אגודת אזוב מדברי רעו

ולהכי הו"מ לומר דתע"ב כשמשלם יותר בשויי' ממה שאכל אף שאינו משביע כל כך אבל אם לפי מדה משלם צריך לשלם מה שמשביע נמי באותה מדה דבלא"ה עוד לא שילם כדי מדה שאכל שהרי מה שאכל הי' מדתו יותר נגד זה ששילם מפני שבערכו משביע יותר ואף ששוה יותר למה תע"ב. דדוקא אם היינו אומרי' לפי דמים משלם שייך לומר תע"ב בשביל שמשלם מה ששוה יותר אף שאין משביע כל כך ואין מדתם שוה לענין שביעה. אבל אם לפי מדה משלם מה אהני לן ששוה יותר הא מ"מ צריך לשלם לפי מדה וכל שאינו משביע כ"כ אין מדתם שוה להשביע. אלא ע"כ שתמרים משביעים או יותר מגרוגרות או בשוה כמו גרוגרות וא"כ סגי בקב לב' סעודות שיעור עירוב דהא ע"כ לפי מדה משלם דאי לפי דמים איך שייך לומר תע"ב אם בזוז אכל ובזוז משלם וכיון דע"כ לפי מדה משלם אף ששוה יותר כל שאינו משביע כל כך לא שילם עוד כראוי ואיך שייך תע"ב. ודחי ליה אביי דלעולם תמרים אינם משביעים כמו גרוגרות אבל הם חשובים יותר וכיון שחשובים יותר קפיץ עלייהו זבינא יותר ולהכי תע"ב דלפי דמים משלם ולא לפי מדה ולא תליא כלל באם משביע כ"כ או לא רק דמשלם לפי דמים דאכל בזוזי ומשלם בזוזי. אבל לעולם גרוגרות עדיפי לענין שביעה אבל באמת לענין שוי' של הפרי תמרים מודה אביי דשוים יותר

דף ל ע"א בש"א אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומ' [וב"ה אומרים מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה א"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוהכ"פ כו' וב"ש התם איכא סעודה הראויה מבעוד יום הכא ליכא סעודה הראויה מבעוד יום לכאורה ק"ל אבית הלל במה דחו סברת ב"ש והא באמת י"ל דשאני התם דאיכא סעודה הראויה מבעוד יום ונלע"ד דלכאורה קשה מה קאמרי הכא ליכא סעודה הראויה מבעוד יום והא לענין שתהא ראויה מבעוד יום י"ל דאפשר למיתשל אנזירות והתרומה דנהי דלמה דבעי' שתהא ראויה בשעת קניית העירוב בין השמשות לא שייך האי טעמא כדאיתא בגמ' מ"מ לענין שתהא ראויה מבעוד יום שפיר י"ל דראוי' ע"י שאלה. ונלע"ד דב"ש וב"ה לטעמייהו אזלי דב"ש ס"ל בנזיר (דף ל:) הקדש טעות הוה הקדש ואין שאלה בנזירות והקדשות והוא הדין דבתרומה אין שאלה הו"ל סעודה שאינה ראויה מבעוד יום אבל ב"ה דס"ל יש שאלה בנזירות והקדשות ותרומה א"כ שפיר הו"ל סעודה הראויה מבעוד יום [ודעת סומכוס נ"ל אף דס"ל יש שאלה וכנראה מדברי הגמרא דאתינן עלה מטעם שגזרו על שבות במקדש ובלא"ה היה מועיל שאלה מ"מ ס"ל דלענין סעודה הראויה מבעו"י בעי' שתהא ראויה בלא שום שאלה ותיקון]. ולפ"ז ק"ל טובא דמה הביא הש"ס לעיל (דף כח.) ראיה על הא דמערבין בגודגניות לחשוכי בנים כיון דחזי למרובה בנים מהאי דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה דהא י"ל שאני הכא דהו"ל סעוד' הראויה מבעוד יום ע"י שאלה שישאל על נזירותו ועל התרומה משא"כ בגודגניות דלא חזי מבעו"י. ולפמ"ש הותר קו' התוס' (דף לח:) ד"ה הא בעי' סעודה הראויה שהק' והא חזי לאחר שהוא בתחומו ולפמ"ש צ"ל חזי גם לב"ה מבעו"י למערב חזי מבעו"י והכא היינו ע"י שאלה. ואין מקום לדברי התוס' שכתבו (דף לא) ד"ה דמאי דלרבנן לא בעי' חזי ליה ולפמ"ש עכ"פ בעי' חזי ליה מבעו"י והנאני שמצאתי קושיא זו בשער המלך (פ"ח ה"ב) מהל' לולב

ובהא דמשני הש"ס על טעמו דסומכוס אלא סומכוס ס"ל כרבנן דכל דבר שהוא משום שבות אפי' בין השמשות גזרו עליה ופירש"י והגבהת תרומה שבות ק"ל למה לי לשבות דהגבהת תרומה תיפוק ליה דבמה שנשאל על התרומה קא עבר אשבות דהא אין נשאלין על נדרים בשבת וה"ה דאין נשאלין על התרומה [ונהי דלצורך שבת נשאלין הא איירי הכא באין צריך לאכול אותה בשבת וכמ"ש התוס' ד"ה לא נחשדו חברי'. ולצורך המצוה שמערב בשבילה אין נשאלין וכמ"ש מהרש"א ע"ד התוס' ד"ה אלא סומכוס] וכמשה"ק התוס' דהיאך ישאל על נזירותו מטעם דאין נשאלין בשבת ותי' התוס' לא שייך הכא והנאני מאוד שמצאתי קושי' זו בשער המלך (פ"א) מעירובין ומה שתי' משום מצוה כבר כתבתי שמדברי מהרש"א מבואר דליתא. מיהו יש לדחוק דנקיט חד מתרי שבותין. אמנם ק"ל טובא לדעת המפורשי' דבשני שבותים מודה רבי דגזרו בין השמשות וכ"כ הרע"ב עירובין (פ"ג מ"ג) בהא דנתנו במגדל ואבד המפתח והכא דאיכא תרתי טלטול הסכין וחתיכת החבלים מודה רבי עיי"ש. א"כ למה לי לדחוקי דסומכוס ס"ל כרבנן הא אפי' כרבי אתיא דהא הכא איכא תרין שבותין שבות דשאלה על התרומה וכמ"ש ושבות דהפרשת תרומה וצע"ג [ועי' מרדכי עירובין (סי' תפ"ז) דאיכא שבותין דמודה רבי דלא בעי' ליישב כדברי הרע"ב] וכן ק"ל לקמן (דף לב:) בנתנו באילן העומד ברה"ר למטה מיוד דעירובו עירוב ופריך הש"ס והא משתמש באילן וכתב רש"י, ד"ה והא משתמש דהו"מ למיפרך דשקיל מכרמלית לר"ה דא"כ מה משני רבי הוא דל"ג על שבות בין השמשות והא בתרין שבותין מודה. והנה התוס' כתבו דעל הקו' והא מטלטל מכרמלית לרה"ר הוה מצי לשנויי דקאי בכרמלית. [ונלע"ד דדבר זה תלוי בפירש"י והר"י במה דפריך הש"ס לקמן והא אי בעי מייתי לה דרך עליו דלרש"י הפי' לאויר מקום השביתה וא"כ ליכא לשנויי בכרמלית דא"כ בלמעלה מעשרה למה אין עירובו עירוב דהא מרה"י לרה"י דרך אויר כרמלית דהוה מקום פטור מותר לטלטל וכמ"ש המג"א (סי' שנ"ה ס"ק י"א) אמנם לפי' ר"י שבתוס', ד"ה והא אי בעי דהפי' שיניחנו על העיקר ומשם יטלטלנו לרה"ר מקום השביתה דלא יהיה אלא שבות [וקשה ג"כ דהו"ל ב' שבותין] וא"כ אי נימא דאפי' על שבות גזרו נוכל לאוקמא בכרמלית דמ"מ יהיה שבות]. ומ"מ קשה דהא למסקנא איירי בעומד ברה"ר וא"כ הו"ל תרין שבותין. ובעיקרא דסוגיא דלקמן נלע"ד דלא מצי להקשות והא מטלטל מכרמלית לרה"ר דהא מוקמינן לה לקמן בנוטה והדר זקיף והאי למטה הפי' בזקיפ' כמ"ש רש"י ד"ה דהדר זקיף דאי לא משכחת בזקיפתו מטה לא שייך למטה רק נמוך והנטייה צריכה להיות לכל הפחות בט' טפחים דאל"כ הו"ל כרמלית דעמוד ט' לכל הפחות בעינן כדעולא וא"כ האי למטה היינו מט' ועד י' טפחים ולדברי התוס' ד"ה דהדר זקיף גם בגובה עד יו"ד טפחים במשך הזקיפה אם חזי לכתף הו"ל רה"ר וא"כ י"ל דאיירי בחזי לכתף דבזה מטלטל רק מרה"ר לרה"ר. ובזה צדקו דברי המהרש"ל שכ' על דברי התוס' ד"ה הכא באילן ור"י מפ' כו' כיון דעוקרו מכרמלית וכתב מהרש"ל דלמסקנא עוקרו מרה"ר ועי' מהרש"א שדחה דבריו וכתב דדוקא על מקום הנטייה ולא למעלה מהנטייה למטה מיו"ד טפחים ולפמ"ש דע"כ איירי במכתפין נמי למטה מיו"ד טפחים למעל' מהנטיי' דאל"כ הו"ל תרין שבותין מטלטל מכרמלית לרה"ר ומשתמש באילן ושפיר כתב מהרש"ל דלמסקנא צריך לומר דהוה עוקרו מרה"ר לרה"ר ולא מכרמלית לרה"ר

ונשוב לראש דברינו דלב"ש דאית להו אין שאלה בהקדש ה"ה דאית להו אין שאלה בתרומה דאיקרי נמי קודש ואיש כי יאכל קודש ונתן לכהן את הקודש מכל חלבו את מקדשו ממנו ועי' בנזיר (דף ט) דאית להו נמי לב"ש אין שאלה בנזירות וכתבו התוס' משום דכתיב ביה קדוש יהיה וכ"כ הרע"ב נזיר (פ"ב מ"א) ובנדרים (דף כח) ס"ל לב"ש אין שאלה בשבועה משום החומר של שבועה וצ"ע בנדרים בעלמא שאומר לשון קונם למה מודו ב"ש דנשאלין על הנדרים והא לשון קונם הוה לשון הקדש וצ"ע כעת. ומצאתי בשו"ת מנחם עזריה (סי' ס"ב) שכ' ואי קשיא לך דר"א אדר"א מתרומה לקדשים דהוא סבר בעירוכין (דף כג) כב"ש דאין נשאלין על הקדשות דהקדש טעות הקדש ובפסחים (דף מו) גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ס"ל