אגודת אזוב מדברי רע

אבל אשפה דרבים אין לחוש שיטלנה ולהכי במתני' דאיירי באשפה דרבים מותר לזרוק ע"ג. אבל אשפה דרבי כיון דיחיד הואי להכי לא אמר בה היתר דחייש לשמא תנטל: ויליף ר' משרשי' דבחורבה נמי חיישינן להדר בני לה ואכתי קשה מי הכריח הש"ס לקמן (דף צט:) לומר דחשש של רבי היה שתנטל ומינה יליף ר' משרשי' דחיישינן להדר בני לה בחורבה דיחיד. הא י"ל דרבי חייש לשמא תפחת ע"י אחרים אבל להדר בני לה בידים רבי נמי לא חייש ותו מנ"ל דברבים לא חיישינן כלל אפי' לרבי. הא י"ל למה דס"ל חיישינן שמא תנטל בידים בדרבים נמי חיישינן להכי ובמתני' כיון דיחיד זורק עליה מתוך החלון ל"ח לתנטל דרמי אנפשיה וממנע מלזרוק. אבל בני מבוי דרבי רבים הואי חיישינן גם לתנטל בידים ומנ"ל בחורבה דרבים דלא ניחוש להדר בני לה. וצ"ל דס"ל להש"ס ולר' משרשי' דרבים הוא דמדכרי אהדדי ולא יחיד

ע"ב א"ל לדברי המתיר אסור לדברי האוסר מותר רבא אמר לדברי האוסר נמי אסור איתבי' ראב"מ לרבא היתה קורתו משוכה או תלויה פחות מג' כו' רשב"ג אומר פחות מד' משוכה מבחוץ. ק"ל לפמ"ש רש"י ז"ל ד"ה לדברי המתיר דאמרי' חודו החיצון סותם אסור ולא אמרי' לבוד הכא לפי שאין מחיצה ממש. א"כ אפי' לר"ח קשיא דהא לר"ח לא אמרי' הכא לבוד ורק לדברי האוסר דס"ל חודו הפנימי סותם מתיר א"כ אי נימא משוכה מבחוץ היכא קאמרי' עלה פחות מג' ולרשב"ג פחות מד' לבוד ומותר והא הכא לא שייך לבוד וכמ"ש רש"י דאין ספק דהא פחות מג' ופחות מד' קאי אמשוכה נמי כמו אתלוי'. וצ"ל דבאמת הקו' לר"ח נמי רק דראב"מ אקשי לרבא. ומאוד ישמח לבי במצאי בגליון הש"ס ד' דיהרנפורט בשם ת"י דגם לר"ח פריך

תוס' ד"ה הכל מודים כו' דהא אביי אי"ל לעיל קורה משום מחיצה וכ"ש לחי וקאמר בסמוך מסתברא מילתא דר"י תחת הקורה אבל בין לחיים אסור קצת דבריהם בזה למותר והכי הו"ל לומר דאביי אי"ל קורה משום מחיצה וקאמר מסתברא מילתיה דר"י תחת הקורה. עי' בדבריהם הקדושים בפנים. וגם סוף דבריהם הם מקושי ההבנה שכ' ורבא נמי אי"ל דתרווייהו משום היכרא ובסמוך מודה רבא דאסור להשתמש בין לחיים היכא דרחב ארבעה [ועי' מה שעמד המהרש"א על דבריהם] ולא זכיתי להבין דלפי ראש דבריהם דטעם ר"ח משום דלחי הוה משהו ואתי לאפוקי למה אוסר רבא ברחב ארבעה ואין לומר כמ"ש הריטב"א דכיון דמן הדין השיעור בכ"ש לא פליג רבנן. דהא לרבא כל שאינו רחב ד' מותר ורק ברחב ד' אוסר והא ברחב ל"ח לאפוקי. וצ"ע

דף ט ע"א ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לרה"ר מה שרי כו' ק"ל טובא לפ"מ דאמרי' לקמן (דף עז. ודף פה:) דדוק' ברשויו' דאוריי' מותר להחליף ולא בדרבנן משו' דחכמים עשו חיזוק יותר מד"ת א"כ מה מקשה הש"ס יציבא בארעא היא הנותנת ר"ה דרשויות דאורייתא רה"י המבוי ור"ה העובר וביניהם המקום פטור מותר לטלטל בין לחיים אבל פתוח לכרמלית דהו"ל רשויות דרבנן אסור לטלטל בין לחיים משום שעשו חיזוק לדבריהם ואין לומר דדוקא (בדף ע"ז ופ"ה) מיקרי רשויות דרבנן דכיון שהוא רשות בין ב' חצרות דשניהם דרבנן משא"כ כרמלית ורה"י מיקרי רשות דאורייתא דהא התוס' (דף עז) ד"ה רשויו' דרבנן הביאו דר"ד מיקל אפי' ברשוי' דרבנן (בדף פז) ומותר להחליף ממקום שאין בו ד' על ד' העומד בין רה"י לכרמלית עיי"ש. דהאי נמי מיקרי רשוי' דרבנן אף שהא' דאורייתא ומה פריך הש"ס וצע"ג. אכן מצאתי בתוס' לקמן (דף עז.) שחילקו בין כותל שבין ב' חצרות דרבנן למקום בין כרמלית ורה"י

תוס' ד"ה תוך הפתח לאו משום דנחשב כמבוי בפ"ע דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אא"כ ארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחין לתוכו ק"ל דלקמן (ע"ב) מוקי ר"א כגון שרצפו במשך ד"א לרשב"ג אמרי' לבוד והו"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו הרי דאע"ג דארכו יתר על רחבו ואין בתים וחצרות פתוחין לתוכו מהני ליה לחי והטעם משום דכיון דסוף מבוי שאחריה פתוחין לה בתים וחצרות הו"ל מבוי זו נמי דין מבוי כיון שדרכה עוברים לרה"ר וכמו דלא שני לן אם המבוי ארוכה מאוד אף שבתים וחצרות אין פתוחין בתחלתה אלא בסוף ארכה לקצה השני דמהני מכיון שפתוחי' בתים וחצרות לסופה ודרכה עוברים לר"ה. וכן מצאתי לקמן (דף כד:) בתוס' ד"ה לעבד צה"פ דכיון דבני מבוי משתמשין בשביל מהני לו לחי אף שאין פתוחין לו בתים וחצרות ולענין ארכה יתר על רחבה נמי כמו דלא אמרינן שכל אורך ד"א מהמבוי נחשב כמבוי בפ"ע והו"ל רחבה יתר על ארכה משום שכל האורך אנחנו מצרפין לשער נגד הרוחב ה"ה במבוי שרצפו בלחיים אף שאנו חושבים אותו כמבוי בפ"ע אין דינו כמבוי בפ"ע רק שיש לו ג"כ דין המבוי [ללשון שכתב רש"י דאפי' מפנימי ולפנים אסור להשתמש ואפי' ללשון ששמע רש"י דמפנימי ולפנים היינו משום שיש שם לחי וכמו שאם עשה לחי באמצע אורך המבוי הכי נימא שלא יוכל לעשות אח"כ לחי אחרת לסוף המבוי להתיר הנשאר מחוץ ללחי אף שהנשאר רחב יותר מארכו משום שבאמת הכל מבוי אחת וה"ה הכא] ובפשיטות הו"ל לומר משום דאין האורך אפי' ד"ט ולכל הפחות שיעור מבוי ד"ט וצ"ע

ע"ב רא"א כגון שרצפו בלחיים פחות פחות מארבעה במשך ד' אמות לרשב"ג אמרי' לבוד ק"ל לפ"מ דאי' ביו"ד (סי' שע"א סעי' ד) בהג"ה בשם הרי"ו דלא אמרי' לבוד להחמיר וכ"כ התוס' סוכה (דף יז.) סד"ה מה אלו. והא הכא הו"ל לבוד להחמיר ומצאתי שגם אאמ"ו הגאון שי' הק' כן ובעזה"י מצאתי הקו' במג"א או"ח (סי' תק"ב סק"ט) ע"ש ובמחצית השקל (ובסי' תרלב) ובפרמ"ג ומג"א (סק"ה). והנה החכ"צ הק' מהא דלקמן (דף כה) קרפף יותר מבית סאתים מוקף שלא לדירה ובנה מחיצה חדשה מוקפת לדירה פחות מג"ט מהראשונה לא הועיל דאמרי' לבוד והא להחמיר הוא ותי' אאמ"ו הגאון שי' דדוקא היכא דהלבוד רק להחמיר לא אמרי' אבל היכא שהיא להקל ולהחמיר אמרי' להחמיר נמי [בדברי מר אבא שי' הצלתי את הרמ"א מקו' המג"א (סי' תק"ב) מדאמרי' בסוכה (דף יח.) שאני הל' טומאה כו' משמע אבל בשאר ענינים אמרי' לבוד אף להחמיר עי' פי' דברי המג"א במחה"ש. ולפי דבריו לק"מ דלענין מה שבבית אם הטומאה נגד ארובה ולענין נגד ארובה אם הטומאה בבית הו"ל לבוד להחמיר אבל אם הטומאה נגד ארובה לענין הטהרות המאהילות נגד ארובה הו"ל לבוד להקל וא"כ לענין טומאה הלכתא גמירי לן דהיכי דהלבוד להקל ולהחמיר גם להקל לא אמרינן ועי' טו"ז יור"ד (סי' שע"א סק"ד) דאפי' להקל לחוד לא אמרי' לבוד לענין טומאה אבל בשאר ענינים להקל ולהחמיר אמרי' לבוד ולא להחמיר לחוד]. והנה דעת הר"ת בתוס' לקמן (דף סז) ד"ה ומ"ט דמותר לטלטל מקרפף לכרמלית וא"כ ההוא לבוד מועיל לן נמי להקל כמו להחמיר ואמרי' לבוד ואני הקשיתי עוד מלקמן (דף צט) קולט אדם מן המזחילה ומן הצינור מ"מ שותה פירש"י שעומד ברה"ר ודרך מזחילה להיות בפחות מג"ט לגג ולהכי לא יצרף אבל צינור דרך להיות רחוק מהגג, וליכא לבוד ומותר אפי' לצרף והא האי לבוד להחמיר הוא דהא המזחילה והצינור אינם רחבים ד"ט כאיקומתא דגמ' ונהי שעומדים באויר רה"ר כדמשמע מפירש"י שכתב עומד ברה"ר מ"מ כיון שאין ברחבו ד"ט דהו"ל מקום פטור ומותר לבני רה"ר ולבני הגג וע"י הלבוד אסור לבני רה"ר וכן בברייתא גריס רש"י עומד אדם ברה"י ולא יעמוד אדם ברה"י פירש"י וקולט מן המזחילה או מצרף להצינור שבגג חברו קשה נמי דהא הו"ל לבוד להחמיר דבין אם הם באויר גג או באויר