אגודת אזוב מדברי מד

חכמות בחוץ תרונה עדיף טפי ללמד בשוק ולית לי' טעם שהרבים יפסיקוהו רק ס"ל דההוא דספר בן סירא משום יהורא ולגבי דר"ח דלא שייך הטעם לית לן בה ומש"ה למד עם אחיו בחוץ. ונהי דלגבי גזרת חכמים אפי' במקו' דלא שייך או שבטל הטעם מ"מ אסור וכ"ה בריש ביצה (דף ה'.) משום דהוה דבר שבמנין וכמבואר בראשונים ואחרוני' לענין חלב שחלבו א"י ואין ישראל רואהו וגבינות הא"י ועיי' (בטור וב"י סי' קטו) והדברים עתיקין ובמקומות הרבה בפוסקים מ"מ הוה ס"ל לר"ח דעל גברא רבה דכוותיה לא חיילא גזרה זו דרבי וי"ל דמה"ט נמי גערו רבי בנזיפה. מיהו אפי' לרבי דטעמא משום הפסקת העוברין מ"מ ביומא דכלה שכל העולם נותנין לב לשמוע הדרשה לא שייך לומר שהרבים יפסיקוהו ומטעם יהורא נמי ליכא שהחכם שבעיר היותר מפורסם הוא הדורש ומש"ה אפי' לרבי נמי ביומא דכלה חכמות בחוץ תרונה

והנה מכל זה מבואר שאסור ללמד לתלמידים ולפלפל עם עם חברו בשוק מיהו נ"ל דכ"ז ללמד ולפלפל עם אחרים אבל ללמוד בפ"ע מותר אפי' בשוק. והכי משמע לישנא דהמושיב שבת שפירש"י לתלמידים וכן גזרת רבי שלא ישנה לתלמידים בשוק משמע מכ"ז דוקא לאחרים אבל בפ"ע מותר ללמד אפי' בשוק ומשום דלא שייך בכה"ג שהרבים יפסיקוהו כיון שלומד בפ"ע וכן יהורא ג"כ לא שייך רק אם מלמד לאחרים שיש לו בזה גדולה ולא בלומד בפ"ע ולכאורה הבאתי ראיה לזה מדאמרי' בעירובין (דף נד:) אמרו עליו על ר' אלעזר בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של צפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של צפורי שמשמע שהיה לומד בתוך השוק ממש ולא בבתי שוק התחתון דומיא דסדינו שהיה מוטל בשוק ממש דבלא"ה מאי רבותא וע"כ שסדינו היה מוטל בשוק ממש וכדמשמע התם שבא א' ליטלו וה"נ דומיא דסדינו הי' הוא לומד בשוק ממש. אלמא דבפ"ע מותר ללמוד בשוק. מיהו לפמ"ש י"ל דגם בפ"ע איכא יהורא ואסור ור"א בן פדת שאני שהיה אינש מפורסם לגברא רבה ועי' ברכות (דף כב.) יצא בן עזאי ושנאה לתלמידים בשוק וצ"ל משום דבן עזאי גברא רבה הוה ועי' עירובין (דף צח.) ודלמא מעיין בהו בר"ה משמע דמותר גם בר"ה לעיין בד"ת בפ"ע ועי' תוס' סוטה (דף לט.) ד"ה כיון ותוס' ברכות (דף ח.) ד"ה ר' ששת שהיה מהדר אפי' מציבורא

סימן יב נשאלתי ארבעה עופות שישבו בעלייה ארכה כ' אמות ורחבה ארבעה או ה' אמות וע"ג המוט שבעלייה זו ישבו ונשמע ביניהם קול גדול מן העופות וכשהלכו לשם מצאו שאחד מן העופות נפל לארץ ופצעים בצוארו ובראשו אבל לא ראו שהיה שם שום דבר מה הדין של הג' הנשארים ושל זה שנמצא מלא פצעים

תשובה היכא שנפצע אחד אינו בכלל קטע רישי' דחד מינייהו כמבואר במחבר (סי' נז סעי' ט) דדוקא קטע ראשו או המיתו וראוהו שהומת ולא מהני אפי' מת אח"כ ובספק מת בשעת מעשה או אח"כ עיין פרימ"ג בש"ד (אות כד). ואין לומר דהו"ל ספק על ספק לא על דהא כיון שנשמע הקול וראינו שנפצע ודאי שהיה כאן דבר המזיק ואסור שהרי הוא דומה לדברי הר"ן בספק אם היו שניהם שותקין דס"ל בכה"ג ספק דרוסה לחומרא כיון דודאי על וספק שתק ואפי' להמקילין בס' שניהם שותקין או מקרקרין (בסעי' י"ב) מ"מ הכא אסור כיון שפצע אחת לא נקיט נפשי' לשלמא כמ"ש הש"ך (סקכ"ו) ועי' פרימ"ג ובמחבר (סעי' י"ד) [ויש לעיין שהש"ך ופר"מ והמחבר (בסעי' י"ד) תפסו האי דינא רק בשותקין דכל שפצע או דרס ל"מ שותקין ולא נקטו הכי במקרקרין לכאורה י"ל אע"ג שכבר פצע א' מ"מ נתיירא מהאחרים ולא חיישי' להו וא"כ לכאורה בנ"ד הי' מקום להקל דהא העופות היו מקרקרין וספק שמא קרקר הדורס ג"כ אולם זה אינו דאף שנודה בשניהם מקרקרין האחרים מותרים אפי' פצע היינו בודאי ב' מקרקרין ולא בספק שניהם מקרקרין והכא ספיקא הוא דאיכא]: נהי דהו' ספק כלבא ספק שונרא דאזלי' לקולא היינו בראינו שם שניהם אבל כשלא ראינו שם כלל תולין במצוי אפי' להקל ומכ"ש לחומרא ויותר מצוי חתול מכלב. עיי' במחבר סעי' י"ג

מיהו המקום הי' רחב ועי' ש"ך (סקכ"ג) וכ"ה בד"מ דבכה"ג אפי' נדרס א' אין לנו לחוש להשאר שי"ל שנשמטו מן הדורס. ועי' פרמ"ג בש"ד שהב"י נמי מודה ועי' פרמ"ג במ"ז (סקי"ד) בשם הכנה"ג דבדורס עוף לא מהני רחב מ"מ בנ"ד י"ל אולי הי' הדורס חי והו"ל ספק על

שאר התרנגולות עם הבצים שלהם התרתי למכור עתה לעכו"ם והמפוצעת עם הביצים שלה צריך להשהות עד שתפסק מלהטיל בצים ותחזור להטיל שנית אחר כ"א יום ובלא"ה אסור למוכרה לעכו"ם עיין סעי' ט"ו דודאי נדרסת מהני בדיקה וסעי' י"ח ובהג"ה שם. ועיין פרמ"ג במ"ז סקי"ג בהיתר המכירה במקום רחב

סימן יג נשאלתי על פת של ישראל שאפאו פלטר א"י בשכר ושכח להכשיר התנור בהשלכת קיסם אמנם איזה שבועות מקודם הוכשר בהשלכת קיסם ועיין ביו"ד (סי' קי"ב סעי' י') בהג"ה וי"א דאם הכשיר התנור פ"א ולא עמד התנור מעל"ע בלא היסק אפי' אפו בו כך כמה ימים הכל מותר מכח הכשר הראשון ויש לסמוך ע"ז ועי' בש"ך (סק"כ) בשם ש"ד דבספק הכשיר התנור הו"ל ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא והאחרונים ז"ל לא התעוררו ע"ד הג"ה זו ומקום הניחו לי אבותי הגאונים ז"ל לברר שיש בזה טעות דפוס דהא מקור הג"ה זו הוא מדברי האגור שהביא הב"י ודברי האו"ה שהביא הד"מ (אות י') וז"ל הב"י כתב האגור בשם התוס' שאם הטיל ישראל קיסם בתנור מועיל כל ימי השבוע עד יום ראשון עכ"ל וקולא יתירא הוא וכתב הד"מ (אות ז) ואפשר דמיירי בענין שכ' האו"ה דהיינו שלא עמד יום שלם בלי היסק. והנה לענ"ד הגם שהד"מ כתב ואפשר ע"כ בהכי מיירי מדתלי התירו עד יום ראשון דוקא וצ"ל משום שמחמת איד יום ראשון עומד התנור יום שלם בלי היסק ועוד הביא הב"י דברי המרדכי במעשה שבאה לידו תנור שאפו בו ישראל ג' פעמים ביום והכשירו ע"י זריקת קיסם כו' ובאפיי' האחרונה לא הכשירו התנור והורה דאפ"ה פת שנאפתה באחרונה מותרת דכיון שהכשירו אותו בשאר היסקות וגם באפיי' האחרונה נשאר קצת בעין גחלים הבוערות מן היסקות הראשונות שהכשירו התנור ודאי מותר אע"פ שלא זרק הישראל קיסם באפי' אחרונה דהא זריקת הקיסם אינה מעלה ואינה מורידת בתוך ההיסק ואפ"ה אנו סומכין עליו כבני בבל הה"נ בהאי עובדא כיון דאיכא קצת גחלים משאר היסקות שהכשירו בו התנור הפת מותר מ"מ לא רציתי לעשות מעשה להתיר ע"כ והנלע"ד שלא רצה לעשות מעשה שי"ל דסומכין על השלכת קיסם מטעם היכר שכתב הרמב"ם ובעי' דוקא השלכת קיסם בהיסק אחרון ג"כ וגם לטעם הרשב"א שאין לך קיסם שאין מוסיף בחום התנור ומקרב הבישול י"ל דבעי' דוקא השלכת קיסם בכל פעם ופעם ומה שהמחבר הקיל כדברי המרדכי (בסעי' י') אע"ג שרק על הרמב"ם והרשב"א סמך להקל בהשלכת קיסם כמבואר בב"י והמרדכי גופי' במעשה שבאה לידו לא רצה לעשות מעשה אפשר לומר דס"ל דהוה עכ"פ ספק ובדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הש"ך (סק"כ) בשם השע"ד ודכוותה ספק בפלוגתא דרבוותא והכרעת ההלכה. אלא שקצת צ"ע דהו"ל להתנות שנשאר עוד קצת בעין הגחלים הבוערות מן היסקות הראשונות וכדרך שהביא המרדכי וי"ל שצירף לסמוך בזה על דברי האגור אע"ג שכתב שהקילו קולא יתירא ועיין בש"ג שעל מרדכי ע"ז פ' אין מעמידין (אות ד) שמביא שהקיל הר"י כל זמן שיש לומר שעדיין קיים מן האור שהטיל בו הקיסם ומסתמא היינו כל ימי השבוע עד יום א' אר' לא יארע איד שלהם בינתיים: