אגודת אזוב מדברי לו

שנולד ומומו עמו דאפי' לרש"י לא מיקרי מתקן כיון דלא איתחזיק איסורא ונהי דרש"י כתב שם דאיירי בדיתבי דיינו התם כבר כתבתי לעיל די"ל שכ"כ למאי דאיבעי' לן אי יש מוקצה לחצי שבת ולא למסקנא ועוד דוקא בכור שאיסורו ברור היכא שאין בו מום הו"ל איתחזיק איסורא היכא דלא יתבי דייני התם אבל שאר דבר איסור שאין הדין ידוע לכ"ע כל זמן שלא הורה בם חכם לא איתחזיק עדיין באיסור ולא נקרא מתקן וה' יראני נפלאות בתוה"ק

סימן יז בבואי פ"ק לוביטש בין יוהכ"פ לסוכות תרכ"ה הי' עת קור מאוד והי' קשה להשיג מהנהר קנים די צורך לסכך ובא לפני נער אחד עם חתיכה ממחצלת של קנים בערך אמה ארכה וג' רבעי אמה רחבה ושאלני בהיות שנחסר להם קנים לסכך הסוכה אם מותר להניח חתיכה מחצלת הזו על הסוכה והנה מצאתי בה כערך רבע אמה שתי בלא ערב וראיתי שהאורך הזה שבלא ערב הוא שוה גמור בלא עולה ויורד כלל באופן שלא הי' מאמצע המחצלת ושיצאו מתוכה קני הערב וקני השתי נשארו רק שחתיכה זו היתה מסוף המחצלת וקני השתי שבלא ערב הם שנשתיירו בה בסוף האירוג. וראיתי עוד שמעולם לא נעשו קשרים בקני השתי האלו שבסוף האריגה וע"כ ע"פ דעת הרע"ב הרמב"ם הר"ש והרא"ש כלים (סוף פ"כ) שעושי מחצלאות גודלים בכל ב' טפחים של המלל וקושרים שלא יסתור האריג ואם ניתר נתבטלה מתורת כלי וטהורה וממילא במחצלת הזו שמעולם לא בה קשרים אלו לא הי' עליה שום קבלת טומאה מעולם [והא דתוספתא שאם מתחלה עשאה לכך טמאה היינו כשאין בה ששה טפחים ולא באין בה שום קשר מתחלה דקשירה בעי' לכ"ע] ומסככים בה והקלתי להניח החתיכה זו על הסוכה. ובראשון דחוה"מ בא אלי איש א' ושאלני אם הקלתי לסכך בחתיכה מחצלת ואמרתי שכן הקלתי בחתיכה א' והאיש אמר שכל הסוכה מסוככת באלה ואמרתי שלסכך כל הסוכה לא הקלתי כי זילתא מילתא טובא ותיפוק מינה חורבה ושלחתי השמש להודיע שהסוכה פסולה אמנם האיש לא שקט והרעיש כל אנשי המקום כי התרתי להם עורבא. ע"כ אמרתי להעלות הענין על הספר וזולת הטעם שהי' לי בשעת ההוראה שכיון שנראה שלא נקשרו מעדני המחצלת הזאת מעולם לא ירדה עליה קבלת טומאה מעולם

וד נלע"ד שהנה ידוע שהמחצלאות במדינתינו ובימינו אין עיקר עשייתן לשכיבה ולקבלת שום דבר רק לכסות בהן מיני סחורות לבל יתקלקלו בירידת הגשם והשלג ואין טומאתם כי אם מדרבנן כדין פשוטי כלי עץ (או"ח סי' תרכ"ט) בפרמ"ג בא"א (אות כ"א) וע"ש בפרמ"ג במ"ז אות א' די"ל שגם ראוי, למדרס אין פסול מה"ת כ"א מדרבנן ובעי' שכבר נטמא אלא דקיי"ל דכל שמקבל טומאה מדרבנן נמי פסול וממילא בנשברו מסככים בהן דהוה גזרה לגזרה כמ"ש בפרמ"ג במ"ז אות ה' ואות ו' וע"ע בפרמ"ג שם במ"ז דהרא"ש שחולק על רבינו ישעי' דאזלי' בתר המנהג ולא בתר דעת הקונה היינו נמי משום דמדרבנן אסור משום דמי יודע דעתו ומה"ט אפי' אם הי' עיקר עשייתם לשכיבה כיון שאלו המחצלאות הבאות לפה נקנו לכיסוי ולא לשכיבה אין פסולין כ"א מדרבנן ובנשברו הוה גזרה לגזרה מיהו שלזה י"ל דהוה פסולין מב' טעמי דרבנן משום מי יודע שאינם לשכיבה ומשום דעכ"פ לכיסוי עבידי וכל שני פסולי דרבנן חשיבי כפסול דאורייתא כמו שכתבתי במקום אחר והבאתי דברי הרע"ב עירובין (פ"ג מ"ג) והאבן העוזר בחי' עירובין שם ובחי' ביצה (ד' ) ואאמ"ו הגאון ז"ל פתח להם מקור נאמן מסוגיא נזיר (ד' כט:) מתקיף לה ר' אחא ברי' דר' איקא ודלמא מחייב עליה משום דמתחזי כתרין איסורין מדרבנן

סימן יח באו"ח סי' תקנט סעי' ד' בהג"ה וא"א כו' ולא פטום הקטורת ועי' במג"א סק"ז וז"ל דלא מקרי סהד"י שאין כל אדם א"א ומכ"ש סדר הקרבנות הכתובים ססי' א' וק"ל טובא וכי מי גרע ברייתא דפטום הקטורת ממשנת איזהו מקומן וברייתא דר"י והחזרת הפרשה (שבסי' תקנ"ד) וגם מבואר שם שמותר לקרות סדר הקרבנות ודברי המג"א מ"ש ליישב ולהשמר מקושיא זו אין להם הבנה. וז"ל הרמב"ן בתוה"א ופרשת התמיד ואיזהו מקומן כנגד תמידים תקנום ופשיטא טפי שפטום הקטורת ניתקן כנגד התמיד והקטורת ממה שנתקן משנת איזהו מקומן ועיין סי' א'. ונ"ל דהא שכתב ולא פטום הקטורת היינו על מה שהרבה אנשים נוהגין לומר בחול אחר תפלת י"ח ואותה לא יאמרו בע"ב. ועיין תוס' מגילה (דף ד.) ד"ה פסק שאחר שסדרו כל סדר תפלת השחר דפורים כ' ואומר פיטום הקטורת וכל הסדר כמו בחול והיינו פטום הקטורת שאחר כל סדר תפלה והה"נ פטום הקטורת שבט"ב היינו שאחר סדר תפלה

והנה אהא דולא פטום הקטורת ציין המרשים בהג"ה בשם המרדכי ועיינתי ולא נמצא דין זה לא במרדכי תענית ולא במרדכי מ"ק ולא בהגהות. אמנם ראיתי בד"מ אות ו' הביא דין זה בשם המנהגים. וראיתי בס' המנהגים שחיבר הגאון מוה' אייזיק טירנא והגאון מוהר"א טירנא הי' בשנת ה' אלפים ר"ל. וז"ל למחר אומרים כל סדר תפלת היום בנחת בלחש כו' ואח"כ כתב דיני ענינו ונ"א ואא"א ולמנצח וסדר קה"ת וסדר קינות וקדושת ובלצ"ג ואח"כ כתב וא"א אין כאלהינו ופטום הקטורת אפי' במקום שאומר אותו בחול עלינו קדיש יתום כו' ומבואר בדבריו שכוונתו על פטום הקטורת שאומרין אחר תפלת י"ח [וטעמו דלפי שהוא כדי להבריח הקליפות שלא יהיה להם אחיזה בתפלה וכמבואר בספרים ואינו בכלל סדר תפלת היום ע"כ אין לאומרו] ונראה שהרמ"א שהי' בשנת של"ב לאלף הששי יותר ממאה שנים אחר הגאון מוה' אייזיק טירנא הביא דבריו הקדושים בד"מ. ועיין ט"ז (סי' תקנז סק"ב) שהביא בשם המנהגים והלשון שם הוא במנהגים של הגאון מוה' אייזיק טירנא ושמחתי כעל כל הון שהנחני ה' בדרך אמת וה' יאר עיני בתוה"ק אמן

עיין בט"ז (סי' תקנז סק"ב) שכ' שהר"ב שכותב וענינו בש"ת קאי אשחרית וכ"ה במשמעות דברי הגהות המרדכי במ"ק שכתב וברומי א"א שירת הים ומתפלל י"ח ברכות ויחיד מתפלל ענינו בש"ת וש"צ בין גואל לרופא וכן הוא בלשון הזה בחידושי אנשי השם למרדכי מס' תענית. ונראה שיש לחלק בין שאר תעניות לט"ב דבשאר תעניות כיון שאם מצטער הרבה מאוד רשאי לאכול מש"ה אין לומר ענינו בשחרית משום שמא לא ישלים להתענות אבל בט"ב שאפי' מצטער הרבה מחוייב להשלים אם לא במקום סכנה כדמשמע מהחילוק שבין ט"ב לשאר צומות לענין עוברות ומניקות ליכא למיחש להכי ומש"ה שפיר י"ל ענינו בשחרית. אולם צ"ע דא"כ גם בלילה י"ל שהרי כבר הוא יושב בתענית שהפסיק מבעוד יום ועי' בסי' תקסה בב"י אולם במרדכי דתענית ובהג"ה מיימוני לא ביארו מיחיד בשחרית אם יאמר ענינו

סימן יט בנידון הוצאת שן וקציצת צפורניים ע"י א"י בשבת ויו"ט שדעת הטו"ז באו"ח (סי' שכח סק"א) וביו"ד (סי' קצח ס"ק כ"א) דאסור משום דמסייע בהדי' כמו בניקף שביו"ד (סי' קפא) והש"ך בנק"הכ (סימן קצח) תמה עליו דמסייע אין בו ממש כמבואר בשבת (דף צג) וביצה (דף כב.) ובט"ז באו"ח הביא ג"כ הסוגיא דשבת וביצה. וכתב לחלק דלא תיקשי הסוגיות אהדדי והעלה לאיסור מטעם מסייע ולכאורה במ"ש שהתו' שבת הקשו מדר' זביד ולא הקשו מדר' אשי דקשי' אהדדי לא הבנתי דבריו דעיקר קושי' התוס' הוה מדר אשי בשבת אדר' אשי בביצה. דהנה במה שהכריחו התוס' דליכא איסורא דרבנן מדר' אשי דלא מיפסל מדרבנן לכאורה הי'