אגודת אזוב מדברי רעב

דבעי' שלא תהי' הקנה שמתחת רחבה ד' אמות לפי שבעי' שיהי' עליו שם לחי. ומכח זה כתב ליישב קו' המג"א (מסי' תר"ל) וכ"כ המק"ח על מה שהתיר לחבר הלחי לחתיכות נסרים עיי"ש שכתב דבעי' שיהי' על הקנים שם לחי ועי' נו"ב מהד"ת (סי' מ). ולא זכיתי לידע מנין זה יצא להם דבעי' שיהי' על הקנה שמתחתי' שם לחי. ולמה לא יועיל אפי' אם נקרא בית. ובזה יש לעיין ג"כ במ"ש שהצה"פ צריך לעמוד בחוץ ולא בתוך מקום המוקף מחיצות ומשום דבלחי בעי' שתעמוד בחוץ בשביל היכר ולא אדע היכן צריך להיות לו שם לחי וכמ"ש. וגם דהא בלחי מהני נראה מצד א' ושוה מצ"א (עי' סי' שס"ג ס"ט) ועי' בט"ז ובכל האחרונים והראשונים שינוי השיטות בנראה פנים שוה חוץ ולהיפוך. ואע"ג דליכא היכר לכל שני הצדדים. וגם כשנעשה לשם לחי מהני אפי' בלא היכר כלל כלחי הבולט מן דופן המבוי ועי' רש"י לעיל (דף ה:) ד"ה ד"א ומש"ל בחי' להקשות ע"ד רש"י ז"ל ובודאי מסתברא דהיכא דמתיר משום מחיצה כמו לחי וצוה"פ יפסון לא בעי' היכרא. מיהו בלחי ופסין אז משכחת שיהי' במקום מוקף אבל בצורת הפתח למה זה לא יועיל בהעמיד הקנים שלמטה בחצר המוקף מיהו לשיטתם י"ל כיון דכמאן דמלי' דמי' הו"ל בית וחצר ולא לחי ולשיטתם לחי דוקא בעי' אלא שצ"ע במה שתלה הדין בזה שצריך שתעמוד בחוץ בשביל היכר

והנה במג"א (סי' תר"ל סק"ב) הק' מירושלמי ועי' א"ר ופרמ"ג. ולענד"נ דלכאורה יש לראות היאך נחשוב הסכך לצה"פ התינח כשאורך הסכך מונח נוכח הקנה והפס דהיינו שהם בצד צפון או דרום ואורך הסכך ממזרח למערב אבל אם הסכך מונח מצפון לדרום והפס והקנה הם ג"כ לא' מצדדים הללו. היאך יחשב כה"ג לקנה שע"ג לצה"פ. וצ"ל דכוונת הרמ"א איירי נמי באם אורך הסכך הוא לאורך המחיצה הניתרת ע"י צה"פ. וא"כ י"ל שזה פי' הירושלמי זה נעשה לכך וזה לא נעשה לכך דהיינו שהקנה שע"ג מונח לאורך הצה"פ אבל הסכך אשכחנא שלא יהיה נעשה לכך דהיינו להאורך של הצה"פ

והנה לדברי המג"א שכתב שיש להחמיר כשלא נעשה לשם צה"פ וכתב לעיין (בסי' שס"ג סכ"ו סקכ"ח) ונ"ל דכונתו על מש"כ דבעי' קנים דוקא ולא מהני כותלי המבוי אלא שצלע"ג במה שהעלה שם (בשס"ג) דמהני עמוד היוצא מן הכותל כמו דמהני בלחי (שס"ג סי"א) לחי העומד מאליו וקשה דהא בצה"פ בעי' שנעשה לכך והו"ל להמג"א להחמיר כזה (ובסי' שס"ג) לא זכר לעיין (בסי' תר"ל) לענין נעשה לכך דוקא

וגם בדברי הפמ"ג יש לעיין דלענין שבת שלא נעשה לכך כמו בעמוד ניבעי נמי צוה"פ הנוגעת בקנים כמו לשיטת המרדכי והגמ"יי בסוכה דבעי' שתגע כשלא נעשה לכך דלא חשיב צה"פ. ולענ"ד לזה כיון הפרימ"ג במה שהראה לעיין (בסי' שס"ב סי"א וסי' שס"ג סכ"ו) אלא שהי' לו להראות גם (לסי' שס"ג סי"א) ולמג"א (ס"ק כח) וכעת צ"ע

ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן ח) נשאל וז"ל בהיתר שאנו עושין לענין עירוב דהיינו לחי מכאן ומכאן על ידי סיד מחוי וחבל למעלה במקום קורה ואם נעשה הקורה למעלה מאליו בלא כיון רק הקורה נסמך ונדחק מכותל זה לכותל אחר שכנגדו כדי לחזק שלא יפול הכותל אי יוצאין בזה אי לאו והשיב ואין כאן חשש כיון דצה"פ שעשאה מן הצד פסולה דודאי מחמת חוזק הדחיקה מכותל זה לכותל זה הוה כמונח על הלחי סיד מחוי. ול"ז להבין אם נאמר שהיתה הקורה דחוקה וגם היה סיד מחוי למטה ממנה למה לי טעמא מדוחק הקורה בלא"ה הו"ל לומר שמותר משום סיד מחוי ולפום רהיטא אמרתי שלא היה סיד מחוי רק קורה דחוקה אלא דכמו שמותר בלחי של סיד מחוי ה"נ מותר בדחוקה שהרי בדחוקה הרי היא כאילו מונחת הקורה על מקצת הכותל שכן הוא במה שנדחק מדבר שנכנס הדוחק קצת לתוכו ובדבר שנדחק לתוכו נעשה חלל מועטת ואם נאמר כן קשה דהא הו"ל קורה ע"ג כתלי הבית. ואפי' נדחק דאיירי בכותל בנין טוחה בסיד וכיון שנתחבר הטיח אח"כ לא מיחשב ככותל בית קשה דעכ"פ הו"ל רחבה ד"א כרוחב או אורך הכותל ואינה בכלל לחי. וכעת עדיין צ"ע להבין כונת השו"ת שבות יעקב

ע"ב תוס' ד"ה הכא ביותר מעשר השתא ל"צ לשנויי לר"ל הא דידיה הא דרבי' קצת ק"ל למה נטרי עד הכא דהא למה דאמרי' אא"ב התם ע"ג הכא מן הצד ג"כ ל"ק דר"ל אדר"ל דע"ג מותר בין לכלאים בין לשבת דל"ל דרב ובמן הצד ס"ל לר"ל דלא אמר ר"ח אלא לענין שבת ולא לכלאים וכמו לר"י למאי דמוקמינן דפליגי בדר"ח ה"ה י"ל אליביה דר"ל והו"ל לומר אהא דאא"ב התם ע"ג הכא מן הצד דל"ק מעתה דר"ל אדר"ל ולא צרכינן לשנויי הא דידיה הא דרבי'

דף יג ע"ב אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתיה לר"מ מאחורי פירש"י ומהרש"א בא"א שכשלמד לפניו ישב בשורה שאחריו. וק"ל על העובדא שבירושלמי הובא בב"י או"ח (סי' של"ט) דרבי שמע קול תוכחתו דר"מ ואמר מי זה שבא לרדותינו בתוך בתינו ור"מ שמע קולו של רבי וערק. ומשמע מזה דרבי לא היה תלמידו של ר"מ (ועי' רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים פ"ט). ונהירנא שראיתי שבהאי מעשה ראה רבי קדלי' דר"מ ואחורי' אבל לא למד לפניו ועי' סוף מס' הוריות ואין הכרע אם רבי תלמידו דר"מ. וצ"ע על הסמ"ג שכ' דהלכה כרבי בעובדא דירושלמי (דסי' שלט) משום דמחדדן שמעתי' דרבי והא מהאי מעשה ואילך הוא שנתרבה לרבי החידוד ואכתי י"ל דאין הלכה כרבי בעובדא זו משום שעדיין לא היה מחודד כ"כ

דף יד ע"ב אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע ג' או שהפליגו מן הכותל ג' לא עביד ולא כלום אפי' לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד הני מילי למעלה אבל למטה כיון דהויא מחיצה שהגדיים בוקעין בה לא קאמר וכן אמר רבא לקמן (דף יז:) אליבא דרשב"ג עיי"ש. וק"ל לעיל (דף ט' ע"א וע"ב) גבי מבוי שרצפו בלחיים פחות פחות מד"ט באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן עיי"ש ובאיקומתת דר"א והא בכה"ג גם רשב"ג מודה דלא אמרי' לבוד דהא הו"ל גדיים בוקעין בו וצע"ג. והרב ר' רפאל זלמן אבד"ק טורקא השיבני דבכה"ג ל"מ גדיים בוקעים דכיון שיש כותל לא בקעי הגדיים ודוחק

דף יז ע"א למלחמת הרשות פירש"י סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא היתה מלחמת מצוה וק"ל דהרבה מלחמות בספר שופטים היו מלחמות מצוה כמו מלחמת עמלק וכ"כ מלחמת כיבוש א"י אחר מות יהושע ומלחמת דוד בצקלג ומלחמת קעילה. והעיקר שהמלחמות שהתגרו ישראל להרחיב גבולם היא שנקראת מלחמת רשות אבל כשנלחמו להציל ישראל מדחיקת זולתם לעולם היתה מלחמת מצוה. ודברי רש"י ז"ל צע"ק

פשיטא מ"מ כו' ל"צ אע"ג דאית ליה קוברין פירש"י שיש לו יורשים: לכאורה לא ידעתי מנין יצא לרש"י ז"ל שהפי' קוברים יורשים שמא הפי' בפשיטות שלא היו בני אדם בשעת מיתתו נקרא אין לו קוברין והכא בהיו בני אדם בשעת מיתתו והפי' קורא ואחרים עונים אותו בפשיטות והוה א"ש לשון אחרי' דל"מ קצת על קרוביו הראויים ליורשו ולא נצרך לפרש קורא כו' דיש לו יורשים. אך אחר העיון יצא לו לרבינו מסוגיא דיבמות (דף פט) כיון דלא ירתי לה קרי' ולא עני לה ובנזיר (דף מג) והא אית ליה ברא יצא לרבינו שהפי' קוברין יורשי' ועי' נוב"י חאו"ח (סי' ל"ה) ד"ה ועדיין שהק' דמ"מ ע"כ איירי בליכא אצל המת רק הוא דאל"ה הו"ל יש לו קוברין שקורא ועונין