אגודת אזוב מדברי רפא

וכן במה דמשני עיר העשוי' כקשת הוה קשה ג"כ ע"ז האופן כמו שמודדים לבני גדר מהיתר או מהקשת ה"ה לבני חמתן. וצ"ע

דף סו ע"ב רש"י ד"ה נתנו עירובן בפנימית ושכח א' מן החיצונה פנימית מותרת כתב רש"י ע"י ביטול כו' ואוסרין עליהן משום רגל האסורה. ק"ק דרש"י ז"ל זיכה שטרא לבי תרי דלרבנן דדוקא רגל אסורה א"צ ביטול ולר"ע דצריך ביטול אפי' רגל מותרת אוסרת וכמ"ש רש"י (דף ע"ז) ד"ה שכח אחד מן החיצונה. והוא דברי הגמ' לקמן (דף עה:) וצ"ע

דף סח ע"ב וניהדרי אינהו ונבטלי לי' למר דהא א"ר מבטלין וחוזרין ומבטלין לכאורה קשה שמא לא ירצו לבטל לו חצרם. אך רש"י ז"ל נשמר מזה וכתב ויבטלו לך חצרך. ובאמת קשה הדבר מנלן שיועיל אח"כ ביטול כזה שיבטלו חצי רשות דעד השתא חשבינן כאילו חצרם וחצר רבא רשות א' הוא ומעתה יהיו מחדש ב' רשויות

דף ע ע"ב תוס' ד"ה ת"ש קסבר רבא דמכח הגר חשיב כמו יורש דהוה כרעא דאבוהו. וק"ל ממ"ש התוס' גטין (דף יג.) ד"ה והא לא משך דלהכי לא קיים רבא דברי א"ג בפ' מי שמת (דף קמ"ט) דדוקא בישראל דלא פסיק כחו מהממון מצוה לקיים דבריו ולא בגר שפסק כחו מהממון יע"ש והא רבא לשיטתו דס"ל כאן הזוכה מכח גר שוה כמו יורש והוה כרעי' דגר

דף עא קתני מיהת רישא אע"פ שהחזיק משחשכה אוסר ניבטל. ק"ל דהא לר"ג אליבא דר"י מחלל שבת בפרהסיא אינו מבטל וכאיקומתא דגמ' (דף סט) ור"י במשנה איירי במחלל בצנעא וא"כ ע"כ לת"ק דר"ג במשנה אפי' מחלל בצנעא אינו מבטל ומה מקשה הש"ס ניבטל הא מכיון שהחזיק וקנה דבר בשבת הו"ל מחלל שבת בצנעא דאסור לקנות דבר בשבת כדאמרי' הכא בגמ' ואקנויי רשותא בשבת אסור ולהכי אינו יכול לבטל. ואין לומר כיון דמדרבנן הוא דאין קונין דבר בשבת ומשום דדמי למו"מ כמ"ש רש"י ד"ה ומיקנא רשותא וכל שעבר אדרבנן מבטל דהא מדברי התוס' (דף סט) ד"ה כאן במומר נראה דאפי' מחלל במילי דרבנן אינו מבטל. ואין לומר נמי דכל שלא עבר רק פעם אחת יכול לבטל וא"כ אף שעבר עברה דרבנן יכול לבטל דהא אמרי' (בדף סט) עד שלא נתן רשות הוציא במזיד אינו מבטל לר"י הרי דאפי' לא עבר רק פעם אחת אינו מבטל וצ"ע

והנה בס' מים רבים הקשה בהא דישראל וגר ששרויים במגורה אחת כו' והחזיק ישראל אחר בשבת אוסר הא החזקה הוא בנעל גדר ופרץ שאסור בשבת והו"ל מקח הנעשה באיסור דלא מהני ואמרתי בילדותי ליישב דהנה לכאורה מה שלא הק' מאיסור הקנין בשבת שבאו"ח (סי' ש"ו) היינו משום דקודם הקנין לא היה שום איסור ואחר שכבר נגמר הקנין ג"כ ליכא איסור רק שגוף הקנין הוא האיסור וזה אינו בכלל מקח הנעשה באיסור דהיינו שהמקח והאיסור נפרדים ולא כשהם ענין אחד ומש"ה הק' מאיסור נעל גדר ופרץ שהאיסור נפרד מהמקח. ולזה אמרתי עפי"מ דאמרי' בב"ב (דף נג) המציע מצעות בנכסי הגר קנה משכחת לן בשנעשה הקנין ע"י הצעת מצעות דקודם הקנין לא היה שום איסור רק הקנין גופיה הוא האיסור ועי' בשו"ת רע"א (סי' קע"ד) שהק' קו' זו ומצאה בס' עצי אלמוגים (סי' שע"א) ואולם הם זי"ע הקשו מעיקר איסור הקנין

דף עד תוס' ד"ה ה"נ וכיון דאסור להוציא מן המבוי לחורבה א"כ אין לחורבה להתיר המבוי עייש"ה וק"ל דלקמן (דף צב.) אמרי' ללישנא קמא דחייא ב"ר דשתיהן אסורות מ"מ נוכל לומר דחצר שעירבה נותנין לשלא עירבה דמסתמא במנא דידיה משתמש אינש. וא"כ אף שאסור לטלטל מן המבוי לחורבה מ"מ מחורבה למבוי מותר ולמה לא תתיר החורבה את המבוי. [ועיין בסוגיא (דף צב.) ללישנא בתרא דחייא ב"ר ובתוס' ומהרש"א שם]

דף עח א"ר סולם זקוף ממעט כו' מידי דהוה אאיצטבא ע"ג איצטבא ק"ל לפמ"ש התוס' (דף עז:) ד"ה אם יש דצ"ל איטצבא ד' על ד' אבל בסולם לא בעי' רק ד' אורך ולא רוחב מאי ראיה מאיצטבא לסולם זקוף דכיון דאיכא ד' על ד' אפי' זקוף ראוי לעמוד עליו משא"כ אם אינו רחב רק משהו אם זקיף אינו ראוי לעמוד עליו וכמ"ש התוס' לעיל וצע"ק

סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע עי' רמב"ם (פ"ג ה"ז) היו קשין מבדילין כו' וסולם מכאן כו' לפי שאין לו על מה שיסמוך היה סולם באמצע כו' ועי' במ"מ שם שהפי' בגמ' לדברי הרמב"ם דאם כל המחיצה של קשים גם במקום קביעות הסולמות לא מיחשיב כפתח ומערבין רק ב'. אבל אם כל המחיצה של קשים ובמקום הסולמות איכא של בנין אבנים וכדומה כיון שיש קביעות לסולמות הו"ל כפתח ואם רצו מערבין א' [ומ"ש ברמב"ם אם רצו מערבין שנים לדעתי הוא ט"ס וצ"ל אחת] וק"ל לעיל (בהל' ג') במתבן שבין ב' חצרות שמועיל כשיש לו סולם והא אין כף רגל עולה בהן לדברי הרמב"ם ז"ל ודוחק לחלק בין מתבן לקשין. וגם יש לעיין למה לא ביארו הדינים אם כל המחיצה של אבנים ומקום הסולמות של קשים דג"כ אין כף רגל עולה בהן ותמהני שהמ"מ כתב להסכימו לפי' הרמב"ם ז"ל ולמה זה לא שת לבו לפירש"י ז"ל שפי' סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע שהחווקים הם מקש וקשי' מכאן וסולם באמצע היינו שחווקים של עץ והקשים בצדדי הסולם להשלמת הרוחב ד"א ונראה דרש"י כרשב"א ס"ל דבעי' סולם רוחם ד"ט והרמב"ם לא זכר רוחב הסולם. עי' מ"מ (ה"ד) מיהו גם להרמב"ם ז"ל הו"ל לפרש כרש"י וקשי' בצדדים לא להשלים רק שבם תקועים היו החווקים וכף רגל עולה בהן אבל בשל מה הכותל בשל קשין או של בנין לא איכפת לן שאין לומר דאם במקום הסולם מחיצה של קשי' אין כף רגל עולה דא"כ לא יהיה שום מחיצה ופשיטא דמערבין א'. ובאו"ח (סי' שע"ב סעי' י"ג) הובא כפירש"י ז"ל

דף פ ע"ב איתמר ר"ח בר"א אמר עושין לחי אשרה ורשב"ל אמר עושין קורה אשרה ק"ל היאך מותר לעשות לחי וקורה מאשרה הא נהנים בני המבוי מהאשרה דהא כופין את בני המבוי לעשות לחי וקורה כמבואר לעיל (ע"א ב.) ועתה שנעשה הלחי והקורה מהאשרה לא יצטרכו להוציא ממונם לזה. ולכאורה אמרתי דאיסור הנאה שוה למודר הנאה דמה לי נאסר בהנאת דבר ע"י שחברו אסרו: או נאסר ע"י שאסרתו התורה וכמו דבמודר הנאה מותר לפרוע חובו ולשקול שקלו כדאי' נדרים (דף לג:) הה"נ דמותר לפרוע חובו באיסור הנאה ומה"ט כאן מה שנהנים בני המבוי שלא יצטרכו להוציא ממונם לעשות לחי וקורה הרי זה דומה לפורע חובו באיסורי הנאה דמותר ולא חשיב הנאה ובכתובות (דף סד) מ"ש איהו כו' איהו דמיפחת קא פחית לא מיחזי כשכר שבת איהי דאוסיפי קא מוספא. ונ"ל שצ"ל דייתור ממון שלו לא הוה בכלל הנאה ובזה הסברתי דעת ר"ת ז"ל בתוס' ע"ז (דף כא:) ד"ה אריסא שכ' קבלנות שאין בו שבח לישראל כלל דאע"ג שעי"כ עושה לו הא"י בזול שא"צ לבטל בשבת דזה לא מיקרי הנאה שאינו מייתר ממון שאינו שלו אבל אריס מייתר ממון שאינו שלו. ועי' שו"ת הרדב"ז (ח"א סי' צ) שכ' ג"כ דמה שאינו נותן משלו לא מיקרי חוטא נשכר וכן לענין מה כשחוזר ונוטל את שלו עייש"ה. ומצאתי כעין מש"כ בתוס' ע"ז (דף יג) ד"ה יניח דמה שמייתר ממונו לא מיקרי נהנה מע"ג. והיינו כמ"ש דהו"ל פורע חובו מאיסור הנאה דמותר. אמנם בחי' אנשי השם כתב דההיא דע"ז היה מכס בגזל ומשמע דאם היה המכס ע"פ הדין הו"ל שפיר נהנה מע"ג אע"ג שמייתר ממונו ופורע רק חובו ועי' ירושלמי שקלים (פ"ב ה"א) כיון שנתנו ב"ד עיניהם למשכן ולא משכנו כמו שנהנה