אגודת אזוב מדברי רפג

הספינה שלא נעשו לשם מים דמחיצה כזו לא הקילו במים בקיעת דגים שמה בקיעה וצע"ג

דף פז ע"ב ד"ה אלא א"כ והוה מים למעלה מיו"ד מקים פטור כו' אחתי מיא כרמלית. וק"ל דהא שם אף אם אין המים רק עשרה ג"כ מותר דהא הטעם דאיין ספינה מהלכת פחות מי"ט אבל מנ"ל שיש יותר מיו"ד טפחים

דף צב ע"ב דיורי גדולה בקטנה פירש"י ומושכין אותה אצלן ואין דיורי קטנה בגדולה פירש"י למושכה אצלן ובהכי סלקא שמעתין שפיר דגט בגדולה ואשה בקטנה אין מתגרשת דלכאורה קשה הא דיורי גדולה בקטנה וא"כ הו"ל כאילו הגט ג"כ בקטנה אך לפירש"י לק"מ דאין אנו רואין כאילו הגט שבגדולה מונח בקטנה רק שמשוך את בני הקטנה לגדולה ואין כח בגט למשוך אצלו את האשה. וכן שליח ציבור בגדולה או יחיד בגדולה ישאר ציבור בקטנה דכיון דרובא בתר יחיד לא מישתדי וכפירש"י אין יוצאים י"ח. דאין אנו אומרים שדיורי גדולה ממש דרים גם בקטנה רק שמושכים את דיורי הקטנה אצלם. ועיין היטב: אך ק"ל טובא דלקמן (דף צג.) קאמר ר"י ג' קרפיפות החיצונים מגופפים והאמצעי אינו מגופף נעשו שיירא פירש"י דדיורי גדולה. בקטנה וא"כ כולם באמצעי. והא אין אנו מחשיבין לדיורי גדולה ממש בקטנה רק שמושכין בני הקטנה לגדולה וא"כ הכא אמצעי נמשך לכאן ולכאן. ובכ"א מהגדולים ליכא רק שנים [ובאם בחיצונים שנים בכ"א יש למיבעי' איבעיי' הגמ' לקמן] ולהיפוך אם האמצעי מגופף מהראוי כי יעשו שיירא דדיורי גדולה מושכין לדיורי קטנה אצלם. ואין לומר דיחיד אינו מושך אצלו שנים די"ל כיון שמושך אצלו מכל צד א' אמרינן דיורי גדולה מושכין לדיורי ב' קטנים א' מכל צד: ומצאתי שעמד ע"ז הריטב"א ז"ל בחי' (דף צב) ד"ה ש"מ ממתני'. ומה שתי' ל"ז לדעת דעת קדושים. ואהא דמיבעי' לן שנים בזה ושנים בזה וא' באמצע כתבו התוס' וז"ל ולא דמי לט' בקטנה ויחיד בגדולה כו' עיי"ש ודבריהם אין להם הבנה דכיון שאנו חושבין כאן באמת דיורי גדולה בקטנה א"כ אנו זורקין היחיד בתר רבים ולא דמי כלל לט' בגדולה ויחיד בקטנה ועי' שו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תר"נ) בענין חצר גדולה וקטנה בדין צירוף לתפלה

דף צד ע"ב רש"י ד"ה מ"מ קשי' ושמואל לא מצי אוקמי בקירוי באלכסון דא"כ מרוח אחת נמי תיתסר. זה לפירש"י בקירוי שהגג משופע באלכסון משא"כ לפי' תוס' ד"ה וקירוייו קשה לישני שמואל שנשבר בקירוי באלכסון דלא שייך בכה"ג יורד וסותם וכמ"ש התוס' משא"כ מרוח אחת דלא יהי' באלכסון שפיר אמרי' יורד וסותם דהא הגג אינו משופע כפי' רש"י רק פשוט. אלא שכשנשבר בזוית נשברה הקירוי באלכסון משא"כ מרוח א' וכן ק"ק לפי' התוס' ד"ה שמואל לא אמר כרב דל"ק אלכסון הפי' שנשבר באלכסון דהא נמי ל"ק שנשבר בארבע פי תקרות. ובשלמא לפירש"י אין הטעם דשמואל לא קאמר כרב משום דלא קתני בשבירת הקירוי באלכסון אלא סתמא קתני שנשבר דא"כ גם לשמואל קשי' והפי' אלכסון שהגג באלכסון ל"ק וסתם גגים שוים הם אך ענין השבירה לא דייק מהא דקתני היכא איירי שנשבר. אך לפי' התוס' דע"כ הפי' בדברי שמואל אלכסון ל"ק שנשבר באלכסון וכמשפ"י התוס', וא"כ קשה גם לדידי' ל"ק שנשבר בד' פי תקרות וצ"ע

דף צו ע"א תוס' ד"ה השמר מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה כו' עיי"ש וק"ל תיפוק לי' דהו"ל התראת ספק דכל זמן שנתרה בו ביום יוכל עוד להניח. אמנם אין זו קושי' דר"י לשיטתי' דס"ל התראת ספק שמה התראה במכות (דף יז) אך ק"ל טובא תיפוק לי' דהו"ל לאו שאין בו מעשה וצ"ע כעת

תוס' ד"ה דלמא משמע דסומא מוזהר בלא תשא והיינו דלא נפטר רק ממ"ע ולא מל"ת דאל"כ אין ראי' מסומא לאשה. וכמש"כ בסוף דבריהם גבי קטן וכן משמע בתוס' ר"ה (דף לג.) ד"ה הא ר"י שכתבו דלא תשא הוה רק מדרבנן

ע"ב המוצא תכלת כו' ומוקי לה במופסקי' דכשרי ק"ל דאכתי ניחוש שמא נצבעו בקלא אילן בכדי לרמות וכדאי' ב"מ (דף סא.) דצבעו ממש דומה לתכלת וצ"ע

ד' צז ע"א תוס' ד"ה אביי אמר כו' קסבר דלאו קשירה היא כו' לר"מ קשירה היא אם לאו ק"ל הא י"ל דר"מ מתיר משום דס"ל דעניבה בתפילין לאו קשירה דמסתמא יעשה למחר קשר גמור וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה אמר ר"ח (ודף צו:) ד"ה וכי אדם. וצ"ע

ד' צח ע"א מה לי תוך ד"א מה לי חוץ לד"א ק"ל דהא מצינו הרבה פעמים שהחמירו יותר באיסור ב' שבותין מחד שבות וכמ"ש המפורשים בהא דרבי דעל שבות ל"ג ביהש"מ אבל בב' שבותין מודה רבי [ואאמ"ו הגאון מצא און להם מנזיר (דף כט:) שאני הכא דמתחזי כתרין איסורין דרבנן] א"כ מה פריך אביי והא י"ל שבות א' לא גזרו בפני כתבי הקודש משא"כ שני שבותים וא"כ תוך ד"א דליכא אלא גזרה שיכניסנו מרה"ר לרה"י חד שבות לא גזרו בכה"ק אבל חוץ לד"א שיש חשש שיעבירנו גם ד"א ברה"ר שיש ב' שבותים גזרו אפי' בכתבי הקודש וצ"ע. גם אאמ"ו הגאון שי' הק' קו' זו ותי' כיון דהו"ל שם א' ד"א ברה"ר ומרה"ר לרה"י כדאיתא שבת (דף צו:) ועי' מרדכי שבת (סי' תסז) ובחי' אהעו"ז לעירובין ובמג"א (סי' תצ"ח ס"ק כ"ה). וצ"ע כיון דכל ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה והוצאה והכנסה נתפרשו בתורה אי הו"ל שם א' או ב' שמות הוא. ובספ"ק דע"ז (דף כא) שדה דאית בה תרתי

ד' צט ע"ב ולא חיישינן שמא תנטל אשפה כו' במבוי שצדו א' כלה לים וצדו א' כלה לאשפה כו' איסור: לא אמר בה דהא קיימין מחיצות היתר לא אמר בה דחיישי' שמא תנטל אשפה ויעלה הים שרטון ק"ל טובא מנ"ל שחייש לשמא תנטל אשפה דהא לפירש"י לא הי' רק מחיצה א' והים ואשפה הרי ג' מחיצות ולחי ברוח ד' וא"כ אף אם אינו חושש לתנטל אשפה רק שחושש שמא יעלה הים שרטון לא יהי' רק ב' מחיצות ואין לומר בה היתר דאסור בהכ"ג. וראיתי בריטב"א לעיל (סוף דף ז:) שכתב דאיירי שהיו שתי מחיצות גמורות ולדבריו י"ל דע"כ חשש רבי גם לתנטל אשפה דאל"כ הי' לו לומר לעשות לחי בצד הים ומדלא התיר ע"י לחי ש"מ דחייש לשניהם לתנטל אשפה ויעלה הים שרטון. אמנם לפירש"י קשה טובא ועי' בריטב"א לעיל (דף ח.) ד"ה מרימר דסבר מרימר דרבי לא חייש רק לתנטל אשפה ולא לשמא יעלה הים שרטון וק"ל דלשיטת הריטב"א שהיו ב' מחיצות גמורות היל"ל שיעשו ל"ח מצד האשפה כיון דליעלה הים שרטון ל"ח ומדלא אמר שום תיקון ש"מ דחייש לתרווייהו ואולי י"ל דלהגורסים בדברי מרימר ל"ח שמא יעלה הים שרטון ס"ל דלא היה רק מחיצה א' כפירש"י ז"ל ודלא כריטב"א (סוף דף ז:)

ד' ק ע"א תוס' סוף ד"ה וכן בקרן זוית ה"ה משני צדדים דאסור לר"ש והק' המהרש"א דהו"ל להתוס' לומר ה"ה מג' צדדים דאסור לר"ש יעו"ש בדבריהם ולי קשה עוד דהו"ל להתוס' לינקוט ה"ה מד' צדדים דהא אמרי' גבי דיקלא דסליק באפומא דלר"ש אסור אף דשוה לארץ מד' צדדים ואין לומר כיון דכולו נראה בתוך הבית אין זה נקרא שוה לארץ א"כ מנ"ל דרבה מתיר בכה"ג דאמר כרבה שרא לך. והא י"ל דרבה לא התיר רק אניגרא וקרן זוית שגם בתוך החריץ אינם נראים רק מב' צדדים לכל היותר אבל היכא שבתוך הבית כולו נראה מודה רבה דאסור וע"כ הא דפשיטא להש"ס דרבה ר בדקלא דסליקא