אגודת אזוב מדברי כח

הוא שלך מעכשיו דמי אחר שמשועבד לישראל ול"ל קבלת אחריות כמו בישראל שהלוה לנכרי וצ"ל כיון שאכתי מחוסר מעשה הפדיון מותר בלא קבלת אחריות אבל בקיבל אחריות כיון שיש לו קצת שיעבוד אע"ג שמחוסר מעשה נאסר אפי' להח"י והפ"י וא"כ ה"ה נמי במשכן או תפיס ליה אחובי' דמודה הח"י שהרי יש לו קצת שיעבוד עליו ואסור בקבלת אחריות

(ד) ומ"ש ואינו דומה למש"כ המג"א (בר"ס תמ"א) בשם הרא"ש דהתם שייך לקנות להישראל שישלם מעות וכמש"כ המג"א שם (סק"ג) ד"ה ואם משא"כ במכירה שאומר להנכרי הקונה הרי שלך לפניך לא זכיתי לרדת לכונת הראי' מדברי המג"א (סק"ג) ולא אדע היכן רמיזא ואולם מצאתי כן במק"ח (סי' תמ"א) שכ"כ ע"ד הרא"ש ואולם לדבריו זצ"ל גם במכירה כיון שהוא משועבד אצל הישראל על הכסף שנשאר חייב לישראל ותפיס ני אחובי' לא מצי למימר הרי שלך לפניך כמ"ש במק"ח במקומו' שהבאתי באות ב'

ובנידון שאלתי יש להסתפק במה דאמרו דבעי' כ"י המוכר אם כל השטר צריך שיהיה כ"י המוכר או סגי שהמוכר יכתוב שם הלוקח בלבד ובגט שם האיש בלבד שבכה"ג כבר מוכח שהוא היה המוכר אחר שעיקר השטר שם הקונה והאשה הם בכת"י ובפרט בנ"ד שי"ל שנכתב בשליחותו אלא דל"מ משום דלא מוכח כמו שהבאתי דברי המק"ח יש לעיין אם לא מהני בהאי גונא שהמוכר עצמו כתב שם הלוקח בשטר מכירה ובגט שם האשה

עוד יש לראות ע"פ דבריו דבעי' פסיקת דמים בע"פ אם היה פסיקת דמים בע"פ על מין אחד ובשאר לא היה פסיקת דמים בע"פ אם לא נתבטל קנין כסף לגמרי שהרי הכסף ניתן לקנות הכל מה שנפסק בע"פ ומה שנפסק ע"פ הכתב וכיון שנתבטל השטר ונתבטל הקנין כסף במקצת י"ל שנתבטל לגמרי (שבסי' ק"צ) גבי עירבון משמע דבקנין כסף לא אמרי' הכי כי אם בשטר כדאיתא שם (סעי' טז) בהג"ה ומחלוקת הרמב"ם והרשב"ם שבט"ז (סי' רט"ז ס"ה) וראיית הט"ז (בסי' קפ"ב ס"ח) יש לפרש כשמכר בשטר מ"מ י"ל לענין שיתבטל ממילא בעי' דוקא שטר אבל אם אומר הלוקח שמקפיד אפי' בכסף מתבטל הקנין והא (דסי' קפ"ב) ומחלקותם י"ל דאיירי אפי' בכסף וממילא בחמץ אסור אפי' לא הדר לוקח כיון דמצי הדר לא יצא מרשות ישראל כנראה ממק"ח (סי' תמ"א סק"ט) בביאורי'. מיהו מדברי המק"ח נראה דכל היכא דמצי להשלים המקח לא נתבטל ויש לראות כיון דהשאר אסור אם כן לא מצי לקיים המקח אם נתבטל כולו או לא אכן בשו"ת חמדת שלמה (סי' א) כ' דלא נתבטל המכיר' דגבי חמץ ודאי אינו מקפיד

סימן יד לכאורה בקנין אגב דחמץ בעי' דוקא צבורין שהרי מה דמהני בלי ציבורין צריך למימר לך חזק וקני שיהיה דעת אחרת מקנה ועי' קצוה"ח (סי' ער"ה סק"א) וא"כ בעכו"מ דלא מהני דעת אחרת מקנה כמ"ש הקצוה"ח (סי' ער"ה סק"ד) בשם הרמב"ם שהביא (בסי' רל"ה) א"כ ממילא בעי' דוקא ציבורין דלא ניבעי דעת אחרת להקנות וצ"ע כעת. ואכתי יש לחלק בין דעת אחרת מקנה (שבסי' ער"ה סק"א) לדעת אחרת מקנה (שבסק"ד) דבסק"א בעי' דעת אחרת מקנה ר"ל שירצה שיקנה עם הקרקע אע"ג דלא הוה צבורין בקרקע אבל בסק"ד בעי' דעת אחר מקנה ר"ל שיכוין להקנות לו אע"ג שהקונה לא יתכוין לקנות מש"ה בסק"ד לא מהני בכותי אבל בסק"א מהני גם בכותי ולא בעי' ציבורין דוקא. ובדברי הקצה"ח (סי' ער"ה) היה מקום ליישב קו' הנה"מ (סי' רע"ג סק"א) שהק' בהפקיר עבדיו קטנים יהיו ב"ח שיזכו בעצמם כמו בכל דעת אחרת מקנה שזוכה הקטן והפקר הו"ל דעת אחרת מקנה לדברי הרשב"א גיטין והנ"י פ' חזקת שהובא בקצה"ח (סי' קפ"ג סק"ט) משמע דהפקר לא הוה דעת אחרת מיהו יש לחלק בין הפקר דנכסי הגר להפקיר נכסיו ועי' תוס' עירובין דף ע) דזוכה בנכסי הגר הו"ל כרעא דגר ונראה דעדיף משאר הפקר וי"ל דאע"ג דהו"ל כרעא דגר מ"מ לא הוה דעת אחרת מקנה ולדברי הקצה"ח בעבד לא מהני דעת אחרת מקנה אמנם עיין גטין (דף ) דזוכין לעבד את גט שיחרור מיד רבו ומשמע שיש לעבד יד לזכות ועיי' אחרוני' (סי' קפ"ב) אם השליח והזוכה הוא מכח האדון או מכח העבד וכעת צע"ג

ויש לעיין בדברי הקצוה"ח (סי' קפ"ג סק"ט) דבדבר שיש לו קצבה שלרש"י הוא משום מתנה אפי' לא ידע ממנו השליח עד שנתנו למשלח אפ"ה חולקים משום דהא איכא דעת אחרת מקנה. וקשה דהא במזכה עכו"ם לא מהני מה שאיכא דעת אחרת מקנה לדבריו (בסי' רל"ה סק"ד ובסי' ער"ה סק"ד) דמה לי אם הזוכה כותי או המזכה וצ"ע וע"כ נראה שדברי הש"ך נכונים

וראיתי שמקנים להא"י עליה שע"ג הבית ואגבה מקנים החמץ. ויש לעיין אם בתלוש ולבסוף חברו דינו כקרקע להקנות מטלטלין ע"ג או לא דלפעמים מצינו שתלוש ולבסוף חברו דינו כקרקע ולפעמים כמטלטלין. והנה מקרא דויתן להם אביהם כו' עם ערים בצורות ביהודה אין הכרע י"ל דאגב קרקע העיר נתן המתנות ולא אגב הבתים ובחו"מ (סי' ר"ב) לא מצאתי הכרעה לדין זה. דבמה שהביא בהג"ה (ס"ז) שקונין אגב מקומות ביהכ"נ בין בקבוע לו מקום ובין שיושבין כ"א על מקום בלתי קבוע עי' שו"ת הרשב"א (סי' תתקל"ד ל"ה) אין הכרע דשאני מקומות ביהכנ"ס שלא קנה המקום שיושבין עליו בלחוד רק שקנה מקום בקרקע ממש ומה"ט האריכו המחברי' דבנשרף הביהכ"נ דינו דמי שהיה לו מקום חוזר לבנותה והמקו' שלו כבראשונה. עיי' בס' דברי חיים

והא דסעי' יב דזרעים שבעציץ נקוב דינם כקרקע לפי יונקים מקרקע נמי אין להכריע דאע"ג דהזרעים היו תלושים קודם שנזרעו וינקי מהקרקע די"ל דבאמת כל זמן שלא הוסיפו מאתים אין להם דין קרקע לפי שהותלשו מקודם ועיקר הדין דין זרעים כקרקע היינו להיכא שהוסיפו מאתים שהתוספות לא היה לעולם בתלוש ומופלג אחד הראני ברש"י ב"ק (דף ק"ד) ד"ה חסיפא דביתא דללשון ששמע מהני אגב תלוש ולבסוף חברו וללישנא בתרא לא מהני אגב תלוש ולבסוף חברו

איברא דהיכא שמוכר העלי' באופן שהקרקע משועבדת להעלי' ואם נפלה העלי' חוזר ובונה אותה ואם בעה"ב מסרב לבנות ביתו שמבואר בפ' הבית והעלי' שבעל העליה בונה הבית ודר בתוכו ובאיפחית מעזיבה בעל העלי' יורד ודר למטה דבכל הנהו גווני הקרקע של הבית משועבדת להעלי' ליכא לספוקי דהו"ל כאילו מקנה לו הקרקע מיהו להפוסקים שמחלקים דאם המטלטלין ציבורין לא בעי' לשון אגב לזה י"ל דבציבורין בעליה לא הוה כציבורין ע"ג קרקע כיון דתלוש ולבסוף חיברו הוא ונהי שמקנין ע"י לפי שגם בקרקע קנה חלקו אבל אין להחשיבו כציבורין ע"ג הקרקע וצ"ע וליכא לספוקי אלא היכא שמקנה בעלי' בגונא שאין לו חלק כלל בקרקע או בשכירות עני' דקיי"ל המשכיר בית זה ונפל אזדא ליה דבכה"ג י"ל שאין לו חלק בקרקע ותלוש ולבסוף חברו לא קנה באגב

והנה מה שהבעל מוכר קרקע המשועבדת לכתובת אשתו והאשה מוציאה מיד הלוקח ע"פ דתה"ק ליכא להקפיד בקנין החמץ אג"ק דהא על המכירה אינה יכולה למחות רק שחוזרת להוציא מהלוקח ועי' בחלקת מחוקק (סי' צ ס"ק מ"ז) וכיון שהמכר קיים רק שיש להאשה שיעבוד על הקרקע ואי אקדיש לוקח הקרקע נפקע שיעבודה מש"ה יש להקנות מטלטלין אגב מכירת קרקע ולא בעי' לכתוב שמכירת הקרקע היתה באשה והדר בעלה ואע"ג דלמכור