אגודת אזוב מדברי רפד

באפומא ור"ש אוסר וכן מחלקותם באניגרא וקרן זוית הוא משום דשרשי האילן הבאים מגובה שלשה לתוך ג' דמתיר רבה קשה לכאורה דהא אמרי' בצד א' מודה רבה דאסור אפי' הצד השוה וא"כ האילן כולו נראה רק השורש אינו נראה והו"ל רק צדו א' שוה דאסור אפילו לרבה. אך צ"ל בהכרח דשורש ואילן ב' שמות הם ואנו דנין רק על השורש והוא שוה מכל הד' צדדים רק שהוא צומח מהאילן שנראה מכל הד' צדדים [או מג' צדדים אם נחשוב הצד שהשורש מכסהו לנראה שוה] (והנה זה פשוט אצלי שאין אנו חושבין הצך שהשורש יוצא מהאילן לנראה דא"כ יהי' המחלוקת ביניהם מב' טעמים חדא דלרבה מותר משום שוה מג' צדדים ולר"ש אסור כמו בקרן זוית ואפי' שוה מג"צ והוא טעם א' למחלקותם וכן מותר לרבה בא מכלל איסור ולרש"י גם זה אסור כמו דיקלא דסליק באפומא. וק"ק למה נקט הש"ס דלר"ש אסור משום שבא מכלל איסור הו"ל לנקוט משום שנראה מצד א'. ואף כי יש להבין קצת דברי הש"ס באניגרא וקרן זוית ודקלא דסליק באפומא מ"מ קשה למה נקט הש"ס הטעם משום שבא מאיסור. גם יקשה ג"כ מנ"ל להש"ס להרבות ביניהם המחלוקה דלרבה ג' צדדים שוה ובא מאיסור מותר ולר"ש ג' צדדים שוה ובא מאיסור אסור הלוא בטעם א' סגי אע"כ דגם הצד שיוצא מהאילן נחשב לשוה ותלי' מחלקותם רק בבא מאיסור. והא דתלי הש"ס קרן זוית ואניגרא במחלקותם נמי יבואר להלן) והוא אסור וא"כ השורש בא ממקום איסור ולרבה בא מאיסור מותר ולר"ש אסור ושפיר פי' הש"ס בטעם מחלקותם דלרבה פחות מג' כארעא ולר"ש אסור משום שבא ממקום איסור [והא דאמרי' בצדו א' שוה דאפי' לרבה אסור היינו גוף האילן אבל שרשיו היוצאים ממנו בפחות מג"ט לגובה הכותל מותר לרבה דמה לי אם השורש ארוך ומוטה עד בפחות מג"ט לארץ או אם הכותל גבוה והשורש קצר רק שהוא בפחות מג"ט להכותל דסוף סוף מכיון שאנו דנין רק על השורש והוא שוה מכל הד' צדדים מה איכפת לן אם האילן נראה מג' צדדים והלוא אפי' אם נראה מד' צדדים לית לן בה] ודקלא דסליק באפומא נמי נהי שבתוך הבית נראה כולו והוא אסור לכ"ע מותר להשתמש על הגג לרבה לפי שהוא שוה שם מכל הצדדים אף שצומח מאיסור לית לן בה לרבה ולר"ש הוא אסור אלא שהי' מקום לטעות דבתוך הבית מותר משום מלי' וא"כ למעלה לא בא מכלל איסור אפי' לר"ש אמטי להכי אשמעונין ראב"ת דלר"ש אסור ולא אמרי' ביתא כמלי' דמי: אך ק"ל מנ"ל דבאניגרא וקרן זוית אוסר ר"ש דשוה מב' צדדים או מג' צדדים אסור דלמא בשוה מג' צדדים ואפי' מב' צדדים מודה ר"ש דמותר ושרשי אילן טעם אחר להם לפי שבאים מכלל איסור תדע דהא שוין מכל הד' צדדים ואפ"ה אסור לר"ש. וכן ק"ל מנ"ל דרבה מתיר בנראה מג' צדדים או מב' צדדים הא שאני שרשים שמכל הד' צדדים שוה רק שבא ממקום איסור וזה לרבה אינו אוסר אבל נראה מב' צדדים או מג' צדדים נוכל לומר דמודה רבה דאסור ומנ"ל לש"ס לתלות במחלקותם מחלוקה דאניגרא וקרן זוית ונ"ל דהיכא דשוה מב' צדדים או מג' צדדים דכיון דהצדדים השוים נקראים באים מכלל איסור גם הצדדים שאינם שוים אסורים לפי שאי אפשר לאלו בלא אלו וממילא כל האילן נקרא בא מכלל איסור וה"ט דאסור לר"ש בשוה מג' צדדים או מב' צדדים משום שבא מכלל איסור מפני שצד א' אינו שוה ואסור אבל לרבה מותר ודוקא ב' צדדים שוה אבל צד א' מודה רבה כיון דרוב צדדיו אסור גם הצד השוה אסור אך הקושי' שהקשיתי בראש דברי נשארה דהו"ל להתוס' לומר ה"ה מד' צדדים

ד' קג ע"א הא ר"ש והא רבנן כו' ואיבע"א הא והא באמצע מר סבר גזרי' ומר סבר לא גזרי' פירש"י והא ר"ש והא רבנן ל"ז להבין דהא מראש כבר מוקמינן הא ר"ש והא רבנן וצע"ג

אמר לך בכלי הא תנן ואם בכלי כאן וכאן אסור ואידך משום דקא בעי אפלוגי ר"א ורבנן ק"ל לרש"י ז"ל דהא דמתיר ר"א משום דס"ל בשבת מכשירי מצוה דוחה א"כ למה לי דבעי אפליגי ר"א ורבנן דהא כבר ידענו דעת ר"א משבת ר"פ ר"א דמילה (דף קל) דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת וצע"ג. מיהו י"ל דאסיק אדעתי' חילוק בין אפשר לשנויי להיכא דליכא לשנויי וא"כ י"ל דבשבת ליכא לשנויי וכמ"ש התוס' (דף קג:) ד"ה מה לי הוא. אבל הכא אפשר לשנויי דהתרצן לא סבירא לי' כרבא דבאפשר לשנויי מודה רבה

ע"ב כהן שלקה באצבעו כורך עלי' גמי במקדש אבל לא במדינה ובגמ' פליגי ר"י ור"י בר"י דר"ח דר"י ס"ל אפי' צלצול קטן אינו חוצץ. [ללישנא קמא אפי' בג' על ג' וללישנא בתרא בפחות מג' על ג'] ור"י ברי' דר"ח ס"ל דצלצול קטן חשיב וחוצץ לעולם וס"ל כרבא משמי' דר"ח וללישנא קמא דר"י פליגי אדרבא וללישנא בתרא ס"ל ממש כרבא דג' על ג' חוצץ אפי' שלא במקום בגדים, וכתבו התוס' (דף קב.) ד"ה לשמעי' גמי בשם הריב"מ דצלצול שרי אף במדינה ול"ז להבין דא"כ לר"י דשרי צלצול מה דפריך הש"ס אי אשמעונין גמי לשמעינן צלצול ומשני דאשמעונין דגמי מסי ואפ"ה מותר והא לדברי התוס' דצלצול אף במדינה מותר אין סברא להתיר במקדש גמי דמסי ואסור משום שבות דהיכא שיש לעשות באופן שלא יהי' שום איסור דהיינו צלצול דמותר אף במדינה ודאי לא הותר שבות במקדש אפי' לרבנן דלא ס"ל לשנות משבות חמור לשבות קל (בדף קג:) ובודאי צלצול אסור במדינה דהו"ל נמי שבות ונהי דהוה שבות קל לרבנן לא משנינן משבות חמור לשבות קל מיהו נלע"ד נהי דמקמי לדרבא א"ר חסדא כר"י בלשנא בתרא אנן ודאי קיימינן לרבא כלשנא קמא דלר"י אפי' בג' על ג' אינו חוצץ ופליג רבא אדר"י ואוסר גמי או כלשנא בתרא רק דרבא ס"ל כר' יהודה ברי' דר"ח דצלצול חוצץ דהא רבא דמוקי רישא דתתכין יבלת כר"א ה"ה מסתמא ההוא דכהן שלקה מוקי לה כר"א וכל היכא דאפשר לשנויי משנינן וא"כ נהי דצלצול אסור במדינה כמ"ש התוס' בראש דבריהם וכמ"ש מ"מ היכא מותר גמי והא צלצול נהי דשבות מ"מ לא מסי כ"כ והו"ל שבות קל וגמי הו"ל שבות חמור ודוחק קצת לומר דלהכי מותר גמי משום דלפעמים ישהה הדבר עד שנמצא צלצול [וכל היכא שיש למצוא ע"י עיכוב בשבות קל ושלא ע"י עיכוב בשבות חמור לא משנינן מחמור לקל ועושין חמור בשביל שלא יתעכב וכמ"ש התוס' (דף קג:) סוף ד"ה מה לי הוא] אבל גמי נמצא תיכף ולא יבוא לידי עברה

דף קד ע"א בוזקין מלח ע"ג הכבש כו' ורמינהו חצר שנתקלקלה כו' מביא תבן ומרדה בה ומשני שאני תבן דלא מבטל לה פירש"י דחזי לטיט ולמאכל בהמה אבל מלח משנדרס לא חזי לכלום והדר פריך הש"ס האי מלח היכא דמי אי דמבטלה מוסיף על הבנין [ופירש"י משום הכל בכתב מיד ה' ולא משום שבת] ואי דלא מבטל הוה חציצה ומשני לבסוף בהולכת עצים לכבש דלאו עבודה פירש"י לעולם לא מבטלה דחזי למליחת עורות קדשים אף שנדרס עי' בכל הסוגי'. וק"ל דא"כ במדינה נמי כיון דחזי למליחת עורות לא מבטל לה ודמי לתבן דמותר במדינה. תו ק"ל למה דמסקינן דתבן צריך לרדות בשולי קופה [עי' הפי' בתוס' ד"ה דריש] א"כ י"ל דבתבן במדינה צריך שינוי ובמקדש א"צ שינוי ומה פריך הש"ס והנה לקושי' זו אמרתי דודאי כיון שמותר במדינה בשינוי ע"כ דבשינוי אין שום איסור וא"כ אפי' במקדש צריך לשנות דלא נתיר השבות היכא שיש לעשות בצד היתר לגמרי דהיינו באופן שגם במדינה מותר וכבר כתבתי כן למעלה ובודאי דגם במקדש בעי' שינוי ושפיר הק' הש"ס במקדש אין במדינה לא. אך הקושיא הראשונה נשארה עוד דכיון דלא