אגודת אזוב מדברי לז

נ"ל שי"ל שאין ראי' זו מוכרחת די"ל אע"ג דאיכא איסורא דרבנן במסייע מ"מ לא חשו לה חז"ל להביא ע"י כן קדשים כשרים לבית הפסול ובפרט שבעל הקרבן לא עשה שלא כדין ומהיכי תיתי יפסלו את קרבנו לחייבו קרבן אחר וכעין זה כתבו התוס' יבמות (דף צ.) ד"ה אזיל כהן. ומה"ט לא חשו חז"ל למסייע דרגלו אחד על הכלי והאבן ודשמאל מסייע לימין [וב"ה כיונתי בזה לדברי החכ"צ סי' פ"ב). אמנם מהא דיושב על המטה ומדר' יוסי הסוס מטמא כו' דלא מיטמי עכ"פ מדרבנן מוכח דה"נ דליכא איסורא דרבנן במה דמסייע: וצ"ע שהתוס' כתבו להכריח מדכ"א ולא חשו למה שיש לדחות הכרחתם ועדיפא הו"ל להכריח מדר' זביד ודר"פ משמי' דרבא דקדמי לר' אשי. וע"כ צ"ל דהתוס' צידדו להקשות מדר' אשי דביצה אדר"א דשבת. ומה"ט ניחא להו להכריח דבריהם מדר"א גופי' אף ע"ג שבדר"א גופי' יש לדחות קצת והחכ"צ כתב דגם בטומאה י"ל דלא מפשינן טומאה מדרבנן כמבואר בביצה (דף ז'.) ולענ"ד היכא דליכא לתא דטומאה כי האי דביצה שם לא מפשינן טומאה מדרבנן אבל הכא דאיכא לתא דטומאה דזימנין עקרה להא וזימנין עקרה להא דמטעם זה טמא אפי' ברה"ר כמו שכ' התוס' שפיר י"ל דגזרו רבנן טומאה בשביל מסייע אפי' בדלא עקרה כלל אולם אברך אחד אמר שכונת הט"ז שהתוס' הו"ל להקשות מדר' אשי דמכות אדר' אשי דשבת דבמכות מבואר דחייב מלקות בשביל שהוא מסייע

גם במש"כ שלא ראינו בהתוס' ובפוסקים חילוקים ליישב הסוגיות הנה כשאני לעצמי מתחלה רציתי ליישב דנהי דמסייע אין בו ממש איכא איסורא וכדעת הט"ז. וכשראיתי שהתוס' בשבת כתבו לדחות דבר זה וכמו שהבאתי דבריהם לעיל אמרתי דל"ק כלל דבניקף האיסור בלאו מסייע אלא דאין בו מעשה ואין לוקין עליו ומש"ה במסייע דאיכא מעשה שפיר איכא מלקות אבל היכא דליכא איסור אלא מצד מסייע נקטינן דמסייע אין בו ממש. ונתנה שמחה בלבי שכ"כ הריטב"א בחי' מכות (דף כ:) ואאמ"ו הגאון ז"ל בגי' הש"ס שלו אנהיר לן עיינין שגם בהשמטות לתשו' חות יאיר (סי' רי"ב בדף ע"ר:) כתב ג"כ ליישב כן ומדלא הביא כן בשם הריטב"א נראה שלא הי' בימיהם מצוי חי' הריטב"א מכות ושפיר כתב גם הט"ז שלא ראינו בפוסקים לחלק. ועכ"פ החילוק ברור לפנינו עפ"ד הריטב"א והן הן דברי הש"ך ז"ל בנקודות הכסף: ואמנם נלע"ד להחזיק בדעת הט"ז עפמש"כ התוס' בבא מציעא (ד' סא.) ד"ה לעבור דלא מוקמינן ללאוי יתירי בלאוין דלא לקי עלייהו ונלע"ד דבהקפה נמי דשני קרא למכתב לא תקיפו להורות שהאיסור גם על הניקף ועי' בריטב"א שם דה"נ בהשחתת זקן וקרחה וגדידה בתר דשני קרא בהקפה בלישנא ילפינן חדא מחברתה בהיקשים לחייב המשחית והנשחת מסתברא דלא אתי קרא להיכא דליכא מעשה ואין לוקין עליו דלאיסורא לא הוה בעי קרא לשנויי לישנא. דהא בלא"ה איכא משום ולפני עור ולאסור בגונא דליכא ולפני עור כגון בניקף ע"י א"י אין לומר שהוצרך לשנות דלזה לא הוה משני קרא כיון שמצד זה יש מקום לטעות דע"י נכרי ליכא שום איסור מהיקשא דניקף למקיף עי' תוס' שבועות (דף ג:) ד"ה ועל הזקן וע"כ מדאיצטריך קרא לשנויי לישנא לא הוה אלא בגונא דמסייע בהדיה דאיכא מלקות וכיון שחזינן שגילתה התורה דמסייע חשיב כמעשה ממש ממילא שמהראוי דנילף מינייהו בעלמא דהוה מסייע כמעשה. דמדה בתורה למילף מלתא ממלתא אחריתא במה מצינו. ואין לומר בזה דהוה שני כתובים הבאים. כאחד ואין מלמדין דהא היקשא דהשחתה להקפה איצטריך למיפטר נשים מהקפה בשביל דליתנהו בהשחתה והיקשה דקרחה להשחתה ודשריטה וגדידה לקרחה ע"כ לא הוה היקש גמור דא"כ הוה בעינן למיפטר נשים מקרחה ושריטה וגדידה כי היכא דפטרינן להו מהקפה ומטעם זה אין לומר דהוה ב' כתובים הבאים כאחד וילפינן מינייהו בעלמא. וראיתי בפרימ"ג אור"ח (סי' שכח) במשבצות זהב שכתב והט"ז אפשר סובר דילפינן מהתם [ורצ"ל מניקף] לכל התורה דמסייע כי הא כו' יש בו איסורא והנאני הרבה בע"ה. אמנם לא מצינו למילף מינייהו אלא במסייע לעשות מעשה בגופו כמו בהקפה והשחתה וקריחה וגדידה ודכותה בהוצאת: שן וקציצת צפורנים דמסייע למעשה הנעשים בגופו אבל. במסייע למעשה שאינה בגופו כי האי דשבת שם ליכא למילף מינה ונקטינן דמסייע אין בו ממש

ואיברא דבביצה שם הוה מסייע שתעשה מעשה בגופו ואפ"ה נקטינן דמסייע אין בו ממש. ולע"ד דשאני התם שעיקר איסור הכיחול אינו מצד עצמו שנאמר עליו דהוה מסייע לאיסור הנעשה בגופו שהרי איסורו רק משום גזרה שמא ישחוק סממנים ושחיקת סמנים לא הוה מעשה בגופו מש"ה נקטינן ביה שפיר דלא הוה מסייע כממש עושה מלאכה

ולענ"ד י"ל דר"ז ור"א דאקשי לאמימר בביצה דליתסר מטעם מסייע הוה ס"ל דמשום שמעשה הכיחול נעשית בגופו חשיב ביה מסייע כעושה מעשה כמו בהשחתה והקפה ושריטה וגדידה ואמימר משני להו דלא מיחשב בהא מסייע כמעשה מטעם שאין האיסור מצד עצמות הכיחול כי אם מצד גזרת שחיקת הסממנים דלא הוה מעשה בגופו וארווחנא בזה ליישב קו' התוס' שבת (שם) דל"ק אדר"ז ור"א בשבת מדר"ז ור"א בביצה (שם) דבביצה שם הוה ס"ל דחשיב כמסייע למעשה איסור שבגופו. אבל בשבת הוה מסייע למה שאינו בגופו ומודי דמסייע כזה אין בו ממש

ואזכיר בזה שלא זכיתי להבין מה דמשני רבא במכות (דף כ:) במקיף לעצמו ודברי הכל שפי' רש"י וקמ"ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דסד"א דלא לילקי אלא חדא קמ"ל וק"ל היכן מצינו שיתחייב על שעושה מעשה א' משום ב' איסורים כיון דלרבא בניקף לחוד: ליכא מלקות היאך יהיה בו מלקות כשמקיף לעצמו על מקיף ועל ניקף דלא דמי לאוכל כזית חלב מוקדשים שהוא נותר ופיגול דלוקה על כל לאו בפ"ע דכיון שיש מציאת מלקות על כאו"א בפ"ע מש"ה לוקה על כולם בהצטרפם. משא"כ במקיף וניקף וכמש"כ וביותר ק"ל לגי' הכ"מ (פ"ח ה"ד) מק"פ (ופי"ח ה"ג) מסנהדרין (ופ"ה ה"ח) מנזירות בפסחים (דף מא:) וכ"ה הגירסא בנזיר (דף לח:) דלרבא אין לוקין על לאו שבכללות ולכולהו לישני לא לקי תרתי א"כ בלאו דלא תקיפו שכולל את שניהם המקיף והניקף איך ילקה לרבא במקיף לעצמו על שניהם הא אין לוקין ב' על לאו שבכללות לכולהי לישני לרבא. ואולי י"ל דרבא לתרוצי לתנא דתני קמיה דר"ח אמרה ודאיהו הוא דקא ס"ל לוקין ב' על לאו שבכללות כדסבר נמי אביי ורבא גופיה לא ס"ל הכי ומה"ט א"ש דלא איפסקה הלכתא בהא כשינויי' דרבא דבמקיף לעצמו לוקה ב' אלא כשינויי' דר' אשי במסייע ודברי הכל

סימן כ בעש"ק פ' יתרו תרל"ח סמוך לערב החזירו המים החמים והפושרים שבאמבטות ליורה שע"ג האש שבמקוה. למען אשר במוש"ק לא יצטרכו לשהות עד שימלאו היורה במים קרים ויחממום והי' מתעכב טבילת הנשים עד איזה שעות בלילה ובזה שהיה היורה ממולאה מים חמים ופושרים ותחתיה אש. הנה גם למוצאי ש"ק תהיינה פושרים עכ"פ ויקל לחממם והנה בשבת בבוקר בא המורה למקוה והיו מי המקוה קרים והתיר להוריד המים שביורה שהיו חמים אל תוך המים הצוננים: שבמקום דרך סילון מטסי ברזל שהיה תלוי ע"ג יתדות המחוברים לכותל והורידו הסילון ממקום שתלה לקרבו אל מקום מושב היורה בבנין אבנים במחובר ותלאוהו אל הברזא של היורה והורידו המים למקוה עד אשר מלאו בית המקוה מהבל זיעת המים החמים עד שממש לא נראו האנשי' שהיו