אגודת אזוב מדברי לה

הו"ל מתקן [ובאמת רש"י ז"ל תי' קו' זו משום דלא איתחזיק איסורא דהא איירי שם בדיתבי דייני התם ואע"ג דלדידן דאין מוקצה לחצי שבת לא בעינן לאוקמא בהכי אכתי י"ל כיון דאין מוקצה לחצי שבת לא איתחזיק באיסור כלל ואכתי צ"ע] ולפמ"ש א"ש דכיון שראוהו מעיו"ט ולא נגמרה הוראתו מעיו"ט וכן בנולד ומומו עמו דהו"ל א"א לעשותו מעיו"ט שפיר מותר לתקן לצורך או"נ ואפי' לרש"י לא שייך בכה"ג איסור מתקן ונהי דהוה מצי לשאול מעיו"ט אם נעשה בגרמת אדם מ"מ השאלה עצמה לא מיתסרא רק ההוראה וכל כמה שלא שאל לא מצי להתירו א"כ אין התירו נקרא אפשר לעשותו מעיו"ט ומכ"ש היכא שלא הורה בה לפי שהי' מסופק בהוראתו אם הוא מום קבוע ששוחטין עליו וכעין סברא זו בלח"מ (פד הי"ב)

ואודה ה' שהנחני בדרך אמת שמצאתי במרכבת המשנה (פכ"ג) משבת (ה"ל ח' וט' ופ"ד הכ"ו) מיו"ט שהביא בשם הרלב"ח (שאלה טז) דביו"ט מותר לתקן כשהוא לצורך אז"נ ושמה"ט כתב הרמב"ם בהגבהת תרומה כמתקן בשבת דביו"ט לא שייך מתקן ומה שלא נראה להגאונים ז"ל טעמא שכתבתי משום שאפשר לעשותו מעיו"ט אולי י"ל דוקא במלאכה גמורה אסור כשאפשר לעשותו מעיו"ט אבל בדבר שאינו מלאכה רק שנראה כמלאכה או בשבות בכה"ג מותר אפי' אפשר לעשותו מעיו"ט וטעמא י"ל עפמ"ש הרמב"ם דאפשר לעשותו מעיו"ט אסור מדרבנן וי"ל בדאורייתא אסרו באפשר לעשותו מעיו"ט ולא בדבר שאסור מדרבנן. ועיין במגדל עוז (פ"א הא"ב) משבת בצירוף דרבנן מש"ה ממתקין החרדל ביו"ט כדאיתא שבת (קל"ד) וכן לשיטת רש"י שבת (ד' מ"ב.) דגחלת היינו פסולת מ"מ אסיר מדרבנן ואע"ג דאפשר למתק מעיו"ט וצ"ל דדוקא בדאורייתא צורכי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו"ט אין נעשין אבל בדרבנן אפי' אפשר לעשותן מעיו"ט מותר ועי' בש"מ ב"מ (ד' צג:) בשם הריטב"א גבי עושה בגפן זה דדבר שאינו עושה מדין תורה מב' טעמים לא יתקנו חכמים

והנה עמש"כ המרכבת המשנה (בפכ"ג ה"ט) דאע"ג דמותר לתקן מ"מ משום תיקון התרומה אסור שהתרומה אינה לצור ך או"נ הוה ק"ל והא מ"מ לצורך אכילת החולין הוא שא"א לאכול החולין אם לאי פריש וצ"ל דס"ל דוקא אוכל נפש ליו"ט לחוד הותר ולא ליו"ט ולחול. ותמהני מהא דממלאת אשה (בפ"א ה"י מיו"ט) דאע"ג שהוא ליו"ט ולחול שרי כיון שיפה הוא ליו"ט. ועיין בטור דאפי' פי' לחול שרי משום שגורם טעם טוב בתבשיל אע"ג דמשום אשבוחי לחוד כמו סינון חרדל ומה שראוי בלא"ה לא שרי' ומכ"ש בתרומה דא"א בענין אחר ולכאורה רציתי להביא ראיה דליו"ט וחול אסור לתקן מהלבנת רעפים (בפ"ג הי"א) אע"ג שהוא לצורך או"נ וצ"ל משום שמתקן ליו"ט ולחול אמנם אין מזה ראי' דהתם טעמא משום דמכשירי או"נ לא דחי דלא קיי"ל כר"י בהנך מכשירין. ועיין מרכבת המשנה (פ"ד ה"ב) ועיין הג"מיי (פ"ב חו"ק ה) שהביא בשם ס"ח מהלבנת טרפא דמשום תיקון ליכא שנראה כמחמם לאפות תחתי' אבל בלא"ה הי' אסור אע"ג דמשום מכשירין ליכא דנראה מדבריו דס"ל כרי' במכשירין וצ"ל משום שמתקן לחול ג"כ ועיין השגות פ"ד ה"י שכ' ומכשירין כו' והוא שיהיה דבר הצריך ולא יהיה בו תיקון לחול וכעת צ"ע

ובמה שהעלה הרלב"ח דנהי דמשום מתקן מותר להפריש ש תרומה מ"מ אסור משום מקדיש צ"ע למה יאסור להקדיש לצורך או"נ והא א"א בלא"ה. ועוד דהא גם ההקדש הוא לצורך יו"ט דהא יתננה תיכף להכהן איברא דלפמ"ש דלא מיתסר משום שאפשר לעשותן מעיו"ט דבדאורייתא הוא דאסרו ולא בדרבנן: והנה כבוד אאמ"ו הגאון מוה' ישכר ז"ל הכ"מ הביא ראי' לדעת הרע"ב (פ"ר מ"ג) דעירובין דבב' שבותין מודה רבי דגזרי' עליהם ביהמ"ש מנזיר (ד' כט:) ודלמא שאני משום דמיחזי כתרין איסורין מדרבנן והיינו דב' שבותין הו"ל כדאורייתא: מעתה י"ל משום מתקן לחוד הי' מותר לצורך או"נ אע"ג שאפשר לעשותו מעיו"ט דמדרבנן הוא אבל אחרי שהעלו שאסור גם משום מקדיש והו"ל ב' איסורין דרבנן אין להתיר לצורך או"נ כיון דהוה אפשר לעשותו מעיו"ט דב' איסורי דרבנן כדאורייתא דמי' והיכא שהי' אפשר לעשותן מעיו"ט אסור לעשותו כמו באיסור תורה ויש לחלק וצ"ע ואין להשיב ממש"כ הלח"מ (פ"ג ה"י) ד"ה אבל בשם הר"ן וכ"כ (בפ"ד ה"י) דאפי' ע"י שינוי אסור באפשר לעשותן מעיו"ט ואע"ג דע"י שינוי הוא רק דרבנן די"ל באיסור תורה אפי' ע"י שינוי שהוא דרבנן אסור באפשר לעשותן מעיו"ט אבל באיסור דרבנן בלחוד י"ל דמותר דדבר שע"י גילגול נעשה דרבנן חמיר מעיקרו דרבנן ועיין ביו"ד בש"ך סי' צ"ח סק"ז) בענין איסור דרבנן ושיעור דאורייתא ואיסור דאורייתא ושיעור דרבנן. וקצת נראה ראי' לדברי מדברי הלח"מ (פ"ד הי"ב) שחילק דבאפשר לעשותו בשחיקת סממנים שהוא איסור תורה משום טוחן בעי' טעמא שמפיגין אבל הכא הוה ציר באמצע שלא נאסר אלא אטו ציר מהצד עייש"ה מבואר דס"ל דבשבות או גזרה אפי' באפשר לעשותו מותר והנאני אף שיש לחלק

והנה הבאתי ראי' דהעיקר כתי' הא' של הלח"מ (מפ"ד הכ"ב) הנחתום מודד תבלין וק' קי' הלח"מ דאפשר למדוד מעיו"ט ותי' הב' של הלח"מ לא שייך כאן וצ"ל כמ"ש כיון דמדידה גופה מדרבנן היא דאסור אע"ג שאפשר לעשותה מעיו"ט שרי. אמנם לפמש"כ המרכבת המשנה (פ"ד הי"ב) ליישב קו' הלח"מ משים דאין כל הקדירות צריכות תבלין ולא הי"ל למידע מעי"ט אין מכאן ראיה ויש לעיין ברמב"ם (פ"ד ה"א) שנתן טעם על שאין מוציאין אש ביו"ט שאפשר להוציאו מעיו"ט וצ"ל דאיירי היכא שיש בו איסור תורה אבל באיסור דרבנן מותר משא"כ להראב"ד שהטעם משום נולד והכנה אפי' באיסור דרבנן אסור להוציא וצ"ע בהל' שבת בדיני הבערה איזהו הבערה שאסורה מה"ת ואיזהו דרבנן. אמנם ממגבן (בפ"ג הי"ב) שאסור משום שאפשר לגבן מעיו"ט אע"ג דמגבן אסור משום שבות כמבואר בפ' המצניע לרבנן וממה שאין מפרישין תומ"ע ביו"ט ועיסה שנילושה בעיו"ט אין מפרישין ממנה ביו"ט אע"ג דאיסור מעשר הוא דרבנן כמבואר בפכ"ג משבת ועמש"ל בדברי הרלב"ח וכעת צ"ע

מעתה תבנא לדינא בנ"ד דאפי' אם נאמר דאסור לתקן ביו"ט לצורך או"נ מ"מ מבואר ברמב"ם (פ"ד הי"ז וי"ח) דכלי שנטמאה בטומאה דרבנן מטבילין אותה ביו"ט. וה"נ בבשר עוף בחלב איברא דמדברי המג"א והתה"ד לכאורה לא משמע הכי דהא בכל איסורי תורה אין מוסיפין ודבריהם רק לשיטת המחבר ביור"ד (סי' צט) דבאיסור דרבנן מותר להוסיף אלמא דס"ל דאפי' באיסור דרבנן אין להוסיף ולתקן ביו"ט דהא עלה קאי ואכתי י"ל דקאי להוסיף על מים שלנו וסכך וכדומה דהוה דאורייתא ומותר להוסיף ועי' פרימ"ג (סימן צט סקי"א) בש"ד שהביא דברי המג"א (סימן שכג סקי"א) בשם המ"מ הל' יו"ט דבאיסור דרבנן שאינו ראוי כלל אסור להוסיף א"כ אפי' בבשר עוף בחלב אין מוסיפין: ועיין במ"ש הכותב לס' משל"מ (ספ"ה) מהל' מעשר להתיר לעשר בשבת דבר שלא נגמרה מלאכתו עד שבת ולצורך השבת שיש להעיר עליהם מדברי המ"מ. עוד י"ל נהי דבאיסור דרבנן ושיעור דאורייתא אין להוסיף ולתקן ביו"ט מ"מ בשיעור דרבנן מותר להוסיף ולתקן ביו"ט דשיעור דרבנן קיל טפי מאיסור דרבנן וכמש"ל בשם הש"ך (סי' צח סק"ז)

עוד י"ל כיון שכבר עברה לילה נהי דלא קיי"ל כהסוברים דלילה פוגמת מ"מ י"ל דהו"ל כמו כלי שנטמא במעלות דחומר בקודש שמטבילין כמבואר שם מיהו גם בזה יש לחלק עם דברי המ"מ שם כיון שראוי עכ"פ לתשמיש דבר טמא: עוד בנ"ד שהתערובות נעשה ביו"ט הו"ל כבכור