אגודת אזוב מדברי רסו

אמנם בעיקר דברי התוי"ט ק"ל טובא מפסחים (דף עב:) יבמתו נדה בעל פטור ובסוכה (דף מב) דלר"י עולת העוף שנמצאת בין האגפיים ואכלה פטור משום שטרוד באכילת חטאת וק' היכא ניתן לדחות מצות נדה בפני מצות יבום ואכילת העולה בפני אכילת חטאת שע"פ סברת התוי"ט נדמינהו לטועה בדבר מצוה דמילה ודלולב וצ"ע

ודע דאפי' למסקנא דפסחים (דף עב:) דלא פטרי ר' יהושע ור' יוסי אלא במידי דזמנו בהיל ועי' תוס' סוכה (דף מב.) ד"ה עולת מ"מ בצדקה לעני דזמנה בהיל כדמשמע בתענית (דף כא.) גבי עובדא דנחום איש גם זו שפיר קשה דהו"ל לפטור כשטעה בה

וראיתי בשו"ת חמדת שלמה שם דברים שלא זכיתי להבינם מ"ש בישוב קו' התיו"ט דבצדקה שעיקר' היא הנתינה שייך מצוה הבאה בעברה ולא במילה כיון דלא בעינן רק שיהי' התינוק נימול צע"ג דהא כמה תנאים בעי' בקיום מצות מילה א' המל ימול. ב' ביום. ג' מל תוך ח' י"א דלא יצא אלמא דבהסרת הערלה בלבד לא מקיים עדיין המצוה ושייך לומר גם במילה מצוה הבאה בעברה. תו קשה שלא תי' כלל על קו' התוי"ט מלולב דפוטר ר"י אף על גב דלא הי' שום ענין מצוה בשעת ההוצאה דבדאפכי' איירי. ולא עדיף ממצוה הבאה בעברה וכבר הרגיש בקושיא זו ש"ב הרב בעהח"מ ס' בית מנחם. גם שדבריו בתי' הראשון סותרים בתרתי במילה ובצדקה למה שתי' אח"כ דבמילה, ולולב כיון שעיקר מצותם בעשיי' כשטעה בדבר המילה ובנטילת הלולב הו"ל שפיר טועה בדבר מצוה אבל צדקה שאין המצוה לתתה מיד ליד דוקא דהא אפי' אומר לעני טול לך חפץ זה כבר קיים מצות צדקה דלא בעי' רק שיהי' לעני די מחסורו מש"ה לא הוה טועה בדבר מצוה במה שהוציאה מרשות לרשות גם אינו מחוור כ"כ לומר שאין בצדקה שום מצוה בנתינה דהא אפקי' קרא בלשון נתינה נתון תתן בתתך לו ועיין תוי"ט (פ"ח מ"ה) דפאה דבמעשר עני דכתיב ונתת מצותו לחלק דוקא ולא להניחו לפני עניים כפאה. ונהי דמצינו ביור"ד (סי' רמ"ט סעי' ז) גבי מעלות הצדקה נותנה ואינו יודע למי נותנה מקבלה ואינו יודע ממי מקבלה היינו דהכי מצוה טפי כדי שלא יתבייש העני אבל היכא דסוף סוף מתבייש העני מצוה יתירא קעביד כשנותנה בידיו לשם צדקה ובדרך כבוד: משיאמר לעני טול לך דבר זה ובר מן הדין תמיהני דהא בלולב מוקמינן לה בדאפכי' ובודאי אין בלקיחה שלא כדרך גידולתו שום מצוה ואפ"ה פטור משום טועה בדבר מצוה ומכ"ש שהטועה בנתינות הצדקה שאפי' נאמר שהנתינה אינה מעיקרי המצוה מ"מ כיון שקצת מצוה עביד בנתינה דהו"ל לפטור משום טועה בדבר מצוה

והנלע"ד בישוב קו' התוי"ט עפמש"כ הראשונים בטעם שאין מברכין על הצדקה כיון דאם אמר העני לא בעינא ליתי' למצוה כלל ומקורם מגמ' כתובות (דף מ') גבי כיצד שותה בעציצו דלא אתי עשה של ולו תהי' לאשה לדחות לאו דממזרת משום דאי אמרה לא בעינא ליתי' לעשה כלל ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תקכ"ד) ובקצה"ח (סי' צ"ז סק"א) והיינו דכיון דמצי אמרה לא בעינא חיישינן שמא תאמר כן ועיין שו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן (סי' קפ"ט) מעתה י"ל הא דטועה בדבר מצוה פטור היינו דוקא במצוה הכרחית שא"א להתבטל ושייך לומר דטריד בה. אבל מצות צדקה שיכולה להתבטל אם יאמר העני לא בעינא דלא שייך לומר שטריד בה דהו"ל לאסוקי אדעתי' שמא יאמר העני לא בעינא ולא הו"ל להיות בהיל כ"כ חייב הטועה אפי' עשה מצוה ואפי' נפרש אי אמרה לא בעינא ליתי' לעשה דמצוה שיכולה להתבטל לא אלימא לדחות הלאו י"ל דה"נ לא אלימא לפטור את הטועה כל היכא דמצי אמר לא בעינא והא דביבמתו נדה פטור ולא אמרי' דשמא תאמר או דמצי אמרה לא בעי' לאתיבומי. התם היינו טעמא כיון דמדאורייתא מצות יבום קודמת ואי אמרה לא בעי' לאתייבומי דנין אותה כמורדת ועי' שו"ת הרדב"ז ח"א (סי' ס"ט) לא מצי אמרה לא בעי' ושפיר קטריד בה ואלימא נמי לפטור את הטועה. ותדע דהא הוה ס"ד לומר ביבום עשה דוחה ל"ת כדאיתא יבמות (דף כ) אלמא דבמצות יבום לא מצי אמרה לא בעי'

רש"י ד"ה דלא נתנה שבת לדחות שאין לו תינוק כו' הלכך לא הי' טרוד כו' ולא הי"ל לטעות. לא זכיתי להבין הא איהו לא ידע שאין לו תינוק ולפי דמיונו וטעותו שפיר הי' טרוד במצוה. ולולא דבריו ז"ל הי' נראה לפרש דכיון שבאמת לא ניתנה שבת לדחות אע"ג שהי' סבור שעליו לעשות המצוה והי' טרוד בה אפ"ה חייב דטעמא דטריד במצוה לא מהני לפוטרו כ"א בניתנה שבת לדחות ובאמת תלוי פטורא

ע"ב ת"ר המל כו' אשר קידש כו' למול את הגרים ולהטיף מהן דם ברית כו' המל כו' למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית כו' צ"ע למה בגרים ובעבדים אומר למול ולהטיף ובמילת הקטנים אינו מזכיר כלל מענין מצות ההטפה ואמר רק על המילה

ונ"ל שמזה יש להביא ראי' לדעת בה"ג הובא בתוס' לעיל (דף קלה.) ד"ה לא נחלקו דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וקטן שנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית דלפי שבגרים ועבדים איכא מצוה להטיף מהם דם ברית אם נתגיירו או נמכרו לישראל בהיותם מולים מה"ט מברך בגרים ובעבדים למול ולהטיף מהן דם ברית אבל לא בקטן דליכא שום מצוה להטיף ממנו דם ברית והא (דסי' רס"ב סעיף א) בהג"ה במל בליל ותוך ח' (ובסי' רס"ד סעי' א) בהג"ה בעכו"ם שמל דצריך להטיף דם ברית היינו מכלל מצות מילה שכיון שבא לחיוב מילה ולא נימול כדין צריך להטיף דם ברית כדי שיהיה נימול כדין אבל נולד מהול שלא בא לכלל חיוב מילה ליכא מצוה בהטפת דם ברית דמה שמבואר ברש"י לעיל (דף קלד.) ד"ה ראיתיו שמצוה בהטפת דם ברית היינו שבכלל מצות מילה שיצא ממנו דם. ולא שהטפת דם ברית מצוה בפ"ע היא דהא חזינן דבנולד מהול לא בעינן להטיף דם ברית מה"ט מברך על המילה בלבד ואינו מזכיר הטפת דם ברית. דלשיטת הר"ח בתוס' שם שפוסק כרשב"א דגר אין צריך להטיף וקטן צריך להטיף שעכצ"ל מה דקאמר בגרים ועבדים למול ולהטיף דהיינו הטפה שבכלל מצות מילה כדברי רש"י ז"ל א"כ קשה דבקטן נמי הו"ל להזכיר ענין הטפת דם ברית. דנהי דהטפת דם ברית דקטן לרשב"א משום דספק או ודאי ערלה כבושה היא ולא מצוה בפ"ע מ"מ כשם שבמילת הגרים והעבדים מזכירין הטפת דם ברית שבכלל מצות מילה דהא בנתגייר מהול א"צ להטיף ממנו ה"נ הו"ל להזכיר גבי קטן הטפת דם ברית שבכלל המילה ושמחשש ערלה כבושה וצ"ע

איברא דלמה דקיי"ל נמי ביו"ד (סי' רס"ג סעי' ד') דנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית כמו בגר (שבסי' רס"ה סעי' ג ובסי' רס"ח סעי' א) לא קשה למה בגרים ועבדים מזכיר למול ולהטיף ואינו מזכיר בקטן מענין ההטפה. דלזה י"ל כיון דבהטפת דם ברית בקטן שנולד מהול משום שספק ערלה כבושה היא ולאו משום מצות הטפה אלא שהרי הוא בכלל מצות מילה מש"ה אומר למול לחוד אבל גבי גר ועבד דלאו מצד ערלה כבושה מחייבי' להו בהטפה דהתינח היכא שנולדו מהולים ולא במלו קודם לכן וליכא למימר שההטפה מכלל המילה ואלא ע"כ צ"ל דגבי גר ועבד הטפת דם ברית מצוה בפ"ע היא מש"ה אומר למול ולהטיף ובטעמא דמילתא כבר כתבו התוס' בשם הרשב"א דקטן דגלי קרא למעט נולד מהול איתמעיט מהטפת דם ברות אבל גר דלא גלי בי' קרא למיעוטא צריך להטיף ממנו ומה"ט נמי לא הביאו הטור והמחבר (בסי' רס"ז) גבי עבד דין נולד מהול או נמכר כשוא מהול משום שסמכו