אגודת אזוב מדברי לג

נתערבו כלל וכ"א לחודי' קאי וכן צ"ל בדברי התוס' ד"ה רבא אמר במ"ש ואע"ג דלא דמי דהתם אותו חלב א"ס להיות בו טעם חלב וגם לא הי' נקת בכסף מעשר אבל הכא סופו שיהיה בו טעם יין כשיחמיץ והמים עצמן נחשבים יין להיות נקחים בכסף מעשר כדאמר בעירובין בשכר לרבות תמד משיחמיץ שאין כונתם שהמים יתהפכו לגוף אחר והם עצמם יהיו יין רק דחלב מעט שנתערב. במים אין סופו להיות בו טעם חלב ומעתה לא יהיה נקח במעות מעשר אבל הנך מיא שיהיה בהם טעם יין וסופם להיותם נקחים בכסף מעשר בהבלעה עכ"פ ולא מיבעיא היין שבהם שנקנה בכסף מעשר אלא אפי' המים עצמם נקנים בהבלעה עכ"פ אבל זה פשיטא להתוס' שאין המים עצמם נקנים כיין גמור ובלי הבלעה דהא מקרא דבשכר משמע בהבלעה דוקא כפשטות הסוגיא דעירובין שם

והנה יש להעיר להרמב"ם שמפ' המשנה בחולין החמיץ שנעשה חומץ והמשנה דהמתמד במעשרות (פ"ב מ"ו) מפ' לענין יין מה פריך הגמרא בחולין (דף כה) אי רבנן כו' אי ר"י בו' ומה תליא האי דר"י ורבנן במעשרות שהוא לענין יין לההיא דתמד שהיא לענין חומץ וצ"ל שהרמב"ם פי' הכי למסקנא וצ"ל דלא ס"ל כר"נ ארב"א דבהחמיץ מחלוקת דהא הרמב"ם פסק כרבנן (בפ"ב ה"ז) מהל' מעשר והיכא פסק כמשנה כחולין דאתי' לר"נ ארב"א כר"י אלא הרמב"ם פוסק כר"א דבלא החמיץ מחלוקת. ונראה דלא ס"ל להרמב"ם כדפירש"י בר"א דבלא החמיץ נמי מחייב ר"י ולרבנן י"ל דגם בהחמיץ פטור דרבנן ור"י בתרתי פליגי בהחמיץ ובלא החמיץ רק ס"ל להרמב"ם כתוס' ד"ה ופליגא דההוכחה דבהחמיץ מודו רבנן ומתניתין רבנן ומש"ה פוסק הרמב"ם (בפ"ז ה"ד) מהל' מקואות דבהחמיץ אינו פוסל את המקוה ולא התנה בשיעור מה שנתן ומה שמצא כמ"ש (בפ"ז ה"ז) ממעשר שני דאם החמיץ לא בעי' כלל דרמי' ג' ואתי ד' שדוקא בלא החמיץ ומשום יין הוא דבעי' רמא ג' ואתי ד' כמ"ש (בפ"ב ה"ז) ממעשר ובהל' מעשר שני (פ"ז ה"ז) ולא הוצרך להביא בהל' מקואות (פ"ז ה"ד) דין היין שכבר הובא שם (בפ"ז ה"א)

ודע שדברי רש"י חולין ד"ה כדי מדתו וד"ה ומתני' ר"י שכתב דר"י ורבנן דוקא בכדי מדתו פליגי לכאורה סותרים לסוגית הגמרא ב"ב (דף צו) דאפי' ביותר מכדי מדתו פליגי וכעת לענ"ד צע"ג ועיי' ברא"ש חולין שכתב ואם אין סופו להחמיץ אפי' כו' אתי ד' וחצי והביא הטעם דבששה חלקים בטל וצע"ג במ"ש ואתי ד' וחצי דהא אפי' אתי רק ד' הו"ל להרמב"ם יין גמור ואפי' לא החמיץ וכ"כ התוס' ד"ה המתמד ועוד באתי ד' וחצי הו"ל חלק א' יין וב' חלקים מים ונ"ל שיש ט"ס בדברי הרא"ש וצ"ל אתי ג' וחצי דהו"ל חצי של יין חלק ששית מלגאו בג' של של מים

ויש להעיר בדברי הרע"ב במעשרות (פ"ה מ"ו) שכ' בטעמא דר"י דלא נפיק כל המים והו"ל יין מזוג וקשה טובא דא"כ היכא שייך לחוש שיפריש מהחיוב על הפטור והא יין מזוג הו"ל יין גמור מיהו י"ל דלר"י מספקא ליה אי נפיק. כוליה אלא שצ"ע במצא כדי מדתו ממש מ"ט דר"י והא אפי' אחרים מודו דלא אמרי' במצא כדי מדתו ממש. דלא נפיק כוליה כיון דליכא הוכחה וצ"ל דהרע"ב ס"ל דאחרים ורבנן דידהו ס"ל כרבנן דר"י ולר"י אפי' בליכא הוכחה אמרי' דלא נפיק כוליה וכמ"ש התוס' ב"ב ד"ה וביותר ותוס' חולין ד"ה אי ר"י ומ"ש התוס' חולין שם דר"י באתי ג' וחצי מחייב מה"ת צ"ע שנאמר דר"י ורבנן בתרתי פליגי דלר"י מה"ת מחייב ולרבנן אפי' מדרבנן פטור בלא אתי רק ג' וחצי

והנה הרע"ב במעשר שני סיים דבעי'. אתי ד' ועיי' בתוי"ט (פ"א מז) דחולין ועיי' בס' בית דוד ובס' שושנים לדוד ולולי דבריהם הקדושים הו"א שיש ט"ס בדברי הרע"ב מעשר שני כי זה ידוע שהרע"ב דרכו בקודש לפרש כרמב"ם וצ"ל והוא דרמי ג' ואתי ג' וחצי אבל באתי ד' אפי' בלא החמיץ דינו כיין כפסק הרמב"ם פ"ז ה"ז ממעשר שני

ודע שק"ל לפמ"ש הרשב"ם ב"ב ד"ה רמא ג' וד"ה וביותר דלענין מעשר מחמיר ר"י ועיי' בתוס' ב"ב וחולין מה פריך הגמ' פסחים (דף מב) ותמד לאו בר עשורי הוא והא מה"ת לענין חיובא דמעשר תירוש ויצהר כתיב ומעשר פירות דרבנן ונהי דאיתא בב"מ (דף פח) בזתים וענבים שחייבים מה"ת לעשר כבר העלו התוס' והש"ס שם דהיינו דוקא בזתים וענבים שנגדרו ונמסקו ליין ולשמן אבל לאכילה מדרבנן הוא דמחייבי. ולפ"ז מצינו למימר נהי דמעשר זתים וענבים שנגדרו ונמסקו ליין ולשמן הוא מן התורה היינו מה שראוי להוציא יין ושמן אבל מה שאינו עומד מהם להוציא יין ושמן מדרבנן הוא וא"כ מעשר קיוהא דשמרים גופייהו מדרבנן בעלמא. א"כ קשה מה פריך הגמ' ותמד לאו בר עשורי הוא והא י"ל בתמד שנעשה ממנו יין שפיר מחייב ר"י לעשר ומחייב מדרבנן כיון דמעשר יין מה"ת ואפשר מעורב בו יין כדי שיעור וכמ"ש על דברי הרע"ב מעשרות אבל בחומץ של תמד שהחומץ נעשה מקיוהא דשמרים ומעשר ההוא קיוהא מדרבנן בעלמא הוא אינו מחייב לעשר מספק שמא מעורב בו קיוהא כדי שיעור חיוב מעשר דהא אותו קיוהא שאינו ראוי להעשות יין אינו חייב במעשר מה"ת דתירוש ויצהר כתיב וחייב רק מדרבנן ולא מחמרינן בספיקו ככל ספק דרבנן ויש ליישב

ולענין אי איירי בחרצנים או שמרים שנעצרו בקורה או שנדרכו ברגל בלבד הנה הריב"ש (סי' ט) והנמ"י ב"ב כתבו דאיירי רק בנעצרו אבל בנדרכו לבד לא בעי' אתי ד' וכ"כ השמ"ק ב"ב: אמנם הרא"ש ב"ב כתב דבשמרי' אפי' נדרכו ולא נעצרו בעי' דוקא אתי ד' ובחרצנים להתחייב לעשר דוקא בנעצרו בעי' אתי ד' אבל בלא נעצרו לא בעי' אתי ד' אבל לברכה [ונ"ל דה"ה לקנות ממעות מעשר ושלא לפסול מקוה ולענין מי פירות להמוהרי"ט] אפי' לא נעצרו בעי' דוקא אתי ד' ובלא"ה לא נחשב כיין

ודע שנ"ל לחדש היכא שמתורת יין מזוג אתי עליה י"ל דוקא בימיהם שהיה היינות ראויות למזיגה אבל בימינו שאין היינות ראויות למזיגה לא מברכין בפה"ג על יין תמד בין בצימוקים בין בשמרים וחרצנים אפי' אתי ד' דהא מצד יין מזוג אין מברכין בימינו בפה"ג דהא קא גרועי גרעי' בימינו לפי שאינו ראוי למזיגה. ודוקא בגונא דשייך לומר שנהפכו המים לגוף יין ושם יין גמור עליהם בהכי הוא דמהני אפי' בימינו ולא מצד יין מזוג

עוד נ"ל הא דס"ל למוהרי"ט שהמים נהפכים כגוף יין גמור היינו רק בשהיו הרבה צימוקים או אפי' שמרים עד שכשנתערבו בהם המים לא היה אפשר להכיר את המים והיו מעורבין עם הצימוקים והשמרים יפה יפה אבל באם יש הרבה מים והיו ניכרים המים תוך התערובות ליכא למומר שיאבדו המים את שמם להתהפך על שם היין ומכ"ש כשהמים רבים על הצימוקים ולא מהני לזה שיעור שהצימוקים אחד מששה במים שהובא ביור"ד (סי' קל"ד סעי' ה) דבהכי בטיל יין במים

ויש להעיר הנה קיי"ל ביור"ד (סי' קצט סעי' ז) לענין סרך בתה והרחקת טבילה מחפיפה תרי קולי לא מקלינן. ולפי"ז יש לומר יין צימוקים קולא הוא להכשירו לקידוש דהא לנסכים לכתחלה לא יביא וכן יין מגתו. וא"כ י"ל הא דמקדשים על יין צימוקים היינו רק כשהוא בן מ' יום וכבר בא לכלל שכר אלא שיש בו לגריעותא במה שאינו יין באמת ונעשה מצימוקים ומים ובהכי מקלינין לקידוש דהו"ל חדא קילתא אבל יין בן יומו מגתו של צימוקים אין מקדשים דהו"ל, תרי קולי יין מגתו ושל צימוקים ועיי' בשו"ת משכנות יעקב שהאריך בדין יין צימוקים

סימן טז עובדא באה לפני במחבת שהשתמשו בה חמאה רותחת בז' של פסח שהתיכו בה שומן אווז