העבר והנה אחר שכתב כ"ת שאין מימי הבריכות יוצאין חוץ לגומא גם כשרבו מימי הגשמים הרי זה כמחבר שני מקואות (בפ"ו דמקואות משנה ג) ופשוט דאין זה נקרא זוחלין כלל גם התיבה שהניחוה בבריכה אחת שנקובה תחתיה כשפופרת הנוד פשיטא דכשר שהרי הוא מחובר לאשבורן והרי זה כטובל בגוף המקוה. והנה יש לגמגם קצת אם טובלין בעת שדולין מים ע"י צינור שידוע שטבע הצינור בעת שדולין המים שמריקים האויר מן המים ועי"ז המים עולין מאליהן א"כ בשעה שדולין מים מיקרי זוחלין כמש"כ הטור (בסימן ר"א) דיש פוסלין מקוה שנסדק אע"פ שמחזקת מ' סאה למטה מסדק לפי שהמים העליונים ננערו לצאת מקרי כולו זוחלין וע"י הורקת הכלי את האויר ננערו המים עליונים להגביה למעלה ולצאת לחוץ ויעויין בש"ע יו"ד (סי' הנזכר סעי' נ) שהביא שם רמ"א דעה זו לחוש לכתחלה אמנם בשעה שאין דולין להפאבריק ע"י הצינור הפלומפף נראה שאין לחוש כלל כשאין המים יוצאים חוץ לבריכה. ידידו ישראל יהושע: גם אם יוכלו לסתום פי הצינור בשעה שטובלת שלא יהא מחובר לבריכה שדולין ממנה יכולה לטבול גם בעת שדולין וזה פשוט עכ"ל: והשבתי לו במה שחידש כבוד גאונו נ"י דבשעה שדולין המים והמים שבים לזחול הרי זה נכנס במה שחש הרמ"א (בסי' ר"א סעי' נ) לדעת הר"ש והמרדכי בנפרץ אחד מכותלי המקוה. ירשני נא כבוד