אגודת אזוב מדברי רפה

מבטל אפש' במדינה מותר כמו תבן. ומהרש"א מצאתי שעמד על הב' קושיות ויצא ליישב חדא מכלל חברתה דהש"ס סמיך אהא דבעי' שינוי. וא"כ אין מקום לקו' הש"ס במקדש אין במדינה לא במדינה בעי' שינוי ובמקדש לא בעי'. ודבריו ז"ל אחרי מחילת כבודו ז"ל צע"ג דודאי למסקנא גם במקדש בעי' שינוי וכמ"ש וכן נותנת הסברא: ולענ"ד ליישב הקושי' הראשונה דודאי המלח משנדרס לא חזי למילחת עורות קדשים כיון דבשעת הגשמים מפזרים אותו הוא נמס ע"י המים כשדורסים עליו וכמ"ש רש"י בד"ה דלא מבטל לי' אלא דאע"ג דמשנדרס בשעת הגשמים תו לא חזי למידי מ"מ כיון דמשום איסור מוסיף אבנין אינו עתיד להניחו ע"ג הכבש מש"ה ממילא לא מבטל לי'. וי"ל דהא דבמקדש מותר אין זה משום שהתירו שבות במקדש רק דכמו שמותר תבן במדינה משום דלא מבטל לי' משום שחזי לטיט ובהמה ה"ה מלח נמי נהי דבשעת הגשמים לא חזי כלום מ"מ במקדש דלא מבטלי' משום מוסיף אבנין דהכל בכתב מיד ה' ממילא דמי לתבן במדינה ומותר לגמרי אבל מלח במדינה בשעת גשמים כיון דלא חזי תו לשום דבר משנדרס ונמס בגשמים דמבטל לי' אסור במדינה וה"ה נמי דבמקדש בעי שינוי כמו תבן במדינה דמהכ"ת נתיר במקדש בלא שינוי בעברת שבות כיון דאפשר בשינוי בהיתר גמור מטעם דלא מבטל לי' משום מוסיף אבנין ודו"ק

תם ונשלם