אגודת אזוב מדברי לב

חולין כתב דאפי' לר"י בכ"מ ובהחמיץ משום חומרא הוא דבעי עישורי מ"מ להרמב"ם שפוסק כרבנן ואפ"ה ס"ל דנקח בכסף מעשר ליכא למימר דמטעם חומרא הוא דהא לרבנן חומרא ל"ל וכמ"ש הרשב"ם ב"ב (דף צז.) ד"ה אבל יותר [ובאמת דבריו הקדושים צ"ע די"ל נהי דבכדי מדתו ממש לית להו חומרא לרבנן מכל מקום ביותר מכדי מדתו קא מחמרי רבנן ולא מדינא ועיין מהרש"א] וא"כ הו"ל להביא בהל' מעשרות חיובא דמעשר חומץ להפריש על הכל ואפי' במצא ג'

ומכח קושי' זו נ"ל דלהרמב"ם לא אמרינן שהמים נהפכו לגוף אחר וחולק אמהרי"ט ומש"ה ניחא שאין צריך לעשר רק על מה שמעורב בתוכו ומה שהרמב"ם פי' המשנה דמעשרות לענין יין דוקא ולא לענין חומץ כשיטתיה היינו משום דבגמ' ב"ב (דף צו:) פרכינן מינה וביותר מכדי מדתו מי פליגי כו' לענין יין וע"כ דהמשנה לענין יין נשנית ולא לענין מעשר חומץ דאי לענין חומץ נשנית מאי פריך מענין מעשר חומץ על ברכת יין אלא ע"כ דלמעשר יין קאי ומש"ה פי' הרמב"ם לענין יין אבל לדינא אין חילוק להרמב"ם בין יין וחומץ אפילו בתמד שמרים וחרצנים דלא אמרינן להרמב"ם שנהפכו המים לגוף אחר וניחא דלא בעי להפריש על הכל אפי' בנתחמץ ונעשה חומץ בתמד שמרים וחרצנים ואכתי קשה קו' דהו"ל להביא בהל' מעשרות שבהחמיץ אפי' אתי ג' חייב במעשר מדין חומץ וכעת צ"ע

והנה רציתי להביא רא' מחולין (דף כה:) התמד משהחמיץ אינו פוסל את המקוה (ובדף כו) משהחמיץ אינו משיקו במים אלמא דאם כבר החמיץ אין לו עוד דין מים כי אם דין יין גמור לא מיבעי לרש"י ותוס' שמפרשין שהחמיץ שנעשה יין שנראה להביא ראי' מכאן אלא אפי' להרמב"ם שמפרש לה לענין חומץ מ"מ נראה כשם שלענין חומץ אבד את דינו הראשון דין מים ונעשה חומץ גמור ה"ה נמי היכא שמקבל דין יין דחשיב כיין גמור אלא שעמד לנגדי התינח בצימוקים שייך לומר שנהפכו המים ליין אבל בשמרים וחרצנים שנתמדו ליכא למימר הכי ומיהו להרמב"ם שמפרש לענין חומץ ניחא דלגבי חומץ שוה תמד שמרים וחרצנים לתמד צימוקים משום קיוהא דידהו וכמ"ש אבל לרש"י ותוס' צ"ע

וראיתי בתוס' חולין (דף כו:) ד"ה בשהחמיץ מחלוקת שכ' וז"ל ואפי' יש בו ג' מים מלבד היין אינו פוסל את המקוה כי היכא דנחשבים המים כפרי להיות: נקחים בכסף מעשר לענין מקוה נמי נחשבו כפרי ולא פסלי לה ואין לומר הא דנקחים משום דהוה כקנקן שנקח אגב יין לא דמי דע"י הקנקן משומר היין אבל במים שבתמד אין נשמר אלא משום דחשיב כיין לפי שיש בה טעם יין כמו יין מזוג כו' אבל הכא דאיכא טעמא חמרא מזיגא איקרי עכ"ל:. והנה לפום רהיטא נראה שהתוס' העירו מראי' זו וס"ל דצ"ל דשם מים פקע מהם ורק שם יין עליהם אלא שלא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דא"ל שנקחים אגב יין כמו קנקן ולזה כתבו דלא דמי דיין ע"ג קנקן נשתמר ולא ע"ג המים ותימא הוא דהא מפשטות הסוגיא דעירובין נראה דתמד שהחמיץ בהבלעה קונין דמי המים שבו ועיין רש"י חורשי שם ד"ה ואי כתב שכר

ובמ"ש דאינו דומה לקנקן משום דאין היין נשמר ע"י המים תמוה טובא ומי גרע ממים ומלח ע"ג שמן שמעורב בתוכן שנקנה בהבלעה בסוגיא דעירובין שם ועוד תמוה שהתוס' סיימו לפי שיש בה טעם כמו יין מזוג וכ' בסוף דבריהם אבל הכא דאיכא טעמא חמרא מזיגא איקרי הרי שלא כתבו שהמים נהפכים ליין רק דהו"ל כיין מזוג ומשום שיין מעורב בתוכם

וביישוב דבריהם צ"ל דהתוס' נמי ס"ל דאין המים נהפכים ליין ורק משום שמעורב בהן יין: וחמרא מזיגא איקרי מש"ה אינם פוסלים המקוה ואינם נטהרים בהשקה וטעמא דדוקא מים שאובין שהם בעין פוסלים ולא מים שאובין שנתערבו ביין בגונא שבטלין לגבי היין וה"נ לענין ליטהר בהשקה דוקא למים בפ"ע סלקי להו השקה ולא למים המעורבין עם דברים אחרים בגונא שאין הדבר נפסד במים ועיין תוס' חולין (דף כו) ד"ה וטעמא וחזותא ודבריהם מוכרחים דאל"ה למה בהחמיץ אינו פוסל ונקח בכסף מעשר והא חזותא מיא הוא ונהי דבבכורו' (ד' כב.) איתא הלוקח ציר מע"ה משיקו במים אי רובא מיא כיון דעבד להו השקה טהרו להו אלמא דאפי' במים המעורבין עם דבר אחר שלא נפסד במים כמו בציר דהתם דאכתי שם ציר עליהן אפ"ה אם המים רבה עליהן קא סלקא להו השקה י"ל דהיינו דוקא במעורב עם ציר שאינו מקבל טומאה אבל במים המעורבים עם דבר המקבל טומאה כל כמה שלא נפסד הדבר במים לגמרי לא סלקא השקה למים וטעמא דהיכא דמעורב בדבר המקבל טומאה א"א שתועיל ההשקה למים דהא חוזרים המים ונטמאים מהדבר המקבל טומאה שלא קא סלקא לי' השקה דמשקין מקבלין טומאה אפי' מג' וד' לטומאה ואפי' לא הי' שיעור במטמא כדי לטמא אחרים משום גזרה דמשקין דזב וזבה. ונהי דהכא אמרי' דמבלבלי ואין נטמאין מהיין היינו בלא החמיץ שבטל היין לגמרי ואין בכחו לטמאות אבל בהחמיץ שאי אפשר לומר שמבלבל ונאבד תוך המים חוזר ומטמא אח"כ להמים כיון דלא סלקא להו השקה ונשאר טמא ועמ"ש בחי' חולין ע"ד התוס' ד"ה ה"נ ומש"ה לא סלקא השקה למים המעורבים בדבר המקבל טומאה כל כמה דלא נתבטל הדבר במים אבל במעורב בציר דלאו בר קבולי טומאה שפיר סלקא השקה למים אע"ג שהם מעורבים ואין הציר נתבטל בתוכם כ"כ דרובא מיא. ותדע דלמים המעורבין לא סלקא השקה דהא במעורבים ברוב ציר אמרי' התם דלא סלקא השקה למים אלא דבטלי להו ברובא דציר וכשנתוסף עליהם מים כגון בקדרה אמרי' שטומאה חזרה לינער הרי דלא סלקא השקה למים שהם מעורבים כשאין התערובות נפסד במים ורק מים בפ"ע סלקא להו השקה ועיין רש"י חולין (ד' כו:) סוף ד"ה משהחמיץ שכתב דטעמא לא בטיל

וצריך לפרש בכוונת התוס' דמ"ש כי היכא דניחשבי המים כפרי לענין מעשר לענין מקוה נמי נחשבין כפרי לא כיונו לומר שנהפכים לפרי רק כוונתם דכי היכי דלקנותם ממעות מעשר נחשבים המים כמעורבין וכמו שנתבטלו לגמרי דמי לענין קני' בכסף מעשר ה"נ לענין פסול מקוה נחשבים המים כמעורבים וכנתבטלו לגמרי וע"ז כתבו התוס' דא"ל דלענין מעשר נמי לא חשיבי כמעורבין וחשיבי כאילו עדיין בפ"ע עומדים ורק שנקנים בהבלעה כקנקן ע"ג יין אע"ג דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי וע"ז כתבו התוס' דלא דמי לקנקן שהיין נשמר בתוכו ומש"ה אע"ג דלחודי' קאי נקנה בהבלעה ע"ג יין אבל בתמד שאין היין נשמר ע"ג התמד אם לא היו חשובין כמעורבין עם המים וכנתבטלו לא הוה נקנה בהבלעה והה"נ במים ומלח ע"ג שמן משום שמעורבין הוא דנתנה בהבלעה אבל אם היה כ"א עומד בפ"ע לא היה נקנה בהבלעה

ואל תשיבני מהא דאיתא בסוכה (דף לט.) הלוקח לולב מע"ה בשביעית מבליע לו דמי אתרוג אלמא דאפי' בדברים שאין מעורבים מותר להבליע לא דמיא דבהבלעת דמי שביעית שהטעם משום שאין מוסרים דמי שביעית לע"ה אבל כשנותן לו במתנה אין על המעות שום קדושה, מש"ה מותר בהבלעה אע"ג שהאי לחודי' קאי דכשנותן דרך הבלעה אינו נתפס בקדושה וממילא אינו דמי שביעית ונמסר לע"ה בהיתר אבל במעות מעשר דאית בהו קדושה וע"י קני' או יוצאים לתולים דוקא בדברים המעורבים לגמרי מותר להבל עם ולהוציאם לחולין ולא בדברים שלא