אגודת אזוב מדברי רסז

על דין גר שנולד ונתגייר כשהוא מהול

אלא שצ"ע למה אין מברכין על הטפת דם ברית דגר כדאיתא (בסי' רס"ה וסי' רס"ח) והוא מדברי הרמב"ם (פ"ג ה"ו) וביאר הכ"מ משום דגר לא עדיף מקטן: ולפמ"ש נראה דודאי עדיף דבגר איכא מצוה בהטפת דם ברית וראוי לברך על המצוה אבל גבי קטן דליכא מצוה בהטפת דם ברית רק מספק ערלה כבושה מש"ה אין צריך לברך כמו בכל ספק לשיטת הרמב"ם ובאמת הר"ן הביא בשם הרמב"ן דבגר שנולד מהול מברכין ומשום דלאו ספק היא כ"א ודאי והיינו כמ"ש וצ"ע

המל את הגרים כו' שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ כו' המל את העבדים כו' שאלמלא דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו חכם א' העיר על שינוי הלשונות ונ"ל שיש לפרש הפסוק אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי דשימוש החמה ביום והלבנה עם הכוכבים בלילה הנה חוקות שמים וארץ מה שאינם משנים תפקידם. כנראה מנוסח ברכת אשר במאמרו ברא שחקים כו' חוק זמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. וכנראה מהכתובים שם נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה ומה שסדרם יוצר בראשית ית"ש בסדר נכון כזה הוא רק בשביל קיום המצות שנמנין בימים ובלילות כדאיתא במדרש ע"פ והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים וזה פי' הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה דהיינו קיום המצות שנמנין לימים וללילות חוקות שמים וארץ לא שמתי לא הייתי מסדרם בסדר נכון ונשא כזה. והנה אחרי הודיע לנו הכתוב שהשמש לממשלות היום והירח עם הכוכבים בחוקותיהם נבראו בשביל מצות הנמנין לימים ולילות הנה נשכיל לדעת שעיקר השמים והארץ וכל אשר בהם הי' בשביל קיום התורה והמצוה כאמרם ע"פ בראשית ברא בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו דאם עיקר הבריאה הי' לתכלית מה זולת קיום התורה והמצות אין לנו ראי' מוכרחת שלא הי' הסדר בחוקות האלה ג"כ בשביל אותו תכלית. לא כן אם נתברר אצלינו שכל הנבראים נבראו בשביל קיום התורה והמצות מבואר ג"כ שהסדר בחוקות השמים והארץ ע"כ היה בשביל המצות שנמנין בימים ולילות דלמצות אחרות אין הכרח לסדר כן

מעתה מיושב דבגרים שנימולים מיד כשקבלו להתגייר כדאיתא יבמות (דף מז:) ואין מצות מילתם נימנית בימים ולילות. ומש"ה אומר שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ דהיינו שבשביל המצות הי' עיקר בריאותם וקיומם של שמים וארץ ומביא ראי' מקרא דאם לא בריתי וגו' דאף על גב דהאי קרא קאי על סדר חוקותיהם ועל מצות הנמנים בימים ולילות משום שמזה מוכח ג"כ שעיקר הבריאה הי' בשביל קיום התורה והמצוה וכמו שכתבתי לעיל אבל גבי עבדים שנימולים ביום השמיני כדלעיל (דף קלה:) ומצות מילתם נימנית בימים ולילות אומר שאלמלא דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו שלולא קיום מצות התלויים בימים ולילות לא הי' העולם מסודר בסדר נכון כזה ונהי דאיכא בעבדים מקנת כסף שנימול ביום שנולד י"ל דלא פלוג רבנן בנוסח ברכת העבדים

תוס' ד"ה מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תימא כו' כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע את המילה עדיין רוב העטרה מכוסה. לחומר הקושיא נ"ל דלכאורה יש לדקדק למה תני האי בבא דמל ולא פרע אחר ואם הי' בעל בשר מתקנו. ולכאורה הי' ראוי להקדימו כיון שבלא פרע את המילה מדינא כאילו לא מל ובבעל בשר מפני מראית העין הוא דמתקנו. ובאמת בטור ובמחבר ביור"ד (סי' רס"ד) מקדים דינא דמל ולא פרע לדין ציצין המעכבין גם צ"ע דבגמרא בדשמואל ובמתניתא דרשב"ג בקטן המסורבל בבשר קתני צריך למולו והו"ל למיתני צריך לתקנו מפני מראית העין כדקתני במשנה. [ועיי' מש"ל] תו צ"ע על שנקטו שמואל ורשב"ג קטן המסורבל בבשר דהו"ל למינקט בסתמא המסורבל בבשר דהא מלישנא דמתני' משמע דבכל בעל בשר צריך לתקן ולאו דוקא בקטן

ע"כ נלע"ד דהכי קתני מתני' אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה והכי פי' היכא שבאמת הבשר חופה את רוב העטרה מדאו' מעכב ואינו אוכל בתרומה והדר תני ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין ופי' היכא שבאמת אינו חופה אלא שבשביל שהי' בעל בשר נראה כחופה הנה מדאורייתא אינו מעכב ומפני מראית העין הוא דמתקנו מדרבנן ומסיים בה מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל והכי פי' הא דתני דהיכא שבאמת אינו חופה ורק מחמת שהוא בעל בשר נראה כחופה דאינו מעכב מה"ת: ורק מפני מראית העין מתקנו מדרבנן היינו דוקא היכא שבשעת המילה נימול כראוי ונתגלה העטרה אלא שאחר כך מחמת רוב הבשר חזר להיות נראה כאילו לא נימול אבל היכא דלכתחלה מל ולא פרע את המילה: והיינו דלכתחלה בשביל רוב בשרו הי' נראה כחופה ומכסה את רוב העטרה אע"ג דבאמת לא הי' חופה הרי הוא כאילו לא מל ומדאורייתא מעכב ואינו אוכל בתרומה. דהא דאמרי' גבי בעל בשר דמתקנו מפני מראית העין בלבד ולא מדינא היינו דוקא היכא שבשעת המילה היתה העטרה מגולה כדינה ואח"כ חזרה להיות עולה כמכוסה בשביל הרוב בשר אבל היכא שתיכף בשעת המילה בשביל הרוב בשר הי' נראה כמכוסה וחופה את רוב העטרה צריך לתקנו מדאורייתא דכל כה"ג לאו מילה הוא דמילה גלוי' ומפורעת בעי' ומצאתי כעין חילוק זה בב"י וד"מ וט"ז וש"ך ושאר אחרונים שביור"ד (סי' רס"ד

) ובזה מיושב קו' התוס' דאע"ג דתני בשר החופה את רוב העטרה קא בעי למיתני מל ולא פרע את המילה דהא בשר החופה כו' היינו שחופה באמת ומל ולא פרע היינו היכא שאינה חופה רק שלא נתגלה העטרה ונראה כחופה ע"י רוב בשר וניחא נמי מה דמקדים לי' דינא דבעל בשר משום דעל דינא דבעל בשר קאי האי דמל ול"פ וא"ש נמי מה דנקטו שמואל ורשב"ג קטן המסורבל בבשר משום דאינהו פליגי בפירושא דמל ול"פ דלשמואל לא פרע היינו שאינו נראה מהול דאפי' נראה ואינו נראה לאו מילה מפורעת היא ולרשב"ג לא פרע היינו שנראה אינו מהול אבל נראה ואינו נראה מילה מפורעת מיקרי וכיון דקיימי לפלוגי על מל ולא פרע מאי ניהו מה"ט קא מסיימי צריך למולו. דמשמע מדינא ולא ממראית העין כדתני במתני' גבי מל ולא פרע דכאילו לא מל והיינו דוקא בקטן המסורבל שלא הי' מילה גלוי' ומפורעת כלל ולעולם הי' נראה כלא נתגלה העטרה. אבל גדול המסורבל בבשר שבשעת המילה הי' מילה מפורעת ונראה שנתגלה העטרה אע"ג שאח"כ נסתרבל ונתכסה בבשר עד שנראה כאילו לא נתגלה העטרה מפני מראית עין הוא שצריך לתקנו ולא מדינא כדקתני מתני' גבי ואם הי' בעל בשר כו'

ולפי"ז הא דקתני במשנה ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין היינו דוקא היכא שבשעת הקישוי נראה אינו מהול או אינו נראה מהול אבל בנראה מהול בשעת הקישוי אפי' תיקון א"צ והיכא שצריך תיקון לא סגי לתקנו שיהא ניכר שהי' מהול ושבשביל רוב בשר נראה כמכוסה רק שצריך לתקנו כ"כ עד שיהא ניכר שבשעת המילה הי' מגולה לגמרי ושאח"כ נתכסה ע"י הרוב בשר דכיון דמדאורייתא לאו מילה היא ומעכב כשהי' נראה כמכוסה מתחלתו מחמת הרוב בשר א"כ צריך לתקנו עד שיהא ניכר שאחר המילה הוא שחזר להיות נראה כמכוסה אמנם ביו"ד (סי' רסד) משמע מהפוסקי' דאפי' נראה מהול בשעת הקישוי צריך