אגודת אזוב מדברי רסח

לתקנו מפני מראית העין. כדי שבהיותו אינו מקושה יהא נראה ג"כ מהול. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי למעלה למה לא תני בדשמואל ורשב"ג מתקני מפני מראית העין:. והיינו משום דהמשנה דאיירי כשנראה מהול אחר הקישוי ומצריך לתקנו כדי שיהא נראה. מהול גם אם לא יהא מקושה. אבל שמואל ורשב"ג דאיירי היכא שבהיותו מקושה ג"כ אינו נראה מהול ולזה לאו מדרבנן צריך לתקנו כ"א מדינא מדאורייתא צריך למולו שעכ"פ בעת הקישוי יתראה מהול אולם לענין דינא אם צריך לתקן כשנראה מהול בהיותו מקושה צ"ע משום דלכאורה אפשר לפרש המשנה והברייתא כמ"ש

דף קמה ע"ב אמור לחכמה אחותי את (משלי ז) אם ברור לך הדבר כאחותך שאסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו לכאורה איסור האם פשוט יותר משל אחותו. והו"ל להמשיל לאם ולא לאחות וגם שבקרא סיים ומודע לבינה תקרא ובמק"א הוא מסיים ואם לבינה תקרא והו"ל להמשיל לאם טפי מלאחות. והנלע"ד דהנה חכמה הוא מה שלמד מרבו בינה מה שממציא ע"פ שכלו: והנה בסנהדרין (דף קג:) גבי אמון שבא על אמו מבואר דמביאת האם יש לפרוש מצד השכל אף בלא מצות התורה שכלום יש הנאה ממקום שיצא. אבל איסור האחות אינה מצד השכל רק מגזרת מלך. ולזה אמר הכתוב אמור לחכמה שקבלת מרבך אחותי את. וצ"ל ברור לך בקבלה כאיסור האחות שהיא בקבלה מגזרתו ית"ש. ואם לבינה תקרא שמה שאתה מוליד וממציא מעצמך בדרכי התורה צ"ל ברור אצלך כאיסור האם שהוא ברור במשפט השכל

דף קנה ע"א תוס' ד"ה והלכתא ותימא לרבי אמאי לא חשיב הני בהדי ביע"ל קג"ם דהלכה כאביי כו' ביישוב קושיתם נלע"ד עפ"י מ"ש הכסף משנה (פי"ב הי"ד) מעכו"ם דלא אמרו הלכה כרבא לגבי דאביי אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי אליבא דמאן דאמר. ובדבריו יישבתי ג"כ קו' התוס' ב"ק (דף נד.) ד"ה או שהק' דהסוגיא דלא כהלכתא: שוב ראיתי במרדכי ב"מ פרק המפקיד (סי' רע"א) שכ' ג"כ כדברי הכ"מ ליישב שיטת הר"ח שפסק כאביי נגד רבא בדין שומר שמסר לשומר

דף קנו ע"ב בעובדא דשמואל ואבלט כו' הוה איכא חד מינן דלא הו"ל ריפתא כו' שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכא דלא ליכסוף כו' לכאורה משמע מכאן שמותר לשנות ולרמות כדי להביא חברו לידי נתינת צדקה שהרי זה האיש אכל אח"כ משל כולם. אמנם רש"י ז"ל פי' ונתתי משלי חלקו. ויש לחקור דהא כופין על הצדקה כמבואר בב"ב (דף ח:) ואע"ג דלזה בעי' שנים דאין עושין שררה משום שכופין מ"מ כי היכא דלא ליכסוף לא בעי' שנים וי"ל דמדינא לא היה צריך ליתן חלקו רק שהחמיר על עצמו ועדיין צ"ע בכ"ז

בסידור דרך חיים זמן הדלקת נר וקבלת שבת רביע שעה קודם צה"כ אסור במלאכה מדאורייתא כו' ותוס' שבת מה שצריכין להוסיף מודאי חול לשבת לכה"פ בערך ל"ז מינוטין וחצי נלע"ד שיש כאן ט"ס וצ"ל ט"ז וחצי כדי שיהיה בין הכל חצי שעה כמ"ש הא"ר סי' רס"ז סק"ה שדי בכך וכ"כ בס' חיי אדם כלל ה'. ובסעיף ב' שבעה וחמשים מינוטין קודם זמן זה הוא תוס' שבת שתלוי ברצונו. יש ט"ס לענ"ד וצ"ל ארבעים ושתים מינוטין קודם זמן זה ורצ"ל קודם החצי שע' שיהיה בין הכל ע"ב מינוטין קודם צה"כ. ובסידור דפוס ווארשא השמיטו בסעיף א' מן ותוס' שבת מה שצריכין להוסיף מודאי חול ונדפס במקומו וצריך להוסיף איזה זמן שהוא בודאי יום מחול על הקודש ובאמת שכ"ה מבואר באו"ח.. אבל שיעור משך זמן התוס' לא נתבאר באו"ח כי אם בס' א"ר שהבאתי. ובסעיף ב' נדפס בד' ווארשא במקום שבעה וחמשים מינוטין שמנה וחמשים וחצי מינוטין והנה זה הוא שיעור הילוך ג' ורביע מיל ולפ"ז מש"כ קודם זמן זה יצטרך לפרש שרצ"ל קודם בין השמשות וע"כ יותר נכון כמו שהגהתי ע"פ ספר א"ר וח"א

בנוסח הקידוש לשבת כי הוא יום תחלה כ"ה ברש"י ברכות (דף מו.) ד"ה כדתני' וכתובות (דף ז:) ד"ה מידי. ועי' בפי' רמב"ן עה"ת פ' ואתחנן סוף. ד"ה שמור את יום השבת שכ' ואנו אומרים בקידוש היום כי יום זה תחלה למקראי קודש ועי' שו"ת חינוך בית יהודה (סי' ח'):