אגודת אזוב מדברי מ

בנצטמקה כולה אע"ג שנמצא מוגלא אע"ג שלא פסקה חיותא של הריאה מ"מ כיון שנתאטמה כולה אונא או רובה ולא נשתייר כט"ד שיעור אונא ואין הרוח נכנס בה להניפה על הלב שאבדה סגולת האונא ההוא ג"כ טרפה אע"ג דמליא לה מוגלא משא"כ במלאה מוגלא ונשתייר כט"ד שהרי נשאר כשיעור אונא להניף על הלב וגם הרוח מתחלק בה שהרי לא פסקא לה חיותא דריאה לגמרי שהרי לא נצטמקה רק נתאטמה מסתברא דאין להקפיד כל כך וי"ל דאפי' להתב"ש אין לצרף להטריף בכך מכח מוגלא ונשתייר כט"ד. ובפרט שבנ"ד היה ספק אם נצטמק הרוב והיה קשה לעמוד על אמתת הדבר. מיהו זה הוה ספק חסרון חכמה עי' בטו"ז יו"ד (סי' צח סק"ו) ועיין חולין (דף כח כט) מענין מחצה על מחצה כרוב או אינו כרוב ובתוס' (דף כט) ד"ה דכ"ע שהיה אפשר לומר בדבר התלוי בחיות מחצה על מחצה אינו כרוב ותלי' במש"ל אם מקפידים על פיסוק חיותה דרובה של. ריאה ובעי' לשער בגודל הריאה מקודם שנצטמקה אמרי' דמחצה על מחצה אינו כרוב אבל אי משערי' בלאחר שנצטמקה ושהרוב שנשאר בריא גורר למה שנצטמק להניף על הלב לזה אמרי' דמחצה על מחצה טרפה כרוב שהרי לא נשאר רוב להכריח המיעוט להניף על הלב מכל הסניפים הנ"ל הכשרתי וה' ברחמיו ידריכני בדרך אמת ולא אכשל מעו"ע וכעת אין הזמן לעיין ולהאריך. וה' יאר נרי במאור תוה"ק

סימן ה הובא לפני ריאה בערך ד' שעות אחר שנשחטה הבהמה והיתה נקובה בחיתוך שבין אונא לאומא דשמאל למטה מחציין והיה נראה שנקב זה נהיה ממורנא והנה נמצא ג"כ מורנא על האונא שסמוכה לה אלא שנסתפק השו"ב אם הניעה ראשה ולפי שהיה כבר כמה שעות אחר השחיטה דימה השו"ב בלבבו שאינה בחיות עוד וע"כ לא בדק על רחישת המורנא ע"י נפיחה וחום השמש גם אמר השו"ב שנראה בעיניו שהוא עשה נקב זה בציפורניו כשהסיר בפנים מה שהיתה אונא זו המשוכה כחץ סרוכה לשומן הלב כמדומה: והנה יש מקום לומר ס"ס להקל ספק בציפורני השו"ב ואת"ל לאו בציפורני השו"ב ספק מורנא אלא שכל הספיקות הם בכלל ספק לאחר שחיטה ניקב. ועי' בכללי ס"ס ובשפ"ד (סי' לו ס"ק טו) דבתולעי' מרוחקים י"ל דהוה ס"ס לאיסורא לטעמא דספק לאחר מיתה

והנה האחרונים הביאו להקל במדינתינו במרוחקת ולא מצינו בדבריהם להצריך שהמורנא תהיה עדיין בחיים אלא שהגאון בית אפרים כתב שאין להקל בלא"ה הובאו דבריו באהל יצחק ובס' בית יצחק ובתבואת שור וזבח שמואל ובית לחם יהודא וחכמת אדם אין זכרון מזה ובנ"ד שהיה זמן רב אחר השחיטה שיש לצרף דמש"ה נמצאת מתה לפנינו וגם היה מקום לספק ולומר שבאמת הניעה ראשה בשעה שנמצאת עם צירוף הספק שביד הבודק נעשה זה הנקב והיה שעת הדחק באין שום בשר כשר לכבוד יו"ט ובהמת ישראל והפסד מרובה היה נ"ל להקל ולהכשיר. ואחר זה האיר ה' עיני שיש לצרף עוד להקל דהא לשיטת רש"י אין סירכא בלא נקב ודעת הרא"ש לשיטת רש"י דמשעה שניקבה הריאה בכסדרן עומדת ליסתם ע"י פליטת המשקין ששואבת ונסתם. והנה ע"כ א"ל שקודם הסתימה הרי הוא ודאי טרפה מן הדין דא"כ הו"ל פסול שחוזר להכשירו ועכצ"ל דכל זמן שלא נסתם הרי זה טרפה מספק שמא אין נקב זה עומד ליסתם אבל לאחר שנסתם דאגלאי מילתא שהיה עומד ליסתם ומתחלה משעה שניקב לא היה טרפה ולא היה פסול שחוזר להכשירו וא"כ נקב גמיר בכסדרן לדברי הרא"ש בשיטת רש"י קודם שנסתם הו"ל רק ספק טרפה וא"כ יש לצרף להקל בנ"ד ולומר דע"כ לא החמירו במורנא מרוחקת רק בנקב שלא לצד אונא או אומא הסמוכה לה והיינו מקמא או מגבה דריאה. אבל בנקב בכסדרן לכ"ע כשר אפי' במורנא מרוחקת דהא לרש"י עפ"ד הרא"ש בלא"ה לא הוה רק ספק טרפה אפי' אם נעשה הנקב מחיים ומכ"ש לדידן שמכשרינן במרוחקת דל"ב מורנא רוחשת וחי' עדיין

ודע שבמה שהטריף השפ"ד (סי' לו סקי"ח) בנקודו' שחורו' ואדומות ונמצא מורנא תחתיהן. וראיתי שכבר הובא כעין דין זה להכשיר בהג"ה דרישת הזאב לס' זבח שמואל (סי' כה) בשם בדיקת אהל ישראל איברא דשם היו נקבים בתוכם ועכ"פ נקוט מיהא להקל בנקב אדום כמ"ש הלבושי שרד (סי' לו ס"ק מג) מיהו הסכים לעיין בצלעות

סימן ו ריאה הסרוכה לשומן הלב ובאמצעות הסירכא היה כעין כפתור רק שלא היה זה הכפתור באמצע משך הסירכא כדי שהסירכא תדבוק לאמצע הכפתור מב' צדדים כ"א שהיה הכפתור מן הצד ולא היה בתוכו שום חלל רק היה ניכר שהוא שומן וגם קודם שנפתח היה מראהו כן. והנה כשקלפו הסירכא כנהוג והסירכא היתה נשרשת אל הריאה בב' מקומות וחלון ביניהם וכשקלפו צד הנשרש הא' בצבצה הריאה ברחוק ממקום הסירכא יותר מרוחב קש. וכשבא הבודק לקלוף צד הנשרש הב' וירא כי לא יכול לקלוף באשר לא היה לו מקום להתחיל לקלוף שהיה המקום צר לפניו ובכ"ז התחיל לקלוף וירא כי קרים של הריאה מוכן להתפרק ברחוק ממקום התפשטות הסירכא. וכאשר בכ"ז לא נמנע מלהתחיל לקלוף עוד והנה נקרע בעור ובשר הריאה ברחוק ממקום הסירכא והתפשטותה ג"כ כשיעור הפרש רוחב קש ויותר קצת ואחר כך נקלפה הסירכא עם התפשטותה בנקל כל כך עד שלא נודע ברגע קטן מקום הסירכא איה והנה במקומות הסירכא והתפשטותה נבדק ע"י שסתמו הנקבים שנעשו בסמוך ולא בצבץ במקום הסירכות והתפשטותה והנה היתה בהמת עני שבישראל והפסד מרובה וקצת צורך שבת שהיה ביום ה' ולא היה בשר כשר במקולין עדיין והכשרתי

דהנה מכח הכפתור שהביא בשו"ת ב"א לבדוק אם אין הסירכא עולה בנפיחה אין כאן מקום לחוש לפי שידוע היה שלא עלתה הסירכא בנפיחה וגם לא היה הכפתור חלול ומלא מוגלא כ"א היה מלא שומן מתוכו וגם קודם שנפתח היה ניכר שהוא שומן רק שע"י החום הטבעי' נעשה עליו כעין לבוש בשר בלוי וי"ל שהיה כן ע"י שנסרכה הריאה לשומן הלב וגם אין זה דומה להכפתור שהביא הב"א ממכח ששם היה הסירכא נשרשת אל הכפתור. והכפתור היה סוף הסירכא שאיירי בסירכא תלויי'. ואפי' אם יהיה זה הדין גם בדבוקה היינו דוקא שהסירכא נשרשת לאמצעות הכפתור ולא כן בנ"ד שהיה הכפתור בצד הסירכא והיה ניכר שנקל להפריד הכפתור בלי שיצטרך לתלוש את הסירכא וגם היה כפתור קטן מאוד והסירכא עם שלא היתה דקה מן הדקה מ"מ אין להכניסה בסוג עבה

ומכח שקלפו מצד אחד מהסירכא ובצבצה ברחוק מקום ג"כ אין לחוש כיון שהיה כדי הפרש קש בין מקום הסירכא והתפשטותה לבין מקום הביצבוץ

ומחמת שקלף הבודק בתחלה קצת בכח ונקרע קרום הריאה ברחוק מקום נ"ל ג"כ שיש לצדד לקולא. ועיי' בלב"ש בשאלה שאחר דיני תר"ל ואע"ג שכתב שם לענין קליפה הנהוג במדינתינו אסור כשקלף בכח היינו רק כשקלף בכח במקום הסירכא ולא בנ"ד שקלף בכח ברחוק מקום כשיעור הפרש קש ויותר קצת וגם י"ל הלב"ש לשיטתי' שמחמיר בקליפה אבל המקילין יקילו יותר להתיר אפי' בכה"ג

סימן ז נשאלתי בעגל שהיה על חוד אונא אמצעי' סירכא לחיתוך שבינה ובין אונא הסמוכה לה והיה ספק אם אינה רק דבוקה באותה אונא עצמה או שהיא דבוקה כבר לאונא הסמוכה ולדקותה לא היה אפשר לעמוד על העיון בזה כי ברגע נפסקה ולא נודע מקומה חיה וגם מהחוד נסתלקה במשמוש היד ולא נשאר שום רושם ונבדקו אח"כ המקומו' בפושרין כראוי והנלע"ד בהיתר העגל הז' הגם שהרמ"א