אגודת אזוב מדברי רעט

קנה עירוב ואין חל על הככר שם עירוב] ונהי דגבי מערב בפת אף אם לא יהיה עירוב ג"כ עשה איסור באמירתו מ"מ יש ב' צדדי איסור הכנה הא' אמירתו גרידא ואף אם לא יקנה עירוב עביד איסורא הב' מה שנקרא על הככר שם עירוב ונאסר לאכלו ביו"ט ואם לא קנה עירוב לא עבר בצד ההכנה השניה ובמערב ברגל ההכנה מה שאומר שהולך בכדי לערב ואף אם לא יקנה עירוב מ"מ עבר הוא על שאמר והכין. והנה אין לחקור דכל שנעשה איסור ויש יכולת בידינו באם נאמר שהמעשה לא הועילה ולא יהיה ממילא האיסור חזק כל כך ודאי דכל טצדקי שיש למצוא שלא ישאר האיסור עבדינן וא"כ מערב בפת נהי שעשה איסור באמירתו ואפי' אם לא יקנה העירוב הכין באמירתו מ"מ ההכנה במה שקרא עליה שם עירוב תסתלק ולהכי לא קנה עירוב משא"כ לענין מערב ברגליו באם אמר שאין כאן רק ההכנה שהכין באמירתו ואפי' אם יתבטל איהו מ"מ איסורא קעביד מה איכפת אם קנה העירוב [וכן מחלקים האחרונים לענין כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני] אך גם זה דוחק קצת ובעניי ל"ז להבין כלל קו' דהא נוכל לפרש דניער דמצי אמר ויש לו דעת אף שהתורה אסרה עליו לאמר מ"מ לא דמי' לישן דלא מצי אמר ואין בו דעת לקנות דהא הש"ס בעי רק לומר דיש לחלק בין האי ובין מחלוקת ריב"נ ורבנן ואפי' רבנן מודים הכא ושפיר יש לחלק בזה ומאי איכפת לן שניעור ביו"ט הסמוך לשבת לא מצי אמר מ"מ בשאר שבתות מצי אמר אבל ישן לעולם לא מצי אמר והנה ראיתי בהג"א (סי' ז) המתחלת יש לנו לסמוך שכ' בסוף וכן מערב ברגליו דבעי לומר שביתתי במקומי הוה הכנה ודבריו סתומים. ולדעתי יש כאן ט"ס וההג"ה שאחרי' ובעיו"ט אומר כו' לדעתי אין כאן מקומה (והוא בסי' ח) אהא דהביא דבשני י"ט של גליות מודה ר"י

דף לט ע"א עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני כו' עירב בפת בראשון מערב בפת בשני עירב ברגליו בראשון אין מערב בפת בשני לפי שאין מערבין בתחלה בפת לפי הנראה מדברי הגמ' מותר נמי לערב ברגליו בשני אפי' לא עירב כלל בראשון דהא אפי' עירב ברגליו או בפת בראשון הו"ל עירב ברגליו בשני בתחלה וכמו ברגליו בראשון דפת בשני הו"ל תחלה ה"ה רגליו או פת בראשון וברגליו בשני דהו"ל תחלה ואפ"ה מותר משום דלא שייך ברגליו הכנה: וכדאיתא בגמ' (דף לח) מי ס"ד דאזיל ואמר דאזיל ושתיק: וה"ה נמי אם לא עירב כלל בראשון דמערב בשני ברגליו. וא"כ ק"ק בהא דאמרינן לעיל (דף לח.) אמרו לר"א אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת כו' קדושה אחת היא ומה הק' חכמים לר"א והא ר"א לא קאמר אלא לערב בתחלה בפת אבל לערב ברגליו מותר אפי' לכתחלה וצ"ל שזה באמת תי' הגמ' התם משום הכנה. אמנם מצאתי בריטב"א שכ' (בדף לח:) בד"ה מי סברת בשם הריב"א דלכתחלה אין מערבין ברגליו ביו"ט [ומה שתי' הריב"א היינו על הקו' מהא דמערב ברגליו בשני אבל על הקושיא דמה פריך הש"ס לימא כריב"נ והא הכא גלי דעתיה במה שעירב בראשון הקושיא במקומה. והריב"א לא תי' כלל. ועי' בס' הריטב"א בפנים]

ובעיקרא דהאי מילתא קשי' לי היכא מערבין ביו"ט ברגליו הן עירב בראשון ברגליו או בפת [ולדברי אפי' לכתחלה] הא אין קונין שביתה ביו"ט ובהיתר קו' זו נראה דהא דאסור לקנות שביתה ביו"ט היינו למאן דלית לי' הכנה דס"ל סוף יום קונה עירוב אבל למאן דאית לי' הכנה דע"כ ס"ל תחלת היום קונה. עירוב [ועי' תוס' (דף ל"ו.) ד"ה מ"ש] מותר לקנות שביתה ביו"ט דהא אין יו"ט קונה שביתה רק שבת קונה לעצמו וכמו שמותר לערב בכל שבת אף שהקנין נעשה בתחלת שבת ה"ה שבת שלאחר יו"ט רק שיש לאסור הכנה וזה לא שייך אלא בפת ולא ברגליו. אבל למאן דלית לי' הכנה שסובר סוף יום קונה עירוב. אליבי' שייך לומר שקונה שביתה ביו"ט ואסור. ובזה אין מקום לקו' התוס' ד"ה התם משום הכנה דע"כ מאן דאית לי' הכנה לא ס"ל דאסור לקנות שביתה ביום טוב דהא ביו"ט לא קנה כלום רק בתחלת שבת הוא דקונה ורבי דלית לי' ודאי דסובר דאסור לקנות שביתה ביו"ט. אמנם ק"ל דהא רבא דס"ל אסור לקנות שביתה ביו"ט אית לי' הכנה וס"ל תחלת יום קונה עירוב וכמ"ש התוס' לעיל (דף לו) ד"ה מ"ש. וכן כל הפוסקים שפסקו דין הכנה וס"ל אסור לקנות שביתה ביו"ט. וצ"ע

ע"ב רש"י ד"ה פסק ומדרבא דאמר מניח אדם ע"ת וע"ת כו' יש ט"ס דרבא ס"ל דוקא ע"ת ולא ער ערובי תחומין ורב ס"ל ע"ת וע"ת. ודברי רב מביא רש"י ממלתא אחרית' וקצ"ע שלא הביא דברי רב בביצה (דף יז)

דף מ שדרוה רבנן לר' יימר סבא לקמי' דר"ח כו' חזי היכא עביד עובדא ק"ל הא מכיון ששמעו כבר דר' יהודה מברך ורשות לא קא מיבעי' להו רק חובה מה תועיל לן המנהג של ר"ח דלמא איהו נמי רשות ס"ל לומר זמן. וצ"ע גדול

דף מב ע"א רש"י ד"ה ומטלטל בד"א דלא שני לן בין טלטול כי אורחיה לטלטול דזריקה כו' כגון מתוך החום לחוץ לתחים. ק"ל במתוך התחום לחוץ נמי נגזור שימשוך אחר חפצו

דף מג יש תחומין למעלה מיו"ד כו' מעשה שבאו מפלנדריסין כו' פ"א לא נכנסו לנמל כו' פי' רש"י סתם ספינה למעלה מי"ט מהלכת ק"ל לר"ח ורבה בר"ה דכרמלית משפת מיא משחינן ומיא ארעא סמיכתא בשבת (דף ק:) והכי פסקינן באו"ח (סי' שנ"ה) א"כ מה פשיט מספינה שמהלכת במים יותר מי"ט הא מיא ארעא סמיכתא והוה כלמטה מעשרה וצ"ע

ת"ש הריני גזיר ביום שבן דוד בא כו' אא"ב יש תחומין שפיר. ק"ל אפי' אם יש תחומין למעלה מיו"ד טפחים. מ"מ יוכל לבוא בן דוד בשבת באופן שלא יתרחק ברדתו לארץ משך אלפים מיציאתו מרקיע ונגד המקום שיצא מרקיע ירד לארץ וצ"ל כיון דעכ"פ ילך חוץ לתחום אי יש תחומין למעלה במה שיורד משמים לארץ דמה לי אם הולך משך יותר מאלפים בארץ או יורד באויר משך גובה אלפים כיון דיש תחומין למעלה אמנם ק"ל טובא לפמ"ש התוס' (דף מה:) ד"ה לימא דאפי' למ"ד יש תחומין למעלה אין קנין שביתה ברקיע וא"כ אפי' יש תחומין יוכל לירד מרקיע לארץ ואין לומר כיון שיורד יותר מגובה אלפים או שמתרחק משך אלפים אמה אורך אחרי שיצא מרקיע וקנה שביתה באויר דהא פשיטא דבאויר לא קנה שביתה דלא נקיט ד' אמות דדמי לספינה דנטלתו מתחלת ד' לסוף ד' דכתב רש"י בד"ה נוטלתו דכיון דלא נחה הספינה לא קנה ד' אמות תדע דא"כ קשה קושי' התוס' (דף מה) לר"י בגשמים דהא קנה שביתה באויר הארץ וירד משך יותר מאלפים בגובה. וצ"ע

דף מד ע"ב תוס' ד"ה ומר סבר הבלעת תחומין כיון שיצא מד"א כו' אבל הכא כו' קנה לו תחום אחר. נ"ל להסביר דבריהם עפמ"ש רש"י (דף מב.) ד"ה מהלך בה שחילקו בין היכא שאין לו אלא ד"א דלא בעינן שבת באויר מחיצות ובין היכא שיש לו אלפים דבעי' שבת באויר של מחיצות וה"ה די"ל בנ"ד היכא דאין לו אלא ד"א הבלעת התחומין מלתא אבל כשיש לו אלפים הבלעת התחומין לאו מלתא

דף מה ע"א תוס' ד"ה ומדר"א שהק' ללישנא בתרא דרש"י דהא לרבנן לית לי' הבלעה כלל אין להבין די"ל דהכא כיון שאינם מובלעים רק דבוקים לית להו לרבנן כלל אבל במובלעים ממש רבנן מודו דיכנס דהבלעה מילתא היא לענין תחומו הראשון

ע"ב רש"י ד"ה ובלבד אבל ד"א דנותן עירובו כו' ואסור להו מדרבנן לטלטל מתוכן לחוצה להן צע"ג דלעיל (דף לג.) ד"ה ונתכוין כתב רש"י להיפוך ואע"ג דמשוי להו רה"י לגבי קניית עירוב להקל לאו רה"י גמורה היא כו' וכי