אגודת אזוב מדברי לד

בח' של פסח קודם מעל"ע ומאותו שומן נתנו לתוך פת הצנומה בקערה שכבר היה בו שומן אווז כשר יותר מהשומן טרפה אלא שבין הכל לא היה המך נגד השומן הטרפה והיה עדיין התערובות בצונן קודם האפי'

והנה שומן אווז בחלב דרבנן וטיגון ג"כ דרבנן עי' פרימ"ג ביור"ד (סי' פז ס"ק ב) בש"ד ובנ"ד שהשומן האסור מדרבנן נתערב עם שומן אווז כשר ועם בצים ולחם מין במינו וד"א דמה"ת אמרי' סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו ומדרבנן הוא דבעי' ס' וכיון דהאיסור הוא דרבנן והשיעור דרבנן ואחר שכבר עברה לילה בין בישול החלב והבשר. ובשביל שמחת יו"ט הוריתי להוסיף על התערובות ההוא שומן ביצים ולחם בכדי שקודם האפי' יתבטל השומן איסור בס'. ועיי' פרימ"ג (סי' צט סקי"ב) במ"ז אולם חכם א' תפס עלי מכח דברי המג"א (סי' שכג סקי"ד) שהביא בשם התה"ד (סי' נד) והובא בפרימ"ג יו"ד (סי' צט סקי"א) בש"ד דבשבת ויו"ט אין להוסיף על האיסור בכדי לבטלו משום שהרי הוא מתקן את התערובות

ולענ"ד דבריהם הקדושים מרפסין איגרין דהיאך אפשר לאסור ביו"ט דבר הנראה כמתקן כשהוא לצורך אוכל נפש והא לצורך אוכל נפש הותרה אפי' מלאכה דאורייתא ומכ"ש שבות דמיחזי כמתקן שהותר לצורך אוכל נפש ועי' מרכבת המשנה (פ"א הט"ז מהל' יו"ט) שנראה. מדבריו דאם היה רחיצת כל גופו בכלל צורך או"נ לא היה נאסר משום גזרת מרחץ דלאוכל נפש הכל מותר ומכ"ש שבותים. וכעין זה כתב המרכבת המשנה (פ"א ה"ז) דאין סברא להקל במכשירין יותר מבאוכל נפש ואע"ג דהנהו מכשירין הו"ל כמו אוכל נפש שניתנין באו"נ כמ"ש (סוף פ"א ה"ח) אין סברא להקל בה והה"נ דאין סברא להקל במלאכה ממש יותר מבשבות דנראה כמתקן וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"א ה"א וה"ד) מהל' יו"ט דלצורך או"נ הכל מותר ושם (בהל' יז) דלצורך או"נ הותרה כל מלאכה וכל מה שדומה למלאכה ומה שהוא משום שבות שהראה המרכבת המשנה שכיון להדינים שבהל' שבת (פכ"א כב כג וכד) ובפכ"ג שם נתבארו כמה דיני מתקן ומבואר דאפי' לתקן מותר לצורך או"נ (ובפ"ב הג"ד) כ' הטעם לשאין רואין מומי קדשים ביו"ט משום גזרה דמומי יו"ט ולא כתב משום מתקן והראב"ד ג"כ לא הביא הטעם משום מתקן והיינו דס"ל דלצורך או"נ אפי' לתקן מותר ביו"ט [ולקמן אבאר שדעת רש"י שכתב משום מתקן אינו סותר כלל לדברינו (ובפ"ב ה"ז) מבואר דמותר לתקן האוכל במספרים היכא דמיטרח לתיקוני בלא מספרים עי' לחם משנה אלמא דלצורך או"נ מותר לתקן ובהל' ח' דמותר להפריש חלה מעיסה שנילושה ביו"ט ואע"ג דמתקן טבלים ושנילושה מעיו"ט הוא דאסור לתקן משום שאפשר לעשותו מעי"ט [ועיי' הגמי"י (פ"ג ה"ב אוק"ב) בשם הראבי"ה דאפי' בשר שנשחט מעי"ט מותר לנקר ולא אמרינן דהוה מתקן הבשר לאכילה ולכאורה צ"ע דהא אפשר לנקרו מעיו"ט ואולי מיירי בסבר שלא יצטרך להבשר ביו"ט וכמו שנראה בלח"מ (פ"ג ה"יא) דאם סבר שלא יצטרך מותר לעשות אפי' דבר שאפשר לעשותו מעיו"ט ועי' ביצה (דף יד) ואין כל הקדירות צריכות תבלין וברש"י שם ומשמע דבלא ידע קודם יו"ט שיצטרך לו מותר והא דלא אמרינן הכי בחלה י"ל דהו"ל לאסוקי אדעתיה דבעי לה כהן וצ"ע בחלה בזמה"ז שנשרפת אם מותר להפריש כשסבר שלא יצטרך הלחם ביו"ט או דיש לחלק בין ניקור בשר שאינו רק מפריד את האיסור ומותר אפי' אפשר לעשותו מעיו"ט ובין הפרשת חלה שעושה תיקון בגוף האוכל וכשאפשר לעשותו מעיו"ט אסור לתקוני ביו"ט. מיהו בלא"ה אין שום קושיא דהראבי"ה סובר דבחלה אפי' עיסה שנילושה מעיו"ט מותר להפריש ממנה ויש לעיין להטעם שכתב המרכבת המשנה דאסור להפריש חלה משום מקדיש ונילושה ביו"ט הו"ל כמקדיש חגיגתו ביו"ט א"כ ראוי להתיר לנקר אפי' של עיו"ט דבניקור לא שייך מקדיש ולתקן מותר. עי' במרכבת המשנה במקומות שאביא לקמן] ועיי' (פ"ד ה"ח) בשפוד שנרצף ובפציעת קנה שכתב המ"מ דהרמב"ם לא ס"ל כר"י במכשירין ומש"ה אסור אבל למאן דמתיר מכשירין מותר לתקן לצורך או"נ וכן בהשחזת סכין (בהלכה ט ובהלכה יז וי"ח) בטבילת כלים שנטמאו ביו"ט שהוא כמתקן עיין מ"מ הל' י"ז ורבא אמר משום שהוא כמתקן כלי אלמא דכל תיקון שהוא לצורך אוכל נפש היכא דליכא טעמא אחרינא לאיסורא אין לאסור משום מתקן

האמנם מספ"ד הכ"ו שאין מגביהין תומ"ע ביו"ט משמע שאסור לתקן ביו"ט אפי' רוצה לאכול בו ביום ויש ליישב שהוא משום שהיה אפשר להפריש מעיו"ט דהא עכצ"ל שנתמרח קודם יו"ט וכמש"ל גבי איסור הפרשת חלה ובהכי ניחא לי (בפכ"ג הט"ו) מהל' שבת המגביה תומ"ע בשבת או ביו"ט שהראה המ"מ למשנה דתרומות שהובאה בביצה והוה תמוה לי דהא במשנה שם איתא רק לענין שבת ולא ביו"ט. ואע"ג דהתם בביצה לענין יו"ט קאי מ"מ י"ל דוקא על מיו"ט לשבת אבל ליו"ט גופיה י"ל דמשום או"נ מותר ולפמ"ש דאפי' לצורך או"נ ולאותו היום אסור משום שאפשר לעשותו מעיו"ט ניחא ועמש"ל אלא שצ"ע (מפ"ב ה"ט) בדין עומד על המוקצה שמבואר דלעשר אסור ביו"ט ומה"ט נקט מוקצה וק"ל דהא קודם יו"ט אכתי לא נגמרה מלאכתו ולא חשיב אפשר להפריש מעיו"ט שהרי ע"י שיו"ט קובע אפי' ארעי הו"ל נגמרה מלאכתו למעשר ובא לכלל חיוב ואפ"ה אסור לעשר ובאמת צ"ע למה לא דמי לעיסה שנילושה ביו"ט דהא ע"י דין קביעת יו"ט נתחייב ויש לחלק והא דאסור לסנן החרדל בספ"ג ומשמע דאפי' לצורך אכילה ביו"ט אסור. ואפי' לא הי' אפשר לעשותו מעיו"ט לאו היינו משום מתקן אלא משום שראוי לאכילה בלא סינון אבל בלא"ה כל לצורך או"נ מותר אפי' לתקן

והנה ע"פ הראיות שהבאתי שמותר לתקן ביו"ט לצורך אכילה נלע"ד דאין ראיה כלל מדברי המג"א בשם התה"ד די"ל דהא דאסור להוסיף ביו"ט היינו היכא שאינו לצורך אכילה ביו"ט דבכה"ג שפיר אסור משום מתקן. ויש ליישב קו' המחצית השקל ע"ד המג"א (סי' שכ"ג) שכ' דין הוספה על מים שלנו בשבת והק' דהא בשבת לא אפה וכתב הוא שצ"ל ביו"ט שראוי לאפות ממנו. ולפמ"ש דע"כ לא איירי כשצריך להמים לצורך אפיית אכילת יו"ט ואיירי במערב לצורך אפיית חול א"כ בשבת נמי י"ל ובמערב לצורך אפיית חול ומה שהק' להם מהרביית עצים על עצים מוקצים שנפלו לתוך התנור ואע"ג דהתם מבעיר העצים ביו"ט והו"ל לצורך יו"ט דלא הוה בי' איסור מתקן יש ליישב משום דהבערה הותרה אפי' שלא לצורך או"נ ובכה"ג דוקא כשאינו מתקן אבל כשהוא מתקן אסור להבעיר כשאינו לצורך או"נ וכה"ג כתב המרכבת המשנה (פ"א ה"ו) ביישוב השגת הראב"ד ז"ל

אולם אחרי העיון בתה"ד ראיתי שהביא דברי רש"י ביצה (דף כו.) שכתב בטעם שאין רואין מומי בכור ביו"ט משום מתקן ומשמע דאפי' לאכול בו ביום כנראה מלשנא דסוגיא דהתם יעלה וישחט וכדי שלא יקשה עלינו מדברי רש"י ז"ל הוה דחיקנא נפשאי שדברי רש"י הם רק באמת היכא שהוא שלא לצורך או"נ ונתתי שמחה בלבי שראיתי בס' מרכבת המשנה (פ"ב ה"ד) שכתב דגזרו ראיית מומין אטו שמא ישחטנו ומבואר כן בדבריו שם כמה פעמי' שגזרינן שמא ישחטנו וצ"ל ע"כ דאיירי שאינו רוצה לשחטו וא"כ שפיר הו"ל לרש"י ז"ל מתקן שלא לצורך או"נ. עוד אפשר לומר דאסור כיון דהוה אפשר לעשותו מעיו"ט ובזה מיושב מה שהקשה המרכבת המשנה (ה"ג) לטעם מתקן ודן הדין אפי' ראוהו מעיו"ט היאך יגמור ההיתר ביו"ט והא הו"ל מתקן וכן למה בנולד ביו"ט ומומו עמו מותר והא