אגודת אזוב מדברי רעז

דנשאלין על החלה לאו קושיא היא דשאני הקדש דבי גזא דרחמנא יתיב כמו שאמרת ולפיכך סברי ב"ש שאין נשאלין עליו כו' דבי גזא דרחמנא הוא כל אימת דלא איתשיל עלה והחלה ממון בעלים הוא דאי בעי יהיב לה לבן בתו כהן לפיכך אי בעי מיתשל אפי' לב"ש [וא"כ צ"ל דמודו ב"ש נמי בתרומה. והיה מקום אתי ליישב קושית הרשב"א בתוס' פסחים (דף מו:) שהק' לר"א דאית ליה הואיל ליכא למימר שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה דנימא הואיל וכן לר"מ דמעשר ממון גבוה אמרי' בפרק כל שעה דאינו יוצא במצת מעשר שני ונימא הואיל לר"א. ולפמ"ש הגאון מנחם עזרי' ניחא דהקדש ומעשר שני בשיטת ר"מ דממון גבוה לא שייך ביה פדיון דהא אין נשאלין עליה לר"א דס"ל כב"ש ועי' ירושלמי מע"ש (פ"ה הל"ד) בעובדא דר"ג וזקנים זאת אומרת שהטבל קרוי קודש ואין נשאלין על המעשר לב"ש אי סבירא לן כר"מ דממון גבוה הוא מיהו אכתי הוה צ"ע לדידן דקיי"ל כר"א דהואיל ואי בעי מיתשיל עלה כדידי' הוה וס"ל דנשאלין על ההקדש כב"ה וקשיא קושית הרשב"א] אמנם ל"ז להבין דברי קודש של מרן רבינו מ"ע ז"ל במ"ש דמש"ה נשאלין על החלה משום דהו"ל ממון בעלים דהא לפי מה דס"ל דר"א ור' יהושע בהואיל ואי בעי מיתשל עלי' פליגי נקטינן דכ"ע ס"ל טובת הנאה אינה ממון א"כ ממילא חלה נמי לאו ממון בעלים הוה גם במ"ש בטעמא דאין נשאלין על ההקדש לר"א וב"ש משום דבי גזא דרחמנא הוא תינח בנדבה הרי זה קרבן שייך לומר בי גזא דרחמנא קאי אבל בנדר הרי עלי להקדש ולא אתפרש עדיין היכא שייך לומר ביה דבי גזא דרחמנא איתא ונהי דבנזיר (דף לא) ועירוכין (דף כ"ג) נקטו לענין הקדש הרי זה דאפרשי' ושייך ביה דבי גזא דרחמנא איתא מ"מ פשיטא דלב"ש בכל הקדש אפי' בדלא שייך ביה דבי גזא דרחמנא איתא אין: ושא שאלה. ותדע דהא בנזיר (דף ט) ס"ל נמי לב"ש דאין שאל' בנזירות משום דכתיב ביה קדוש יהיה ומה שייך גבי נזיר בי גזא דרחמנא איתא וע"כ ס"ל לב"ש דבכל הקדש אפי' לא שייך ביה בי גזא דרחמנא איתא דאין נשאלין עליו והוא משום חומר הקדש לחוד וכל שנקרא קודש כגון נזיר ותרומ' וחלה דכתיב בהו קודש וכמש"ל אין נשאלין עליו לצד חומר שבו כמו שאין נשאלין לב"ש על השבועה משום חומרא בנדרים (דף כח) [ובשקלים (פ"ב מ"ג) במכנס מעות לשקלים ס"ל מותרן נדבה לב"ש והתם לא שייך בי גזא דרחמנא איתא שאם יאבדו צריך להביא אחרים תחתיהן איברא דלזה יש לדחות דהוי כאומר הרי עלי ואפריש]. והנה רציתי לומר בכונת הגאון מנחם עזריה דב"ש ודאי ס"ל בכל הנך עניני דאין בהם שאלה אבל ר"א בהקדש הוא דס"ל כב"ש מטעם בי גזא דרחמנא איתא אבל היכא דלא שייך בי גזא דרחמנא איתא פליג עליה דב"ש ולא ס"ל הטעם שמשום חומר אין נשאלין עליו ודמה"ט אין נשאלין גם אנזירות ותרומה וחלה ואשבועה לב"ש דלא ס"ל לר"א כב"ש אלא בקדשים משום בי גזא דרחמנא אמנם ק"ל טובא דהא התוס' נדה (דף ז:) ד"ה שמותי הוא והתוס' שבת (דף קל) וברש"י שם דשמותי הוא היינו שהוא מתלמידי ב"ש וס"ל כוותייהו בכל דבר יעו"ש וא"כ ע"כ בכל מה דס"ל לב"ש דאין נשאלין עליו גם לר"א ס"ל דאין נשאלין עליו דאין התלמיד חולק על רבו וא"כ הדרא קושית רבינו מ"ע היאך נפרנס המשנה בפסחים למה דמוקמינן פלוגתייהו דר"א ור' יהושע בהואיל אי בעי מיתשל עלה דס"ל לר"א נשאלין על החלה

וביישוב קושיא זו נלע"ד דדוקא בקדשים ונזיר ושבועה אית להו לב"ש אין נשאלין אבל בתרומה וחלה מודו ב"ש דנשאלין עליהם וטעמא נ"ל דכל היכא דאי מתשיל עלה הותר הדבר לגמרי ואין צריך ליתן דבר אחר במקומו ס"ל לב"ש דאין להם שאלה משום חומר שבהם והיינו בקדשי' נזיר ושבועה שאם ישאל עליהם יתעקר ויופקע הדבר מכל וכל אבל בחלה ותרומה נהי דכשישאל עליהם יותרו התבואה והעיס' שהופרש מ"מ כיון שיצטרך להפריש אחרים תחתיהם ולא מיעקרא התרומה והחלה לגמרי לא שייך לומר שלא יועיל עליהם שאלה משום החומר שבהן דהא סוף סוף אותה הקדושה והחומר תחול אח"כ על תבואה ועיסה אחרת ומה"ט מודו ב"ש וסבר ר"א חלמידם דנשאלין עליהם ואולם ביישוב מה שהקשיתי בפתח דברינו דהא גם לב"ש הו"ל סעודה הראויה מבעו"י ע"י שאלה. ומה שהקשיתי על רש"י ז"ל שפי' משום שבות דהפרשה ולא נקיט השבות הקודם של השאלה עצמה ובפרט דלרבי נמי הוה ניחא דהא איכא ב' שבותים נלע"ד דס"ל לב"ש דהא דבעי' סעודה הראויה מבעו"י היינו שגם ברגע של סוף היום קודם ביהש"מ יהי' ג"כ ראוי כמו גבי גדול ביוהכ"פ שברגע קודם ביהש"מ מותר באכילה משא"כ בתרומה דנהי שאם יהא נשאל עלה מבעו"י יהיה ראוי מ"מ כיון שלא נשאל עלה עד סוף היום קודם ביהש"מ ובסוף היום אף שיכול לישאל עלה מכל מקום יהיה על כל פנים עליו איסור טבל דנהי נמי שהוא ראוי כל זמן שיש עדיין שהות ביום לישאל ולהפריש מ"מ היכא שכבר אין שהות רק לישאל לבד ולא להפריש א"כ אז תו לא הוה ראוי לאכילה דאם נמי ישאל אז עלה תהיה אסורה משום טבל ואין לומר שאם ישאל עלה בסוף היום ממש אף שבסוף היום תהיה אסורה עוד מ"מ בכה"ג הא בשבת עצמו תהיה מותרת לו דיפריש עליה בשבת והיכא שאינה אסורה בשבת עצמו כי אם בסוף היום מערבין בה למ"ד תחלת היום קונה עירוב דליתא דהא בשבת ואפי' ביהש"מ אין מפרישין תרומה. [ולהכי נקט רש"י ז"ל שבות דהפרשה ולא נקיט שבות דשאלה משום דלענין שבות דשאלה הו"ל ראוי מבעוד יום אבל לענין שבות דהפרשה כבר בסוף היום אינו ראוי מעתה בשום צד לאוכלו ע"י שאלה לא בסוף היום ולא בשבת עצמו] ומש"ה ס"ל לב"ש דאין מערבין בו. אבל ב"ה ס"ל דסגי במה שיהי' רק ראוי מבעו"י ע"י שאלה אבל שיהי' ראוי ע"י שאלה גם ברגע של סוף היום של קודם ביהש"מ הא לאו בעי' כיון שעכ"פ הי' ראוי מבעו"י ומש"ה ס"ל מערבין שהרי באותו יום הי' ראוין ע"י שאלה והפרשה ואף שברגע האחרונה גם ע"י שאלה אינו ראוי משום דעכ"פ יהא עלה איסור טבל בהא לא איכפת לן דלא בעי' שתהי' סעודה הראויה ברגע האחרונה ואמנם סומכס אם הי' דעתו דדבר שאינו ראוי ביהש"מ בעי' בי' שיהי' ראוי מבעו"י בלי שאלה כמו שרציתי לומר בפתח דברינו לענין דליהוי אין ראוי ביהש"מ לפי שלא יוכל ביהש"מ לשאול עוד על התרומה ולהפריש עלי' ממק"א ודאי דהוה מצי ס"ל אפי' כרבי דהו"ל ב' שבותין. אלא גם סומכוס מודה דסגי בראוי' מבעו"י ע"י שאלה אלא דס"ל כב"ש דבעי' שיהא ראוי גם בסיף היום קודם ביהש"מ ולהכי אמרי' דס"ל כרבנן דגזרו על שבות א' ואף אם ישאל בסוף היום יהי' אסור בשבת וכן ס"ל ב"ש. ובנזיר ס"ל לב"ש דאין שאלה ואף דהו"ל שבות א' לא מצינן לימר הרי יהי' ראוי בסוף היום ע"י שאלה דהא לב"ש אין שאלה בנזירות אבל סומכוס אית לי' יש שאלה בנזיר ובשבות א' הוא א"כ הו"ל ראוי גם בסוף היום קודם ביהש"מ ע"י שאלה ומתורץ קושי' התוס' ד"ה אלא סומכוס ושפיר קאמרינן סומכוס ס"ל כרבנן לפי דביה"ש לא ישאר רק שבות א' בתרומה שבות דהפרשה אלא משום דס"ל כרבנן דעל שבות א' נמי גזרו ביהש"מ. וא"כ אינו ראוי ברגע האחרונה קודם ביהש"מ ע"י שאלה אבל אי הוה ס"ל כרבי הי' מערבין דהא מבעוד יום גדול ראוי לשאול ולהפריש וברגע האחרונה קודם ביהש"מ ראוי לשאול עלי' ולהפריש ביהש"מ דהו"ל רק שבות א' דמותר לרבי גם ביהש"מ וא"כ הדר הו"ל ראוי מבעו"י או ראוי לגמרי להכי קאמרינן דס"ל לסומכס כרבנן ויהי' אסור ביהש"מ אף אם ישאל עלי' ברגע האחרונה של היום כיון דאין יכול להפריש ביהש"מ

ע"ב מלוא קומצו מנחה מכאן ק"ל על הרמב"ם (פי"ג ה"ד) ממעשה הקרבנו' דפסק כדעת מ"ד דאין קומץ פחות מב'