אגודת אזוב מדברי כט

לא"י יכולה למחות מ"מ אם מכר מהני המכירה והמטלטלין נקנים להקונה. ולענ"ד דעל מכירה זו אפי' אם עומדת ומוחת לא משגחי' בה דהא ידעי' דהוא דרך הערמה ועי' בתב"ש מ"ש מענין מכירת חמץ בחי' למס'

ודע דקרקע דאשה מנכסי מלוג אין הבעל יכול למכור בלי רצון האשה ובאשה והדר בעלה איברא שיכול להשכירה להא"י דשכירות הרי היא בכלל הפירות שהם של בעל: ומה שיש לחקור לענ"ד עם מ"ש המק"ח (סי' ת"מ סק"ג) דלהשכיר הקרקע ל"מ משום דאחריות אלם עליו רק היכא שהקרקע אצלו בשכירות שנסתלק מכל זכות שיש לו מהני שכירות והנה בעל בנכסי אשתו מבואר בב"ב (דף קלט) דהוי לוקח או יורש וא"כ בחיי האשה שכבר יש לו בגוף הקרקע דין לוקח להיכא דליכא פסידא ולא יועיל מה שמשכירה דהא לא נסתלק מכל זכות שי"ל והו"ל אחריות אלם בביתו של ישראל

אמנם אם ישכירה בחיי האשה ויקנה להא"י במכירה לשאם תמות האשה בחייו י"ל דנסתלק בכה"ג מכל זכות שי"ל דנהי במה שאירש מאבא מכור לך לא מהני דהוה דבר שאינו ברשותו עיי' ב"מ (דף ט"ז) מ"מ לגבי בעל שי"ל דין לוקח מהני ואפי' נימא דלענין זה מיהדר דיניה כיורש די"ל דזה נקרא ליכא פסידא לאחרינא דלא איבעיא להו למיקני מא"י ע"י תוס' ב"מ (דף ט"ז): ד"ה אלא לוקח הוה ולא מהני המכירה על לאחר מיתה מ"מ אם נדמהו ליורש כבר נסתלק מכל ומועיל שכירות. ואם נאמר שדינו כלוקח הדר מועיל מכירה ועוד שיכול למכור עכ"פ במעכשיו ולאחר מיחה כדרב הונא אמר רב בב"מ (דף ט"ז:) ואע"ג דלאו בידו שתמות האשה בחייו וצ"ע בכ"ז

והנה אשה שבעלה נשתטה ויצא מדעתו ואינו מפרנסה ולא נוהג עמה מנהג אישות והאשה השכירה עצמה כמה שנים ואח"כ עוסקת במו"מ לפי שברבות הימים ממעשי ידיה צמצמה וקמצה. עד שבאה לסך מה באה לפני לשאול איך תתנהג במכירת החמץ שלכאורה החמץ שייך לבעלה. שאע"ג שאינו זנה מה שמצמצמת ממעשי ידיה הרי הוא לבעל' ואע"ג שאינו נותן לה מעה כסף והא דמבואר (בסי' פ' סעי' א) בהג"ה דמותר שלה באינו נותן לה מעה כסף י"ל דוקא בבר דעת כשאינו זנה ואינו נותן מעה כסף איבד זכותו אבל מי שנשתטה לא איבד זכותו ע"י שאינו נותן לה כפי תקחז"ל והמותר שלו ונהי דקי"ל דיכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ואיני נוטלת מעה כסף ולא אתן המותר כמ"ש החלקת מחוקק (סי' פ' סק"ד) בשם הר"ן (ובסי' ע' סק"ז) היינו דוקא כשאמרה כן בפירוש אבל היכא שלא אמרה כן ואנן סהדי דטפי הוה ניחא לה להיות ניזונת משל בעלה וליקח מעה כסף משתשכיר א"ע ותשרת את אחרים ומדינא חיוב המזונות והמעה כסף הם על בעלה, ואין בידו לומר לה איני זנך ואיני נותן מעה כסף כמבואר (סי' פ וסי' ס"ט) ובח"מ שם (סק"ז) דדוקא צאי מעשה ידיך מהני לבעל מש"ה כל שלא אמרה בפי' המותר של בעלה: והא (דסו"ס פ') בהג"ה שהמותר שלה היינו בבר דעת שאינו זנה ולא נתן מעה כסף אבל נשתטה לא איבד זכותו והמותר של בעלה ואפי' נימא שהמותר שלה כתבו התוס' והובא בב"ש סי' פ' סק"ב) שלוקחים בהם קרקע והוא אוכל פירות ודין המותר כנכסי מלוג ואין לה רשות למכור שלא מדעת בעלה כמבואר בב"ש (סי' פו ס"ק י"ז) ואם מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות פירות מחיים וקרן לאחר מיתה ועיין היטב (בסי' צ' סעי' ט) ורפויא קא מרפי' מכירתה. ואם תמות בחייו הדר איגלאי שהחמץ היה של ישראל שעבר עליו הפסח והנה היכא שאינו נוהג עמה מנהג אישות שדעת המרדכי באהע"ז (סי' צ סעי' ה) בהג"ה שאינו יורשה דעת הח"מ והב"ש שהמרדכי יחידאה הוא לגבי כל הפוסקים ולית הלכתא כוותיה

איברא דאשה שנושאת ונותנת בתוך הבית מה שעשתה עשוי כמ"ש הב"ש (סי' צ"א סק"ז) שצריך לשלם מה, שנדרה (ובסוף סי' פו) שאין הבעל מוציא מיד הלוקח אלא שי"ל דדוקא בבריא משום שי"ל שברשות בעלה עשתה אבל בנשתטה לא מהני מעשי' כלל דלאו בר מיהב רשותא הוא

והנה באו"ח (סי' תמ"ג סעי' ב) בחמץ של ישראל שהיה ביד ישראל אחר שמוכרו בשעה ה' ואפי' מכרו קודם שעה ה' מותר לאחר הפסח עי' מק"ח שם בחי' ובביאורים (סק"ה) (ובסו"ס תל"ד) שאשתו מבטלת החמץ. והגם שהמק"ח שם בחי' כתב שהאשה אינה יכולה לבטל י"ל דלמכור מודה המק"ח דלא בעי' לומר שהקנה לה

אמנם בכל אלה י"ל דוקא בבר דעת יכול הנפקד או אשתו למכור מתורת שליחות וזכי' אבל בנשתטה אין לאשתו רשות למכור אולם כיון דחמץ אחר הפסח קנסא הוא וי"ל דלנשתטה לא קנסוהו רבנן ובהצטרף הסניפים שכתבתי הקלתי למכור החמץ

אמנם אופן הקנאת החמץ היה קשה בעיני דלפי שקשה להגביה החמץ אי אפשר למצוא בו קנין משיכה ועי' בחו"מ (ס"ס קצ"ד) ויור"ד (סי' שך סעי' ו) ולהקנות בכסף אינו מבורר לרוב הפוסקים ומהאי טעמא אפי' להתנות שיקנה בכסף לבד לא מהני דלא מיבעיא להש"ך (סי' קצ"ח ס"ק י) דלא מהני תנאי לקנות מטלטלין בכסף בלבד אפי' בישראל דפשיטא דלא מהני תנאי בנכרי אלא אפי' לפמ"ש במקום אחר שי"ל דמהני תנאי בישראל משום דהוי כאומר אי אפשי בתקנת חכמים מ"מ בנכרי להסוברים דאינו קונה בכסף ודאי לא מהני תנאי כמש"כ הש"ך בשם הריטב"א ושתמכור החדר ולהקנות החמץ שבתוכו אג"ק הנה בכל המקומות שהבאתי לעיל לא שמיע לן שיכולה האשה למכור קרקע של בעל ולהקנות החמץ באג"ק ע"פ אודיתא כבר כתבתי דבמכירת חמץ באג"ק בעי' ציבורין על גבי קרקע שמקנה ותו דכ"ע יודעים שאין לה שום קרקע להקנות על גבה. ולהקנות החמץ ע"פ אודיתא או סיטומתא כבר כתבתי דלא מהני ובר מן דין אחר שאין למצוא נכרי שיסלק כל דמי החמץ ובעי' למכור החמץ ע"פ כסף עירבון. ואפי' תימא שיתנה שיקנה העירבון הכל כמבואר (בסי' קץ סעי' י) וכ"כ אפי' תימא דמהני אודייתא או סיטומתא למכירת חמץ או אודייתא שבאגב קרקע מכרה ודלא בעי' שיהיה צבור בקרקע שמקנה ואע"ג שידוע שאין לה קרקע להקנות מהני

הנה נתבאר בספר מקור חיים (סי' ת"מ סק"ג) דבשביל אחריות אלם צריך שלא יהיה החמץ בבית הישראל המוכר ובנ"ד א"א להוציא החמץ מן החדר ע"כ הוריתי שתמכור החמץ לאחי בעלה שדר ג"כ בבית הזה והוא יתן לה כל דמי החמץ או תפרש שבעד הערבון יקנה הכל ונהי דלשיטת הש"ך לא מהני תנאה לקנות בכסף לבד ומשיכה אי אפשר הכא הנה בנ"ד שהלוקח ג"כ דר בבית שהחמץ מונח בו דמבואר (בסי' קצ"ח סעי' ה) ובסמ"ע וש"ך שם שי"ל שכיון שהלוקח מצוי בצד המקום שמונחים בו המטלטלין טרח ומציל וקונה בכסף לחוד י"ל דאפי' להחולקים בזה מ"מ אם התנה שיקנה בכסף בלחוד מהני תנאה אפי' להש"ך ואחר שתתנה האשה שיקנה בכסף או מקצת כסף לחוד תפרש דבריה שאינה מקבלת על עצמה שום אחריות מזה החמץ וכל דבר שיארע בו יהיה על הקונה. ובכה"ג אם זה הישראל ימכרנו לנכרי ע"י קנין כסף ואגב קרקע וכדומה אע"ג שיהיה על הישראל הקונה אחריות אלמות דכותי על זה החמץ הנה אין החמץ ברשותו וכמ"ש ג"כ המק"ח שם לענין אם ימכור החדר לא"י באם החדר קנוי לו וגבי קרקע בשכירות שדי אם ישכירנה הישראל לפי שאין הרשות שהחמץ בתוכו של ישראל המוכר לא"י ליכא קפידא שהוא עליו באחריות אלמות והישראל שהחמץ מונח ברשותו אין עליו שום צד אחריות והו"ל כחמצו של א"י בבית ישראל בלי אחריות שמותר דהוה כיחד לו בית דאיננו זקוק לו

ורגע אדבר שנכון לענ"ד לפרש בשטר מכירת החמץ