אגודת אזוב מדברי רסא

מותר לקנות ב' השערים ולהגריל עליהם במחוסר זמן היכא דמפרש שימתין עד שיבוא זמנם

ונראה להביא ראיה לדברי מתמורה (דף כד:) דמערים אדם על הבכור ואומר על עובר שבמעי אמו אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים הרי דאפי' עובר שבמעי בהמה שלא בא לעולם מותר להקדיש והיינו טעמא דכיון שאי אפשר להקריבו מיד בשעת ההקדש וממילא יוכל לבוא לידי בל יחל ואחרים יכולים למעול בקרבנו אמרי' דאפי' אקדשי' סתמא דעתו להקריבו כשיבוא זמנו ומותר להקדישו ומכ"ש במחוסר זמן היכא שמפרש שלא יקריבנו עד שיבוא זמנו דמותר להקדישו דהא זמן ממילא קאתי

והראני הגאון המנוח מוה' אליה ז"ל אבדק"ק קאליש בתוס' זבחים (דף יב) שהק' אדר' אפוטריקי דלילה לקדושה ויום להרצאה אבל קודם ליל ח' אסור להקדיש מהא דתמורה (דף יא.) דתם במעי תמימה קדוש והניחו בתימא ולפמ"ש ניחא דעובר דאי אפשר להקריבו בשעת ההקדש ומסתמא ימתין עד שיבוא זמנו אין איסור להקדיש מחוסר זמן. ובגי' תוס' שם פי' ג"כ דשאני עובר דדרשינן בתמורה (דף כה.) למעט שאר קדשים מדין בכור שלא ישנה בשאר קדשים כשהם עוברים מקדושה לקדושה אחרת דמשמע דלאותה קדושה או חולין גמורים מותר להקדיש וכן בבכור ראינו שהתירה התורה אפי' לשנות לקדוש' אחרת וע"כ בעובר לא שייך איסור זה ולא כ' מאיזה טעם לא שייך איסור זה בעובר ולפמ"ש ניחא

והנה קו' התוס' זבחים (דף יב) לא הבנתי דמה ק' אדר' אפוטריקי מהא דתם במעי תמימה קדוש דהא אכתי אפשר לומר דלכתחלה אסור להקדיש עד ליל ח' ולילה לקדוש' דקאמר ר' אפוטריקי היינו להקדישו לכתחלה אבל היכא דאקדשיה במחוסר זמן קדוש ומש"ה תם במעי תמימ' חיילא קדושה עליו ובאמת מצאתי שכ"כ התוס' זבחים (דף קיד:) סד"ה היתר במה. ועדיפא הו"ל להקשות מהא דמערימין על הבכור דמשמע דאפי' לכתחלה מותר להקדישו דמערימין לכתחלה משמע [בדברי את הגאון מלונשיטץ פא"פ הראני בתוס' תמורה (דף יוד:) ד"ה ואזדא ר"י לטעמיה שהק' מתמורה (דף כה) מערימין על הבכור והנאני]

ובמש"ל (פ"ג ה"ח) מהל' איסורי המזבח הביא מגמ' בכורות (דף כ"א) ויומא (דף ס"ג) וזבחים (דף יב) ותוס' זבחים (דף קיד) דמשמע שאסור להקדיש מחוסר זמן ומגמ' מעילה (דף יא.) משמע דמותר להקדיש מחוסר זמן דפריך התם ר"ל למה לא תני המפריש מעות לקנין לא נהנין ולא מועלין מפני שיכול להביא תורים שלא הגיע זמנן ואי נימא דאסור להקדיש מחוסר זמן מאי פריך ר"ל דאטו ברשיעי עסקינן ולא השוה הסוגיא ולפמ"ש איש דיכול להביא תורים שלא הגיע זמנם ולפרש שלא יקריבם פד שיבוא זמנם ודוקא נקיט ר"ל מפריש מעות לקנין. דכיון דאין פדיון לעוף אין הקדושה נתפסת עליו במחוסר זמן ומש"ה לא נהנין ולא מועלין אבל בהמה דאית לה פדיון אפי' במחוסר זמן נתפסת עליה הקדושה ומועלין בה כדפריך בגמ' דמעילה שם (דף יב.)

ובפ"א ה"א מהל' פרה כתב הרמב"ם ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה וכתב עליו הראב"ד לא מן השם הוא זה אלא שאין מקדישין מחוסר זמן למזבח וזו קרוי חטאת. ומ"ש הכ"מ ואין זה מוכרח דאי משום הא כבר היה אפשר שיקחו אותה עגלה ולא יקראו עליה שם עד שתעשה פרה. צע"ג לענ"ד דהא כיון שנקחית מתרומת הלשכה בשעת הקניה כבר נקרא עלי' שם קדושה דבלא"ה אין המעות יוצא לחולין וליכא למימר נמי שכבר היא ראוייה לקרבן אחר דהא בכל קרבנות הציבור אין מביאין עגלה ופרה וקיץ המזבח עולות זכרים נינהו וא"כ בשעה שקונין את הפרה ממעות הקדש נקרא עליה שם לפרה. אכן לפמ"ש א"ש דמשום טעם שאין מקדישין מחוסר זמן היה אפשר לקנותה עגלה ולפרש שלא יעשו אותה לפרה עד שתגדיל אבל לטעם הרמבים ויקחו אליך פרה ולא עגלה אפי' לפרש בשעת קנייתה נמי אסור

והנה התוס' זבחים (דף קיד:) סד"ה היתר במה כ' ויש ליתן טעם לרבא דאית ליה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני היאך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף. וביישוב קו' נ"ל עפ"מ דאי' בתמורה (דף ה) דפרכינן לרבא מהמקדיש בע"מ לגבי מזבח אע"פ שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי ומשני א"ל רבא שא"ה דאמר רחמנא ולנדר לא ירצה רצוי הוא דאינו מרצה הא מיקדש קדשי. ולפ"ז אפשר לומר כיון דאיסור לאו במחוסר זמן ילפינן בחולין (דף פ:) דכל פסולי שור ושה הם בלא ירצה ואיסור עשה גבי מחוסר זמן נפקא לן מלאו הבא מכלל עשה מיום השמיני והלאה ירצה לקרבו ולא קודם ח' מה"ט אמרי' במחו"ז רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי

האומנם הגאון מלונטשיץ השיב לי דדוקא קדושת דמים מצד גזה"כ רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי אבל לא קדושת הגוף דרש"י תמורה שם פי' קדשו לדמיהן ואין דבריו מחוורים דהתם מיירי לענין בעל מום קבוע והוצרך רש"י לפרש קדשו לדמיהן אבל מקדיש בע"מ עובר וכן במחוסר זמן אמרי' רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי אפי' קדושת הגוף וכן נראה קצת ברמב"ם (פ"א הי"א) מהל' איסורי המזבח שכ' במקדיש בע"מ עובר שאין לו פדיון עד שיולד לו מום קבוע אלמא דקדיש קדושת הגוף ומשמע שם בדבריו דאם עבר מומו הרי הוא ראוי אפי' ליקרב וצ"ע בענין דיחוי מעיקרו ואכ"מ

ולמ"ש יש ליישב השגת הראב"ד מעל הרמב"ם (בפ"א ה"א) מפרה דמשום דאין מקדישין מחוסר זמן אם עבר ולקח עגלה הרי הוא קדושה אבל לטעמא דויקחו אליך פרה ולא עגלה א"כ לרבא דקיי"ל כוותי' אינה קדושה אלא שצ"ע דהו"ל לומר בתמורה (דף וי"ו) דאיכא נ"מ בין אביי לרבא לענין אם לקח עגלה לפרה ולכאורה מכח קושיא זו רציתי לומר דדוקא מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וקאי עלי' בל"ת הוא דס"ל לרבא אי עביד לא מהני אבל היכא דליכא כי אם לאו הבא מכלל עשה לרבא נמי אי עביד מהני וכן הי' משמע לכאורה ממה שפי' רש"י ד"ה לא תעביד לא תעשה וא"כ גבי פרה דהא דאין לוקחין עגלה נפקא לי' מדכתיב ויקחו אליך פרה ולא עגלה אפי' לרבא מהני ובזה רציתי ליישב קו' התוס' זבחים בפשיטות דהא במחוסר זמן נמי ליכא לאו דהכתוב נתקו לעשה מש"ה לרבא נמי אי עביד מהני וטעות הוא בידי שראיתי בס' מרכבת המשנה (ח"ג פי"ח ה"ג) מהל' סנהדרין שכ' דבלאו הבא מכלל עשה לרבא אי עביד לא מהני ושכן מבואר בתמורה (דף ה'.) גבי תורם מן הרע על היפה וכדאיתא ברש"י שם ד"ה גרוע לא

וראיתי בספר שער המלך (פ"א מהל' קרבן פסח) שכתב על דברי הפר"ח דבקדשים דבעי' שינה הכתוב לעכב לא אמרינן אי עביד לא מהני [ובאמת כדברי הפר"ח מבואר בתוס' תמורה (דף ד:) ד"ה רבא וי"ל שהתוס' תמורה הם כדברי הריטב"א יומא דהיכא דאיכא אזהרה לא בעינן לשנות לעכב] ונ"ל לחדש דבפרה כיון דכתיב בהו חוקה לעכב אפי' לאביי נמי ס"ל אי עביד לא מהני ומעתה מיושב הכל דקו' התוס' זבחים (קי"ד) בפשיטותא מתורץ דבמחוסר זמן דליכא אלא עשה ולא שנה הכתוב לעכב לכ"ע אפי' לרבא אי עביד מהני וא"כ לטעם הראב"ד אם לקח עגלה לכ"ע מהני אבל לטעם הרמב"ם דויקחו אליך פרה ולא עגלה בין לאביי בין לרבא לא מהני דהא חוקה עיכובא הוא ומש"ה לא אשכח נפ"מ בין אביי לרבא ויש ליישב קו' הספר מרכבת המשנה ח"ג (פי"ח ה"ג) מהל' סנהדרין דאיכא נפ"מ בין אביי לרבא אם אכל מן הפסח שלא כמצותו אם יצא י"ח ולפמ"ש י"ל בפסח דכתי'