אגודת אזוב מדברי ג

פתיחה בדברי אגדות

במדרש שהש"ר על פ' נופת תטופנה כו' ראב"ש וריב"ח ורבנן ראב"ש אומר כל מי שהוא אומר ד"ת ברבים ואין ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה ע"ג נפה נוח לו שלא אמרן ריב"ח אומר כל מי שאומר ד"ת ברבים ואין ערבין לשומעיהן כדבש זו שבא בצוף דבש נוח לו שלא אמרן רבנן אמרי כל מי שאומר ד"ת ברבים ואין ערבין לשומעיהן כדבש וחלב מעורבין זה בזה נוח לו שלא אמרן ר"י ור"ל ר"י אומר כל מי שאומר ד"ת ברבים ואין ערבין לשומעיהן ככלה זו שערבה על ב"א בחופתה נוח לו של"א ר"ל אומר כל מי שאומר ד"ת ברבים ואין ערבין על שומעיהן ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן. והנה בס' נפוצות יהודה (דף יב) ביאר הדברים על הדורש שצריך להשמיע דברים נבחרים ראויים למזון הנפש כסולת לראב"ש. ושצריך לסדר דברים ערבים כדבש שבא בצוף דבש לריב"ח ורבנן כללו דברי ר"א ור"י כי החלב הוא עיקר מזון האדם ויהי' מעורב עם עריבות הדבש. ור"י ור"ל לא באו להוסיף תנאי כי אם לפרש איכות המתיקות. והעיר על שלא ביארו ענין וריח שלמותיך ושהי' ראוי לפרש נופת תטופנה על סידור הדברים דבש וחלב על תמימותם ויושרם וריח שלמותיך על בחירת המלות שהם כלבוש לפנימיות מחשבות הדורש או על שלימות מדותיו עי' בדבריו הק'. והנה במה שביאר דברי ריב"ח לענין סידור הדברים כסידור הדבש בצופים. ב"ה גם אני כיונתי כן אמנם במה שפי' בדברי רבנן יש להעיר שמזון החלב אינו אלא בקטנותו של אדם לא כן הסולת שויין לי' בגדלותו ולמה הניחו משל הסולת מזון הגדולים שבאים לשמוע תורה מן החכם ותפסו משל החלב שהוא מזון לקטנים. גם שכבר הניחו מעלת הסדר שבהיות הדבש מעורב עם החלב אבד שלימות הסדר שהי' לו בבואו בצוף דבש גם במה שפי' דר"י ור"ל לא באו אלא לפרש איכות הערבות צ"ע גם בענין וריח שלמותיך שנדחק לפרש ובעלי המדרש לא זכרוהו כלל וביותר יש להעיר שכשם שבאו הכתובים להודיע מעלות הנצרכים להדורש כפי מה שביאר דברי התנאים שבמדרש כמו כן הו"ל להודיע צורך שלימות הציבור ולרמז על שצ"ל דור שהתורה חביבה עליו כדברי הלל הזקן בברכות (דף סג.) וגם שפשטות דברי המדרכי מורים שעל חביבות התורה בעיני הדור השומעים קיימי ולא על שלימות הדורש

והנלע"ד דהנה על מליצת דבש וחלב תחת לשונך יש להעיר הלוא משפט הקילוס יתכן להיות מהקל להחמור ויקרת ערך הדבש הוא יותר מהחלב וה"ל לומר חלב ודבש תחת לשונך כדרך הכתוב בשבח ארץ ישראל זבת חלב ודבש

ובמדרש בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאתה שש בת קול ואמרה דבש וחלב תחת לשונך וביאר דבריו בספר אפיקי יהודה שענין נעשה הוא הבטחה על קיום מ"ע ונשמע הבטחה על שמירת ל"ת והנה לקיום מ"ע צריך השתדלות בזריזות ולהתגבר בחום הטבעי לקיים את רצון הבורא בפועל ולשמירת ל"ת צריך זהירות ובעצלתים מכח הקרירות ימנע א"ע מהעבירה. והנה סגולת הדבש וטבעו שמחמם לא כן טבע החלב וסגולתה שמקררת. ולזה כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע והבטיחו על קיום מ"ע ושמירת ל"ת ולהשתמש בחמימות ובקרירות לרצון היוצר כל. יצאתה הב"ק ואמרה להם דבש וחלב תחת לשונך על שהוציאו מלשונם סגולת וטבע שני הדברים ההפכיים והיקרים ההם קור וחום לשעבדם לעבודת הבורא ית"ש ע"כ תורף דבריו

ולכאורה עפ"ד א"ש הקדמת הדבש לחלב כלעומת הקדמת נעשה לנשמע יען הדבש רומז אל נעשה בקיום מ"ע והחלב לנשמע בשמירת ל"ת אמנם עפ"ד גם דרך הקדמת נעשה לנשמע לא יתכן. דודאי לפי הדרשה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאתה ב"ק ואמרה מי גלה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו דקאי תרווייהו נעשה ונשמע על כלל דברי התורה ונעשה על השמירה והקיום מצד האמונה והקבלה. ונשמע על החקירה והבנת הלב על מה צוהו ה' א"ש צורך הקדמת נעשה לנשמע אולם עפ"ד שנעשה על קיום מ"ע ונשמע על שמירת ל"ת הו"ל להקדים נשמע לנעשה כמאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב

והנלע"ד בשים לב בין ההפרש בסדר קילוס ארץ אחת מתוך הארצות ובין ההבדל בסדר תפארת אדם חכם ונבון מתוך חבריו. דהנה כל אחת הארצות יש לה מעלות שלימיות שאין לזולתה ואם יבואו לדבר בשבח של ארץ אחת צריך לשבחה בראשונה שיש לה מעלה מצד עצמותה מיוחדת בה מכל הארצות ואחר זה להפליג בשבחה שלא יחסר: כל בה משלימות ארצות אחרות. אולם בשבח המגיע למעלת אחד האנשים צריך להקדים מעלת החכמה שקבלה מרבו וישנה אצל אחרים ג"כ. כי כבר נמצאה אצל רבו ולפעמים עודנה בין עדרי חבריו. ואח"ז לדבר מענין תבונות לבו אשר בה הוא מיוחד על זולתו. כי אם לא קדמה לו החכמה בקבלת המושכלות הראשונות מרבו א"א שיגיע אל דרך האמת במעלת התבונה. וזה ענין הכתוב ואמרו רק עם חכם ונבון שהקדים החכמה לבינה. אמנם השלם אשר רוח ה' מלא אותו חכמת לב יוכל לבוא קודם למעלת התבונה ואח"כ למעלת החכמה כי ה' עמו להיישיר דרכי השכלתו בלי שום קדימת קבלה מרבו וזה ענין יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה שלא אמר לנבוני. והוא ע"פ אמרם לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא וע"ז אמר יהיב חוכמתא ר"ל שנותן החכמה לקנין נצחי לחכימין שמוקים להו בלב החכמים גירסתם שקבלו כבר מרבם. ומנדעא לידעי בינה. אע"ג שלא באו למעלת התבונה כי אם לדעת יקרת תפארתה של התבונה יתן לו לב מפיק תבונה ולזה יוסף אמר לפרעה שירא איש נבון וחכם והקדים התבונה לחכמה הבין פרעה שעל גבר חכם בעוז רוח ד' הי' דברו בזה ולא על חכם ע"פ הטבע ומושכלותי' השיבו אחרי הודיע וכו' אין נבון וחכם כמוך

עוד נשים לב לדעת ההבדל בין שלימות הדבש לחלב. כי הנה הדבש הוא מעלת שלימות הנשאב ממקור אחר. כי בדבש דבורים אמרו שהוא טהור מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותן מגופן ודבש תמרים וכל מתיקות מאיזהו פרי הנה הפרי כשנגמרה אינה ראויי' למאכל אדם וממגד תבואות שמש וגרש ירחים הוא מתמתקת אחר שנגמרה באופן שכל ענייני שלימות ומעלת מתיקות הדבש מרחוק יבואו והוא בבחי' חכמה שקיבל מרבו ומרחוק ה' נראה לו לא כן שלימות מעלות החלב שמשפיעו הבע"ח מקרבו כי מהמזון של הבע"ח מתרבה דמו וה"ה שב להגוף ונפשו וכמאמר הכתוב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. וכי הדם הוא הנפש והדם נעכר ונעשה חלב ובאמת מזה הטעם חלב טמא אסור ואינו דומה למימי רגליו עי' בבכורות (דף ז) והחלב בבחי' התבונה שמבין מעצמו דבר מתוך דבר. וע"כ כשבאה תוה"ק לספר בשבח א"י וכי צבי הוא לכל הארצות שמלבד שלימותה המיוחד לה בעצם ואין לארצות זרים חלק עמה היא מחלקת שלל השלימות עם כל הארצות וכל סגולת התבל כלולים בקרבה מצד היותה נקודת משתיית העולם כולו וכמ"ש במדרש על שלמה המלך ע"ה שנטע כל מיני מגדים בא"י. התחילה התוה"ק לספר משלימות עצמותה ביחוד ואחר דברה מנפילת חלקה בנעימים עם שלימות כל הארצות ואמרה ארץ זבת חלב ר"ל מיוחדת בשלימות עצמותה כסגולת החלב ודבש: ר"ל מחלקת שלל בשלימות שאר ארצות כסגולת הדבש כי כן יתכן לדבר בקילוס הארץ בין יתר הארצות לא כן בדברי הכתוב בשבח אחד האדם ונאות מדברו בחן ותורת חסד הקדים דבש. ר"ל בדברי חכמה יפתח פיו שקיבלם מרבו כסגולת הדבש וחזר לומר וחלב. ר"ל בדברי תבונה יחתום דבריו והיינו שדבריו מכלכל בחכמה ובתבונה יען כי כן ראוי לדבר בפאר אחד האדם נגד זולתו

והנה חז"ל בדרשתם העמיקו עצה כי כן נתקלסה כנס"י