אגודת אזוב מדברי רס

דלא ירצה ומצי למילפיה מבע"מ אפ"ה לא לקי עליה משום דנתקו הכ' למחוסר זמן לעשה וכיון דאינו ענין למחוסר זמן דח' ימים תנהו ענין למחוסר זמן דאותו ואת בנו והשתא א"ש דקאמר מדאסר רחמנא מחוסר זמן ומייתי לאותו ואת בנו קרא דמחוסר זמן דח' ימים משום דבאם אינו ענין מוקמינן לירצה דגבי מחוסר זמן דח' ימים לאותו ואת בנו ושפיר מייתי ליה לגבי אותו ואת בנו

איברא דאכתי לא פלטי לן מחדא תמיהא של הפרימ"ג דהיכא אמרינן מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי והא בעי' קרא לאנתוקי לאותו ואת בנו לעשה ולא לאיסורא ומנ"ל דשרי להדיוט ועוד דהא לפמ"ש לא מיותר לן כוליה קרא ורק מייתורא דירצה שמעינן והיכא משמע מירצה להתירא להדיוט. ונלע"ד שהגאון משנה למלך הרגיש בזה. ומש"ה הוסיף ע"ד התוס' דאכתי קשה למה זה גלתה תורה דאותו ואת בנו נוהג בקדשים ולא מיבעיאאי נימא דאתי למשמע לן דאיסורו נוהג בקדשי' דפשיטא דאיכא למימר מדאסרי' רחמנא לגבוה ולא סמיך על איסור ממשקה ישראל דלא נימא דאפסקי' קרא לאו"ב מכלל דלהדיוט שרי ואפי' אי נימא דרבתה תורה למלקי בקדשים על אותו ואת בנו אפ"ה קשה דלמה לי האי ריבוייא דהא מילתא דפשיטא הוא דאלת"ה ודאינו לוקה בקדשים אאותו ואת בנו משום דהו"ל שחיטה שאינה ראוייה א"כ למה לי דכתב רחמנא ירצה לאנתוקי לעשה דהא במחוסר זמן דח' ימים לא איצטריך וכמש"ל ורק במחוסר זמן דאותו ואת בנו הוא דאיצטריך ואי נימא דלא לקי בקדשים אאו"ב א"כ פשיטא דלא לקי אלא ירצה משום מחוסר זמן דאותו ואת בנו דהא שחיטה שאינה ראוייה היא וקשה למה לי דכתב רחמנא ירצה לאנתוקי לעשה והא בלא"ה הוה ידעי' דלא לקי וליכא לשנויי דבעי' ירצה לאנתוקי לעשה דלא לילקי באותו ואת בנו על ההקדש ועל הזריקה וההקטרה דנהי דאשחיטה לא לקי באו"ב בקדשים לא אלאו דידיה ולא אלאו דמחוסר זמן משום דשחיטה שאינה ראוייה היא מ"מ אהקדש וזריקה והקטרה הו"א דלקי דז"א דכיון דעיקר איסור ופסול אותו ואת בנו הוא משום איסור השחיטה: וכיון דלא לקי אשחיטה משום שחיטה שאינה ראוייה לא לקי נמי אהקדש והקטרה וזריקה ובפרט לתי' הראשון שבחי' הרשב"א חולין דסד"א דאו"ב לא נהיג כלל בקדשי' ולאו משום שחיטה שאינה ראוייה דליכא לאפלוגי בין שחיט' לשאר עבודה והקדישו. וא"כ למה לי דכתב רחמנא ירצה לאנתוקי לעשה אי הוה ס"ד דאו"ב אינו נוהג בקדשים ומדכתב רחמנא ירצה כבר ידעינן דאו"ב נוהג בקדשים ולמה לי הא דריבתה תורה דאותו ואת בנו נוהג בקדשים ושמעינן מינה שפיר דלהדיוט שרי ומ"ש התוס' דהא דאסרי' רחמנא לגבוה היינו מה דניתקו לעשה הכי פי' דמדנתקו הכתוב לעשה שמעינן דקרא דמרבינן מיניה דאו"ב נוהג בקדשים קרא יתירא הוא דאלת"ה למה ליה לאנתוקי לעשה. ומקרא יתירא דאו"ב נוהג בקדשים שמעינן דלהדיוט שרי ולא מריבוייא דירצה. כן נלע"ד ליישב דברי התוס' והמש"ל ולהצילם מכל הקושיות הנ"ל

ולכאורה גם דברי הפרימ"ג ביישוב דברי הפר"ח היה אפשר ליישב דעיקר הלימוד מדהוה מצי למיכתב ומיום השמיני והלאה לקרבן אשה לה' ולמה לי דכתב רחמנא ירצה ובמחוסר זמן דח' ימים לא בעי' קרא לאנתוקי לעשה וכמש"ל. מש"ה מוקמינן ליה להתירא להדיוט דבלאו ירצה נמי הוה שמעינן כל דיני מחוסר זמן דח' ימים אלא שק"ל טובא דכיון דמצי' לאוקמיה לקרא דירצה למחו"ז דח' ימים להתירו להדיוט א"כ מנ"ל לאנתוקי לעשה ולהתירא להדיוט באו"ב. וק' לשיטת הגאונים ז"ל וגם לדידן קשה דהא בעי' קרא במחוסר זמן דח' ימים למישרי להדיוט היכא דידעי' שכלו לו חדשיו וכמ"ש הפר"ח ומנ"ל למישריה להדיוט במחוסר זמן דאו"ב. דאין לומר משום דאותו ואת בנו הו"ל בכלל מחוסר זמן וכמו שפירש"י חולין דהא יש לחלק בין מחו"ז דח' ימים דלא נעבדה ביה עביר' בההוא אסרה התורה אכילתו למזבח ולכהנים ולהדיוט שרי ובין מחוסר זמן דאותו ואת בנו דנעבדה בו עבירה שהרי השחיטה אסורה ועוד קשה מנ"ל לאנתוקי לעשה במחו"ז דאו"ב. דהא מיבעיא ליה ירצה לאיסורא לגבוה כדי להתירו להדיוט במחו"ז דח' ימים היכא דידיע שכלו לו חדשיו ובמחוסר זמן דאו"ב

ועכצ"ל דמיתורא דירצה לחוד ליכא למשמע כלל התירא להדיוט. ואפי' איסורא לא משמע מירצה לבד ומכוליה מילתא הוא דידעינן איסורא להקדש וכוליה מילתא לא מייתר לן וכמש"ל. ומש"ה ליכא לאוקמא לירצה להתירא להדיוט גבי מחו"ז דח' ימים ורק לאנתוקי לעשה משמע שפיר מירצה לחוד ופשטיה משמע לאנתוקי למחוסר זמן דח' ימים לעשה רק כיון דבמחוסר זמן דח' ימים לא בעינן כלל לאנתוקי לעשה וכמש"ל מש"ה מוקמינן ליה לאנתוקי לעשה במחוסר זמן דאותו ואת בנו ולהתירא להדיוט באותו ואת בנו נפקא לן מדרבתה תורה דאו"ב נוהג בקדשים וכמש"ל בפי' דברי התוס' א"כ דברי הפרימ"ג ז"ל תמוהים טובא וכמ"ש

ובמשה"ק בהגהות הפרימ"ג דמשכח"ל שעיר המשתלח ראוי לשם במחוסר זמן שביוה"כ ימלאו לו ז' מעל"ע ואם יעלה עליו הגורל לה' ימתין עד שימלא זמנו וכשיעלה עליו הגורל לעזאזל ישלחוהו קודם ביאת זמנו וי"ל דמש"ה רבי' קרא דאפי' המשתלח פסול במחוסר זמן ביומא (דף סג:) שאפי' כשיעלה עליו הגורל לעזאזל בעי' נמי להמתין עד שימלא לו ז' מעל"ע הק' לי משכיל א' דהא מבואר בסוגיא דיומא שם דאפי' להקדיש אסור במחוסר זמן והיכא אפשר להגריל קודם שיבוא זמנו ולהמתין עד שיבוא זמנו כשיעלה עליו הגורל לה' דכיון דלהקדיש בלא הקרבה נמי אסור מה"ט נמי אסור להגריל עליהם דהיינו הקדישו וקריאת שם שלהם. ולענ"ד ק' עוד דהא שני השעירי' נקחים ממעות תרומת הלשכה דהם משל ציבור והיכא מותר לקנותם ממעות הקדש במחוסר זמן והא במה שנקנים ממעות הקדש והדמים יוצאים לחולין נתפסת הקדושה על על השעירים והא אסור להקדיש מחוסר זמן

ונלע"ד דהא דאסור להקדיש מחוסר זמן היינו דוקא ע' היכא שרוצה להקריבו במחוסר זמן בהאי גונא עובר על ההקדש ואפי' במקדיש בסתם נמי עובר משום דאמדינן דעתיה דמקדיש דמסתמא רוצה להביאו ולהקריבו מיד כדי שלא יבוא לידי בל יחל וכדי שלא יכשלו בני אדם למעול בקרבנו וכדאשכחן בהלל בנדרים (דף ט) והה"נ היכא שאחר ההקדש הקריבו מחוסר זמן אע"ג דבשעת ההקדש פי' ואמר שלא יקריבנו מחוסר זמן. הרי הוא עובר למפרע על שעת ההקדש וכמו גבי קידש ובעל שכ' התוס' ב"מ (דף י':) ד"ה דאמר דמוכח מתמורה (דף ה) דלוקה על הקידושין אפי' לרבא ה"נ אחר ההקרבה עבר למפרע גם על ההקדש אע"ג דפי' שלא יקריבנו מחוסר זמן ולא עבר בשעת ההקדש אבל במפרש בשעת ההקדש שלא יקריבנו עד שיבוא זמנו ואח"כ לא הקריבו במחוסר זמן אין איסור בהקדישו בלבד. ואמינא בה טעמא דבאמת לא נא' בתורה בל תקדישו ומייתורא דבל תקריבו ילפינן לה בתמורה (דף ו:) דאפי' להקדיש אסור וכ"ה בתו"כ פ' אמור וברמב"ם (פ"א) מהל' איסורי המזבח ובסוגיא דיומא שם ילפינן לאיסור עשה שלא להקדיש מחוסר זמן מדכתיב קרבן א"כ י"ל דוקא היכא דאקדשי' על מנת להקריבו מחו"ז אז עובר על ההקדש ואפי' אקדשיה סתמא נמי עובר אבל אי אקדשי' בפירוש על מנת שלא להקריבו מחוסר זמן אינו עובר. על הלאו ועשה משעת ההקדש אלא היכא דנמלך אח"כ ואקרביה במחוסר זמן אז עובר למפרע גם על שעת ההקדש דכל כה"ג ליכא למילף מהא דקרבן ובל תקריבו. וא"כ שפיר