אגודת אזוב מדברי מו

ספק לאו מגופה וספק שלא בהרגשה ואע"ג דהוה ס"ס שאינה מתהפכת. ועכצ"ל דהס"ט צירף לספק שלא בהרגשה רק לענין שלא יהי' בספק לאו מגופה ספק איסור תורה ולענין דרבנן שטמאה משום ספק הרגישה ולאו אדעתה הוא שכתב דסמכינן אמעלמא אתי משום דספק דרבנן לקולא וכיון דלאו מכח ס"ס הוא לא בעי' מתהפך וה"ה בנ"ד

ב ולפום רהיטא הי' נראה דבנידן דידן שעשתה צרכי' יש עוד ספק דאף שאין דם זה מבית הרעי י"ל שמא מהצדדים הוא ובא עם הטלת מ"ר כמבואר ביור"ד (סימן קצ"א סעיף א') ואף על גב דהתם בעי' יושבת ומקלחת ונמצא תוך הספל י"ל דהיינו בדארגישה אבל בלא ארגישה כלל יש להקל אפי' היכא דליכא הנהו ג' צדדים להקל ואם כן אפילו לשיטת רש"י יש כאן ס"ס המתהפכת שמא לא ארגישה ואת"ל הרגישה שמא הרגשת מ"ר הוה ודם זה מהצדדים ולהיפך שמא מהצדדים ואת"ל מהמקור שמא לא הרגישה ואין לומר דספק של הרגשה כיון דכבר החמירו בו חכמים בספיקו אינו נכנס בגדר ס"ס וכדאי' כה"ג גבי ספק טומאה ברה"י שהרי הס"ט (סי' קפ"ג סק"ב) כתב דאמרינן ספק לאו מגופה ספק שלא בהרגשה

אמנם בלא הספק של הרגשה אין לומר ספק מבית הרעי ספק מהצדדים וכן להיפוך דהא הכל ספק אינו מהמרור הוא ודומה למ"ש התוס' כתובות (דף ט.) ד"ה ואבע"א דספק אונס וספק קטנה לא הוה ס"ס דהו"ל ס"ס משם א' אונס ופיתוי קטנה אונס. ועי' כללי ס"ס מהש"ך (ס"ק יא יג וט"ו) וה"ה הכא דספק מבית הרעי וספק מהצדדים שהכל ספק אינו מהמקור לא הוה ס"ס ובעי' דוקא לצרף ס' לא ארגישה. ואכתי צ"ע

ג כיון שלא הרגישה ותיכף בדקה עצמה ומצאה טהורה על העד ממש כי אם על צדדי העד מצאה ומעולם לא ראתה בימי מניקתה זמן קרוב אחר לידתה לכאורה היא ראיה שאינו מהמקור רק מבית הרעי

ולפום רהיטא א"ל דבנ"ד מה שמצאה אח"כ טהורה אין ראיה דכיון שהיא מניקה ומסולקת דמים ומקרה הוא שאירע לה שראתה. יש לחוש שלא ראתה רק מעט דם ולהכי בשעת הבדיקה שוב לא מצאה. דאפשר שיארע לה לראות. אבל שתראה הרבה י"ל שלא נקרה לה מחמת הסתלקות הדם ואחרי העיון ליתא לסברא זו מדאי' (בסי' קצא) דאם בדקה ביש לה כאב מותרת בלא שעת וסתה אפי' בלא בדיקה וכתב הבית הלל דאפי' מניקה ומעוברת בעי בדיקה פעם אחת וקשה דנימא מאי אהני לן בדיקת מניקה ומעוברת הא י"ל ההוא שעתא הוא שהית' טהורה. אלא ודאי דאפי' במסולקת דמים סמכינן אבדיקה אפי' היכא דאיכא ריעותא ולא אמרינן השתא הוא דטהור' היתה וצ"ע

ואין לסתור דברינו מכח אימור ארגשה וסברה הרגשת מ"ר הוא. וכמו שהאריך בזה הס"ט (סי' קפג סק"ב) בשם שו"ת שב"י בענין הרגשת עד ושמש דכבר כ' הס"ט דחשש הרגשת מ"ר מעלה היא לתרומה וקדשים ולא לחולין ולבעלה

ד כיון שלא הרגישה ואינה יודעת שהדם מהמקור אף אם יהיה טמא ולא יועילו לה הצדדים שכתבנו מ"מ הרי הוא רק מדין כתמים ועי' בס"ט (סי' קצ ס"ק צג) בטעם טהרת כתמים מד"ת ובנ"ד שמצאה הדם על הנייר הנעשה משחיקת בגדים שלא גזרו עליו משום כתמים ועי' ס"ט (סי' קצ ס"ק יט) יש לצדד ולהקל ומה שמצאה ג"כ על חלוקה אם לא היה בו כגריס ועוד שאין בו משו' כתם לא אמרינן מחמת שמצאה כתם גדול על הנייר ואח"כ מצאה ג"כ על חלוקה כמו שכתם שעל הנייר יותר מכגריס מגופה הכתם פחות מכגריס שעל חלוקה נמי מגופה דלא מצינו לשום פוסק שהעיר בזה ועי' ס"ט (סי' קצ רס"ק צג) ועיי' שו"ת מעיל צדקה (סי' סב) שהכתמים שעל הפסין הלבנים מצטרפין לשיעור כתם דכיון שכתם שעל פס הצבוע מגופה ומה שטהור הוא משום שאין מראה אודם ניכרת בו מוכיח שהכתמים שעל הפסים הלבנים ג"כ מגופה נינהו ומצטרפי וכ"כ כתם במראה לובן לגמרי מצרף שני הקצוות של מראה אודם מה"ט. אבל לא שיעיד הכתם במראה לובן על הכתם האדום פחות מכגריס ודלא ניבעי צירוף דאע"פ שיש להתיישב להקל שומעין מבואר בדבריו דא"ל שהלבן מוכיח על האודם בלי צירוף ואע"ג שהכל כתם אחד. ומכ"ש בנ"ד שאין הוראה מכתם שעל הנייר לכתם שעל: חלוקה אם אין בו כשיעור כתם. ועיי' עוד ס"ט (סי' קצ ס"ק ס"א) במה שחולק על המע"צ ואורח מישור ומנחת יעקב אם כתם פחות מכגריס בידוע שהוא מהמקור טמא אמנם כיון שהיה הכתם שעל חלוקה כגריס יש לחקור אם יש' לתלותו שזה הכתם הוא מדם שעל הנייר שקנחה בו ולטעם שאין בנייר משום כתמים כיון שעל חלוקה איכא משום כתמים אין להקל אולם לפמ"ש דתלינן שהדם מבית הרעי י"ל שהכתם שעל חלוקה נמי מדם שמבית הרעי הוא

ועיין שו"ת חינוך בית יהודא (סי' סח) בנידון כעין זה שהקיל משלשה טעמים והנה על הטעם הא' דלא תהא חומרא דר"ז ברואה טפה כחרדל עדיפא מד"ת דבעי' שיהיה בהרגשה וכיון דלא הרגישה אין לחוש בה. צע"ג דחומרא דר"ז לא הוה אלא במה שיושבת ז' נקיים אבל חומרא דטיפה כחרדל דהוה כרואה דם גמור ובשפע הוה מה"ת וכמ"ש הס"ט (סי' קפ"ג סק"ד) וממילא אפי' למה שצידד דבלא הרגשה שנפתח מקורה תלינן מה"ת שהוא מהצדדים מ"מ מדרבנן טמאה בכ"ש בלא הרגשה והטעם הב' שהלבן והירוק אפי' יש בו סמיכות דם טהורה כש"כ כשהלובן עיקר ונקודות ושירטוט של דם הוא מעט צע"ג דמשום סמיכות דם בלבד בלא מראה דם הוא דטהורה אבל מכח מראה דם טמאה אע"ג שהדם מעורב בהרבה מוגלא לבנה וירוקה. והטעם הג' דאפי' ברואה דם מחמת תשמיש הקילו שיש לתלות במכה כש"כ בנ"ד שי"ל ספק מן הצדדי' וספק שי"ל מכה צע"ג דהא ברואה מחמת תשמיש בעי' שיהא ידוע שי"ל מכה ואז תולין שזה דם המכה שיש בה אבל לתלות מספק שמא י"ל מכה לא תלינן ועיי' ס"ט (סי' קפח סק"ב) בשם השל"ה דבמראה שעוה בקנוח בלא הרגשה יש לצדד להקל ולהחמיר וי"ל שגם ע"ז כתב הס"ט שבעל נפש יחמיר לעצמו ולא הוריתי ברין זה לא לאיסור ולא להיתר ורשמתי לזכרון דברים מה שיש להעיר עד שיאר ה' נרי בתוה"ק בזכות אבותי נ"ע

סימן טו פ"ק פיעטערקוב גברו מי המקוה וצפו למעל' למעלה עד שטבלו הנשים על השליבות שבמדרגות שנבנו ונגמרו בתלוש וגם אין רחבן ד'. והנה מבלעדי שלמגדר מילתא היה ראוי להורות שלא עלתה טבילתן נלע"ד שהוא גם עפ"י יסודי הדין והנה (בסי' קצח סעי' לא) הביאו המחבר והרמ"א דברי הרשב"א והראב"ד דע"ג שליבות לא עלתה הטבילה ולענין שאין רחבן ד' בדיעבד עלתה הטבילה ובש"ך (סקמ"ה) הביא להקל בנבנה במחובר אולם בט"ז (ס"ק ל"א ול"ב) הקיל בלא"ה והש"ך (בסקמ"ה) רמז ג"כ לדברי הט"ז עפ"ד (בס"ק מ"ו) כמ"ש בנקה"כ ובס"ט דחה דברי הט"ז והעלה להקל מטעם אחר

והנה בחכמת אדם (כלל קכא אות ה') הביא שי"א שלא עלתה הטבילה אחר שכבר ראה כל צדדי הקולות באחרונים. ואף שי"ל דהוה ספק בדרבנן משום גזרת מרחצאות בכ"ז אין להקל כל כך

אמנם מה שצ"ע לענ"ד די"ל עד כאן לא הקילו האחרוני' רק בימיהם שלא היה המנהג להחם מי המקוה והיו השליבות דק לעבור עליהן ולטבול במים אבל בימינו שדרך ברוב המקומות להחם מי המקוה ולפעמים מי שגברה עליו חום המים יושב להקר קצת ע"ג השליבות עד שחוזר