אגודת אזוב מדברי רעא

החצר לרבנן דקפדי רק אשינוי בעלים ולר"מ דגגים וחצרות ב' רשויות ולר"ש דכולם רשות אחת והכא איירי לענין להכניס לבית כמ"ש התוס' בסוגייתינו מ"מ הלבוד אינו מועיל כלל להקל רק להחמיר דלרבנן אף דאסור לטלטל אם הצינור והמזחילה באויר חצר מהחצר לגג חברו ואם הוא באויר הגג מגג חברו לגגו וכן לר"מ מחצר לגג אסור וכן מגג חברו לגגו מכיון שגבוה עשרה וכ"כ לר"ש כלי הבית לגג חברו אסור מ"מ כיון שאינם רחבים ד"ט דבטיל לשני הרשויות מותר לטלטל לרבנן מחצר או מגגו להצינור ולהמזחילה. וכן מגג חברו להם מותר ולר"מ נמי מחצר או מגג הנמוך להם מותר ומגג או מגג הגבוה מותר וכן לר"ש כלי הבית להם וכלי הגג להם מותר דמכיון שאינו רחב ד' טפחים בטיל לשני הרשויות והלבוד שמחשיב הצינור והמזחילה כהגג הו"ל רק להחמיר מיהו לקו' האלו י"ל לרב דס"ל (דף ע"ז ודף פ"ה) דברשויות דרבנן עשו חיזוק לדבריהם ואסור לב' הרשויות שפיר הו"ל לבוד להקל

ומ"ש רש"י במתני' אע"פ דהוא למטה מעשרה לכאורה אין להבין כיון דאינו רחב ד' טפחים מה לי למטה או למעלה. ונ"ל פי' דבריו דבשלמא למעלה י"ל דלהכי אסור משום גזרה אטו יש בו ארבע אבל למטה מי' טפחים דלא שייך גזרה זו דסוף סוף יהיה רק כרמלית מ"מ אסור משום לבוד וכמ"ש רש"י גבי צינור דלמעלה מי"ט אסור באמת. ודע דלפי פי' הפרימ"ג ומחצית השקל לדברי הרמ"א וכן כ' בכונת המג"א דאף הרמ"א מודה דאמרי' לבוד להחמיר דהיינו כאילו הוא מקורב עי' היטב במג"א (סי' תק"ב וסי' תרל"ב סק"ה) ובפרימ"ג ומחה"ש שם היטב הדק אין מקום לקו' מלקמן (דף צ"ט) ועי' רדב"ז (ח"ג סי' תקט"ו) מ"ש ע"ד המגדל עוז והו"ל להעיר דאין לבוד להחמיר ועי' לקמן (דף קב.) כילת חתנים בתוס' ד"ה ל"א שכ' דהא דאמרי' לבוד היינו להתיר לעשות אוהל אבל לאסור עליו ע"י לבוד לא. ולכאורה אין הבנה לדבריהם ועם דברי הרי"ו הם מתפרשים יפה יפה. והנה המהרש"א הק' בכיפי דארבא דאמרי' דאם אין בין מעגל למעגל ג"ט מותר לפרוס ומשמע דלנעוץ המעגלין אסור והא לדברי התוס' יהא מותר גם לנועצם דבשעה שנועץ לא אמרי' לבוד לאסור עליו ואח"כ מותר לפרוס המחצלות משום דאמרי' לבוד בין מעגל למעגל. ונ"ל לפ"מ שפירשתי דברי התוס' משום דלהקל אמרי' לבוד ולא להחמיר וכל היכא דלהקל ולהחמיר מועיל לן הלבוד אם אמרי' להקל כמו להחמיר וא"כ י"ל גבי כילה שפיר דהו"ל הלבוד רק להחמיר ולא אמרי'. וכן בכיפי דארבא דהלבוד להקל מותר וכן לנעוץ מעגלין אם לא ירצה לפרוס עליהן מחצלת מותר דלהחמיר לא אמרי' לבוד משא"כ כשנועץ מעגל ופורס דאיצטריך לן האי לבוד להקל להתיר הפריסה מהני לן נמי לאסור לנעוץ המעגלים משום דלהחמיר נמי אמרי' לבוד מכיון דאמרי' לי' להקל. וממנ"פ עשה איסור או למפרע בהנעיצה או אח"כ בהפריסה. ותו דא"כ מיחזי מילתא דרבנן כחוכא ואיטלולי כנ"ל בישוב קושית מהרש"א ז"ל

והנה בסוגי' דכילת חתנים ק"ל טובא הא דאמרן אם יש בגגה טפח אסור והא לא משכחת לן שבגגה יהי' טפח אם לא שהקנה שנתונה על נקליטי המטה תהי' רחבה טפח או יש לכל צד ב' נקליטין ועליהן ב' קנים וא"כ כל שאין בין זה לזה ג' טפחים מותר דאם הקנה רחבה טפח או שיש ב' קנים שאין ביניהם ג"ט דמשום לבוד הו"ל רוחב טפח והו"ל רק מוסיף על אוהל ארעי כמו בכיפי דארבא דאם רחבים הכיפים טפח או שאין בין זה לזה ג"ט דמותר לפרוס המחצלות דמשום לבוד הו"ל רק מוסיף אוהל ארעי. ותו ק"ל הא דאם יש בפחות מג' לגג טפח דאסור. נהי דהא ל"ק דהא הקנה אין רחבה והוא עושה אוהל מחדש. מ"מ הא דפחות מג"ט לגג כגג דמי היינו דאמרי' לבוד והו"ל כאילו הגג רוחב טפח אם יש רוחב מפח בפחות מג"ט והא לבוד להחמיר לא אמרינן תו ק"ל דאם יש בשיפועה טפח דפירש"י שיש הרבה כילות קטנות ואין כל א' רחבה ג"ט וא"כ מהקנים הנתונים על הנקליטים הגבוהים להקנים הנתונים על נקליטים הגבוהים ומהנמוכים לנמוכים אין רוחב ג"ט ונימא לבוד ויהי' ברוחב הגג יותר מטפח ונשתרי מטעם מוסיף על אוהל. וכמו שהק' התוס' דאפי' אין בשיפועה טפח נימא לבוד [ופי' דבריהם מהקנים להקנים שבנקליטים הגבוהים לגבוהים ומהנמוכים לנמוכים] והו"ל יש בשיפועה טפח וצ"ע

והנה על מש"כ התוס' יש בשיפועה טפח קשה טובא דלפי' שכתב רש"י ז"ל בראש דמאמצע המטה מודדים השיפוע שפיר נקטו יש בשיפועה טפח אבל לסוף דבריו דמודדים השיפוע מסוף הגג ודבר זה למדתי ממ"ש שלא יהא ברחבה ב' טפחים או ג"ט שיהי' בגגה פחות מטפח ובכל שיפוע פחות מטפח יעו"ש ברש"י הרי דרוחב הגג לא מצטרף בהדי השיפוע דאל"כ הו"ל מאמצעית המטה יותר מטפח לכל צד אף שאין ברוחב המטה פחות מג"ט וא"כ מה זה שנקטו ונמצא שיש בשיפועה טפח דהא רוחב הגג לא נצרף להשיפוע ומה מהני לן הלבוד. והכי הו"ל לומר ונמצא שיש בגגה יותר מטפח וצע"ג בכל הסוגי' שם

תוס' ד"ה כותל שצדו א' כנוס משל חברו ומיהו אי הוה דוקא הא דאמר לקמן בעשר וב' טפחים סגי א"ש דמיירי שאין בעוביו טפח התוס' כתבו כן לשיטת רש"י ז"ל ורש"י ז"ל בעצמו נראה דסובר דלאו דוקא קאמרינן דלקמן (דף יו"ד.) ד"ה לשמעינן כתב ול"ל דדק תנא כו' דהא ביו"ד וד' טפחים נמי מיתסרא וכגון דמופלגת בחצי טפח מכאן כו' הרי דרש"י ז"ל ס"ל דאפי' רוחב חצי טפח מהני וכ"כ בעשר וב"ט לאו דוקא

דף יא ע"א מעשה באדם א' שנעץ ד' קונדסין בארבע פנות השדה ואסיקנא דלשבת נמי התירו ועי' או"ח (סי' שס"ב סעי' יו"ד) מכאן ק"ל על מ"ש המג"א (סי' שס"ג ס"ק כ"ח) דבצורת הפתח צריך להניח הקנה שלמעלה דוקא על קנים ולא על כותלי המבוי והנה דברי המג"א הם בד"מ. והסברתי הדברי' דבעי' צה"פ זולת המחיצה והיינו שתהי' להמחיצה גיפופים ולא יהי' פרוץ במילואו כמו באם הקנה ע"ג על המחיצות ממש דבכה"ג ל"ל גיפופי' ועי' לקמן (דף צד) ואמרתי דמה"ט מתיר המג"א ג"כ בעמוד היוצא מן הכותל לפי שכבר יש להצה"פ גיפופי'. והא כאן מבואר דמהני אפי' בכה"ג דכדברי הד"מ והמג"א ניבעי ג' קנים בכל פינה ופינה דהיינו בכל רוח ורוח צה"פ מב' קנים וקנה א' בכל פינה וכיון דחזינן דלא בעינן רק בכל פנה קנה א' ועליה ימתח הזמורה והו"ל צה"פ ע"כ דלא בעי' צה"פ בלעדי המחיצה דהא לא יתכן לומר שבד' קונדסין בארבע פנות השדה יועיל צה"פ להניח עליהן. ובב' מחיצות שלמות לא יועיל שיניח הצה"פ על המחיצה ואטו משום דריבה בסתימה גרע: ומה שהאדון הביא ראי' מקורה המונחת ע"ג כותלי המבוי רחבה טפח ובריאה לקבל אריח ולמה אין דנין אותה מטעם צה"פ דלא בעי שום שיעור וסגי אפי' בשל גמי. ולענ"ד לולא דברי קדשו יש לפקפק בראי' זו די"ל היכא שאפשר להתירו ע"י צה"פ ה"נ דלא בעי' שיעור שמועלת מצד צה"פ. איברא דלענין צה"פ נ"ל דודאי בעי' הקנה מונחת על הקנים ממש ולא אמרי' לבוד משא"כ מצד קורה מועלת אפי' ברחוקה פחות מג"ט כדאמרי' לעיל (דף ט.) משוכה וכן לקמן (דף יד.) קורה היוצאת מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחרת. ובכה"ג י"ל דבעי' דוקא שיעור לקורה כיון דליכא להתירה מצד צה"פ. אבל היכא שיש לדונה מכח צה"פ ה"נ י"ל דלא בעי' שיעור דאפי' קנה שע"ג כותלי מבוי מתרת מכח צה"פ. וצע"ג

והנה במק"ח בתיקון העירובין הביא דברי המג"א וכתב