אגודת אזוב מדברי רעג

אותו באופן דליכא חילול השם לגבי אחרים יע"ש ודבריו צ"ע לפירש"י כאן והגמ' יבמות. גם יש להעיר דהא קורא ואין עונין אותו היינו בשעת מיתה מיהו י"ל לענין קניית מקומו אזלינן בתר שעת מיתה אבל לענין טומאת כהן אזלינן בתר שעת קבורה ואפי' בני אדם אחרים שם כל שהם אין יכולים לקוברו הו"ל מת מצוה בין אית ליה יורשים בין לית ליה יורשים ובעיקר דברי הגמ' ק"ל דבנזיר (דף מג) פריך הש"ס והא אית ליה ברא ומשני כיון דקאזיל באורחא כמת מצוה דמי. והכא אף דאזיל באורחא ומת במלחמה כל שיש לו יורשי' לא הו"ל כמת מצוה. אמנם אחר העיון גם זה אינו דלכאורה קשה מה מקשה הש"ס שם והא אית ליה ברא. והא לר"ה דנקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו וא"כ מה מהני לן דאית ליה ברא והא אסור לבנו לטמא לו וא"כ הדר הו"ל מת מצוה וכיון שמצד אביו אסור לטמא לו לפי שנקטע ראשו מ"מ מצד דהו"ל מת מצוה מותר לטמאות לו דאי אסרת ליה מטעם מת מצוה נמי לפי שיש לו בן מי יטמא לו הא בנו אינו מיטמא לו וצ"ל דהקושיא שם והא אית ליה ברא היינו מכיון שיש לו בן ישכור הבן אחרים שיקברוהו. אבל הבן באמת לא יטמא לאביו מטעם שנקטע ראשו וגם מת מצוה אינו לפי שיש לו בן ויוכל לשכור אחרים ומה דמשני כיון דקאזיל באורחא כמת מצוה דמי הפי' דלא חשבינן יוכל לשכור אלא בביתו ולא כדאזיל באורחא או הפי' שאין אנשים שכיחי שם וכן מצאתי שם בתוס' בפי' שהקו' שישכור אנשים והתי' דלא שכיחי התם אינשי וא"כ מתורץ קו' היטב דלענין לשכור אנשים הוא דחשבינן אזיל באורחא כמת מצוה או דוקא פקתא דערבות דלא שכיחי שם אינשי אבל אם יוכלו הקרובים לעסוק בו מה מהני אזיל באורחא הא הם יוכלו לקוברו ולא נקרא מת מצוה ולדינא ודאי אף מי שיש לו יורשים אם אין היורשי' אצלו ודאי דנקרא מת מצוה דאית ליה יורשים הפי' אצלו והוא פשוט מבלי צורך להביא ראיות ע"ז

ירושלמי (פ"א ה"ג) כמה יהא ביניהם ר' זעירא אמר חצי טפח מה בין חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן וחצי טפח באמצע כו' שתי קורות בזו שליש וכ"ש כו' ובאמצע פחות משליש כו' ייבא כיי דמר ר"י העומד והחלל מצטרפין נ"ל דר"ז אית ליה פרוץ כעומד מותר ור"י אית ליה דבעי' עומד מרובה אבל אין לומר דתרווייהו אית להו דבעי' עומד מרובה ובעומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות פליגי דא"כ לר"ז ליסגי בב' חומשי טפח מכל צד דהיינו ארבעה חומשי טפח משני הצדדים וג' וחצי חומשי טפח באמצע שיהיה בין העומד והפרוץ א' וחצי טפח והעומדים שניהם מרובים על הפרוץ אע"כ דלתרווייהו דוקא מחד רוח ולא מצטרפי תרתי רוחות ופליגי דלר"ז סגי בפרוץ כעומד ולר"י בעי' עומד מרובה ועי' תוס' לעיל (דף י:) ד"ה ואצבעיים בשם הריצב"א ומדברי ר"ז ראיה לדבריו ואולי י"ל דפליגי בדין הריצב"א אם אתי אויר העולם ומבטל לעומד דלר"י אתי ומש"ה בעי' לכל צד עומד יותר מן הפרוץ שבאמצע. אמנם לענין דינא היינו כמ"ש בראשונה לפי שהא בהא תליא

ועי' בק"ע שכ' בד"ה ייבא כיי דמר ר"י העומד והחלל מצטרפין בארבעה כגון ב' מחיצות ואין ביניהם ד"ט אבל בהצטרפות הכתלים הם רחבים ד"ט ועובי הכתלים צריך שיהיה יותר מן החלל עכ"ל הדברים תמוהים לדעתי. א' באו"ח (סי' שמ"ה סעי' ב' וסעי' י"ט) במג"א וטו"ז יש דעות אם שיעור עובי הכתלים נחשב לד"ט. ובל"ז אין ספק אצלי שאין הכתלים צריכים להיות יותר מן החלל ואדרבה מסתברא שכל שהחלל יותר טפי עדיף לפי הנראה מדעות הפוסקים (בסי' שמ"ה) וראיתי בחי' מרן רעק"א ז"ל (סי' שמ"ה) במג"א (סקט"ז) שהראה למג"א (סי' תע"ה סקט"ז וצ"ל סקט"ו) דבין אכילה לאכילה רצ"ל מתחלת אכיל' ראשונ' עד סוף אכילה שניה. וה"נ י"ל ביניהם רצ"ל בצירוף הכתלים ועי' בס' תולדות אדם בשם הגאון מוהר"ז מוואלאזין ז"ל שהראה דברי הגמ'. ר"ה (דף יח.) אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ דהוי נמי בצירוף ר"ה ויוהכ"פ

מאן דמר ג' כדי עברת אדם מאן דמר ד' כדי מקום עי' בשירי קרבן שהק' דלמא מ"ד ג' כרבנן ומ"ד ד' כרשב"ג ונ"ל לומר דבאמת קאי הירושלמי לתת טעם על רשב"ג ורבנן וקאמר דלרשב"ג בד' כדי מקום. ולרבנן בג' כדי עברת אדם. ועי' בש"ק ד"ה ובלבד שלא תהא במה שתמה על הב"י (בסי' שס"ג) ולענ"ד בלא"ה קשיא טובא על מרן הב"י ז"ל דהא רבא בסוכה (דף כב) מוקים לדר"י באין ביניהם ג"ט וצ"ע

דף כ ע"א בעי רבין יבשו מים בשבת ובאו בשבת פירש"י שירדו גשמים. ק"ל לפ"מ דפסקי' לקמן (דף כג.) כריב"ב דבאר הרבים עושין פסין ולא לדיחיד ולבור הרבים. א"כ היכא משכחת לה יבשו מים דהא באר לא עביד דפסיק וכמ"ש רש"י לעיל (דף יח) ד"ה באר היחיד. ואף אם נדחק טובא דאיירי באופן שנפסק המעיין וכדאיתא בב"מ פרק המקבל (דף קג:) יבש המעיין מ"מ לא מהני אח"כ אף אם בא המים לחזרה דהא כיון שנפסק פעם א' א"כ תו לא הו"ל באר מים דלא פסיק. ומיהו לקושיות אלו י"ל לפמ"ש תוס' (דף יח:) ד"ה בור דלריב"ב הטעם דבעי' חזי לאדם וצורך רבים עי' מהרש"א שם. ולא ס"ל טעם דלא פסקי באר הרבים דא"כ דיחיד נמי וכן בור הרבים שלא חיישינן שיפסק עי' במהרש"א שם אמנם ק' לפ"מ שפירש"י שירדו גשמים בשבת קשה טובא דהא גשמים דפסקו אינם מועילי' לענין פסין לפי שהם רק בור הרבים ועי' תוס' שבת (דף צט:) ד"ה אא"כ ומשכחת לה במים שאינם עמוקי' י' טפחי'

ע"ב כל היכא דנקט מנא ולא נקט לה לא תיבעי לך דבעינן ראשה ורובה כי תיבעי' לך דנקיט מנא ונקיט לה כו' איכא דאמרי דנקט מנא ונקט לה לא תיבעי לך דסגי בראשה ורובה כי תיבעי לך בנקט מנא ולא נקט לה מי סגי בראשה ורובה כו' גמל שראשה ורובה בפנים אובסין אותה בפנים והא איבוס כמאן דנקט מנא ונקט לה וקא בעי' ראשה ורוב' כו' שאני גמל הואיל וצוארו ארוך פירש"י ואע"ג דרוב גופו מבפנים ק"ל לפירש"י דפשטי' האיבעיא ללישנא קמא היכא דנקט לה נמי אם בעי' ראשה ורובה ופשיט לה מאובסין דעכ"פ בעי' ראשה ורובה ומשני לעולם לא בעי' רק נקט לה ולהכי בעי' גבי גמל ראשה ורובה אף דנקט לה לפי שצוארה ארוך מה מהני לן צוארה ארוך הא כמו דנקט לה מהני בשאר בהמות אף שכל גופם מבחוץ ה"ה בגמל אף שצוארו ארוך וכל גופו מבחוץ כיון דנקיט לה למה לי ראשו ורובו בפנים. ואמרתי אני דפשטי' איבעיא דאו דילמא אם לא נקט לה מי מהני ראשה ורובה ול"ג וקא בעי' ראשה ורובה רק אף דאיכא ראשה ורובה ופי' מדקתני אובסין משמע דוקא אובסי' דנקיט לה אבל מאכילין דלא נקיט לה אסור אף דאיכא ראשה ורובה בפנים הרי דלא מהני ראשו ורובו כל היכא דלא נקיט לה אך לא מצאתי שכ"כ המפורשי' ז"ל ובחי' הריטב"א כתב ואע"ג דנקיט לו יוציא ראשו לר"ה וכן הוגה בש"ס ד' דיהרנפורט

דף כא ע"א איכא דאמרי אמר ריב"א א"ר אין בורגני ופסי ביראות לא בבבל ולא בח"ל. עי' בשו"ת פנים מאירות (ח"א הוא כרך שעם חי' מס' זבחים סי' ל"ב) שהק' ע"ד הטור (סי' ש"ז) דמותר לומר לכרך פלוני אני הולך למחר לפי שיש היתר ע"י בורגנין והא לא מהני בורגנין אלא בא"י כדאמרינן הכא ולא זכיתי להבין דבריו דהא נהי דבורגנין לא מהני מ"מ שאר דברים הנזכרים לקמן (דף נה:) ודאי דמהני תדע דבסמוך אמרי' הכא נפק אחוי ליה הנהו מתוותא דמובלעת בשבעים אמה ושריים (ובדף נז:) אחוי ליה אטמתא דשורא דמובלעים בדגלת. ודגלת היה בצד בבל כדלקמן (דף כב:) בבל נמי מקיף לה כו' ודילת מהאי גיסא. א"כ נהי דבורגנין לא מהני יכול