אגודת אזוב מדברי לח

במקוה ומי המקוה נפשרו הרבה מאוד קרוב להיות חמים

והנה לא כתורה הורה בזה ולא שפיר למיעבד הכי כי גם החזרת המים החמים והפושרים שבאמבטות ליורה שע"ג האש סמוך לכניסת ש"ק ע"ד שיחמו וישארו פושרים למוש"ק נא היה בהיתר עי' באו"ח (סי' שכ"ו סעי' יא) דאם מתחמם בשבת מצד שלא פקקו נקביו אסור משום הטמנה ושמא ירתח. ועי' עוד (בסי' תרט) בהג"ה שהמנהג שלא להטמין חמין מעיוה"כ למוצאי יוה"כ אע"ג דליכא למיחש לשמא יחתה כהטמנת חמין לשבת דשרי משו' דהוה יוהכ"פ מכין לחול למוצאי יוהכ"פ. וממילא כיון דהחזרת המים ליורה לא הוה בהיתר לא עדיפי הנהו מיא ממעשה שעשו אנשי טבריא בשבת (דף לח לט) ובאו"ח (סי' שכו סג) שאסורים ברחיצה ושתיה

איברא דאפי' היו המים מים שלא הוחמו בשבת ע"י הטמנה במוסיף הבל כי אם הוחמו לגמרי בערב שבת שהיה מותר להורידם למים הצוננים בשבת כמבואר (בסי' שיח סעי' יא) מטעם שהצוננים מרובי' מ"מ בנ"ד שהורידו הרבה חמים למקוה עד שמלאו בית המקוה הבל וזיעה מרובה והמים קרבו להתחמם וכפי מה שהוגד לי נתרבו המים שבמקוה למאוד לא היה ראוי לעשות כזאת ואין זה נראה להיות מהמעשים הנעשים בשבת דאפי' יהיבנא נמי שעכ"פ היו הצוננים מרובים מ"מ נלע"ד דלהרבות כל כך על מי המקוה מיחזי כעובדא דחול: וצ"ע עוד

אמנם בנ"ד שהיה עוד תחת היורה בבוקר קצת אודים בוערים באש וכמה ניצוצי גחלת לענ"ד הי' איסור ליטול מים מהיורה מטעם מוסיף תום למים הנשארים. שבהיות ביורה מים רבים לא יוסיפו חום עוד רק ישמרו חומם במקצת. אולם בהלקח מהם הרבה וישארו ביורה מים מועטים יוסיפו הנשארים חמימות כי לפי מעוט המים ביורה יועיל החום של האודים והניצוצות שתחת היורה לחממם. ומטעם זה יש לאסור ליקח מקצת משקה מקדרה מבושלת מקודם שבת שהעמידה העכו"ם לתוך הבוכיא המחוברת להתנור קודם הסקת התנור בית החורף שע"י כן מתחממים המשקים הנשארים במהירות וזמן מועט וחימום יותר ממה שהיו מתחממים בהיותם מרובים וצ"ע עוד בזה. ועי' שבועות (דף יז:) ובחי' ע"ז (דף לח)

ולענ"ד כיון שהורידו המים החמים למקוה דרך סילון של טסי ברזל הרי הוחם הברזל מכח המים החמים שעברו בתוכם ואיכא איסורא גם בטלטול הסילון יש לדון דנהי שנאמר דלא הוה מלאכתה לאיסור מ"מ י"ל דהוה עלה איסור מוקצה מחמת חסרון כיס שחסים עליה שלא תשבר. גם על תלייתה אל הברזא שביורה אם שהיה בחוטים הקשורים בסילון ואין בה כי אם התליי' בלבד יש לדון ג"כ אם מותר בשבת ובפרט שהברזא הוא במחובר אל היורה המחוברת לקרקע בבנין אבנים. ועי' באו"ח (סי' שיג סעי' א) וכעת אין פנאי לעיין ולברר כל זה. וה' יצילני משגיאות וחילול קדושת שבת. אמנם בנ"ד שהסילון מגיע עד עליונית המקוה ושם מחוברת אל הכותל סילון אחר מעליונית המקוה עד תחתיתה לתוך המים בעומק וכשבאים להוריד מים חמים תוחבין הסילון המטלטל אל תוך הסילון המחובר לבל יבוא שטף המים החמים רק לעליונית המים הקרים ויתפזר חומם כי אם השטף יגיע לתחתית המים הקרים שע"י כן יוחמו או יופשרו גם תחתיתם באין פיזור להחום. והנה בזה מרבית ההבל שעלה יעיד על רוב החמין שהורידו למטה ובלא"ה בתקיעת הסילון המטלטל לתוך הסילון המחובר לכותל יש לדון מדין מטה של פרקים וספסל שנשמט רגלו (שבסי' שי"ג סעיף ו ח) שתחיבת הסילון לחברו אל הסילון המחובר איננו ברפיין אלא שאיננה בהידוק גמור. והנה שמעתי מפי א' שטבל בזמן קרוב לאחר הורדת המים החמים ואמר לי שמי המקוה היו חמין גמורים כראוי ובל"א "גוט ווארום, וכמו כן אמר לי עוד, איש אחר שהיו המים חמים גמורים מלמעלה ועי' בנוב"י מהד"ת חא"ת (סי' כד) וחסד לאברהם (סי' ל)

שאלות ותשובות מחלק יורה דעה

סימן א נשאלתי בעגל שהובא למעבחיים ואמרו אנשים שמכירים העגל ויודעים שלא היה יכול לעמוד וכן היה ובעל העגל אמר שראוהו עומד ויונק. אך מאשר כיחש מתחלה שאין זה אותו העגל אין להאמין לדבריו והיה ניכר שכבר עברו עליו הרבה יותר מח' ימים שהיו לו קרנים גדולים מאוד והנה הט"ז והש"ך ביור"ד (סי' טו) מקילים אפי' לא עמד. אמנם התב"ש הביאו הפרימ"ג מחמיר מכיון שיש ריעותא גדולה דאין לשוחטו ביו"ט והכרו"פ חידש דשהה ח' בבהמה נשאר מיעוט נפלים ובצירוף מיעוט ריסוק אברי' בבית הרחם יש להחמיר גם בחול כ"כ הפרימ"ג. ובאמת הכרו"פ בעצמו מקיל בחול. אך בס' זבחי רצון הביא להחמיר בחול ג"כ. והנה ע"ד הכו"פ דבשהה ח' נשאר עוד מיעוט הוה ק"ל דהא מסתברא דל' באדם וח' בבהמה שוין וכ"ה דל' שבאדם לא נשאר מיעוט נפלים ה"נ בח' שבבהמה ליכא תו מיעוט נפלים ותו דמכח צירוף מיעוט ריסוק אברי' בבית הררם למיעוט נפלים גם בכלו חדשיו יש לצרף מיעוט ריסוק אברים בבית הרחם למיעוט טריפות וראיתי שכבר קדמני בזה בשו"ת משיבת נפש (סי' יז). ובאמת לעצמי היה נראה ליישב הקושיא הב' דהשני מיעוטים הם משם אחד מיעוט טרפות ומיעוט ריסוק אברים דהוה נמי טרפה וכ"ה דנ"ח ס"ס משם א' ה"נ ל"ח ב' מיעוטים משם א' נגד הרוב

אמנם עוד ק"ל ע"ד הכרו"פ דאם בשהה ח' נשאר מיעוט נפלים א"כ בטמא שמתטהר בקרבנות וכ"כ הנותר בקדשים ע"י הקרבן ועד שעת הקרבן עמד בחזקת טומאה וחזקת איסור אכילת קודש וכניסת מקדש נימא סמוך לחזקת טומאה וחזקת איסור אכילת קודש וכניסת מקדש מיעוט הנפלים ולא יותר לו להביא קרבן בן ח' עד שיהיה יותר מבן שנה שיהיה לו חזקה שעכ"פ בשעתה היתה מבוררת ע"י רוב להכשיר

והנה בשו"ת משיבת נפש העלה ג"כ להקל בחול. וביו"ט צידד להחמיר ועיי' בשו"ת ברית אברהם חיור"ד (סי' יא)

אמנם נלע"ד דגם התב"ש לא החמיר רק בידוע שלא עמד על רגליו אבל היכא שי"ל שמתחלה עמד ואח"כ נקטה ליה שגרונא ואין יכול לעמוד לא החמיר דמספק לא מחזקינן ריעותא וכל ששהה ח' ולא ידוע הריעותא בבירור שאינה יכולה לעמוד לית לן בה

עוד נלע"ד שבנ"ד שכבר צמחו לו קרנים לא החמיר התב"ש ודוקא בשהה ח' וליכא צמיחת קרני' החמיר ולא בצמחו קרנים דהא צמיחת קרן אם נאמר בהם שכבר הם משעת לידה ושאפשר להיותם בשעת לידה צ"ל שהוא מברר שכבר כלו חדשיו וא"כ כבר הוחזק בהיתר. גם לרש"ל אליביה דהרא"ש ואע"ג שאח"כ ניכר שא"י לעמוד שבידוע שכלו חדשיו גם לתב"ש י"ל דלא משגחינן במה דאח"כ איתגלי ריעותא שאין עומד. וממילא לא שייך לומר לצרף מיעוט נפלים בשהה ח' שכתב הכו"פ ואם נאמר שאין לצמק"ר מבררים על שכלו חדשיו רק שכבר שהה ח' ושא"א לצמק"ר קודם ח'. ובנ"ד דאיכא ריעותא ול"מ שהה ח' לא יועיל צמיחת קרנים שמבררים דשהה ח' ימים מ"מ כיון שכבר