אגודת אזוב מדברי רנט

וכיון דבעי' קראי לאיסורא מהיכי תיתי נימא דנתקו הכתוב: תו ק"ל דהא בעי' קרא להתיר מח' ולהלן ודלא נימא ח' דוקא כדאיתא בתו"כ בפ' אמור עוד ק"ל דהא בעי' קרא לאסור להקדישו ולאסור שעיר המשתלח במחוסר זמן דמקרא דשור ושה דגבי בעל מום לא נדע דהא מיצרך צריכי ב' קראי כדאי' ביומא. תו ק"ל דהא כי היכא דצריך ב' קראי באיסור ההקדש ובפסול שעיר המשתלח גבי בעל מום וגבי מחוסר זמן וחדא מחדא לא אתיא א"כ מנ"ל לאנתוקי לעשה ואע"ג דכתיב לא ירצה גבי בע"מ בעי' עשה גבי מחוסר זמן וליכא לאקשויי א"כ מאי פריך ולילקי נמי משום מחוסר זמן ודילמא לא ירצה שבפסולי שור ושה לא קאי אמחוסר זמן דלא מאיס ורק על כעין בע"מ קאי. די"ל כיון דכבר איכא עשה במחוסר זמן שפיר קאי עלי' לאו דגבי בעל מום: אבל אי לא הוה א במחוסר זמן אפי' עשה לא הוה סליק אדעתין לאוקמי' ללאו דבע"מ על מחוסר זמן תו ק"ל למה לי צריכותא דבעי' ב' קראי לאסור ההקדש ולפסול לשעיר המשתלח בין בבעל מום בין במחוסר זמן ותיפוק לי' דלא דמי דהא בע"מ בלאו ומחוסר זמן בעשה ומש"ה בעי' בהו פרי קראי עוד ק"ל במה דמשני הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה התינח מחוסר זמן דלא שהה ח' ימים אבל מנ"ל לומר דגם מחוסר זמן דאותו ואת בנו נתקו הכתוב לעשה והא קרא דמיום השמיני והלאה ירצה במחוסר זמן דח' ימים כתיב ומצאתי בחי' הר"ן חולין שהרגיש בקושי' זו ותי' דכיון שהפסיק בין מחוסר זמן דאותו ואת בנו ובין בע"מ בדין מחוסר זמן דח' ימים ובמחוסר זמן דח' ימים לא קאי בלא ירצה מש"ה ס"ל דאותו ואת בנו נמי בעשה הוא. עוד תי' דירצה קאי נמי אאו"ב כדדרשינן בספרא אמור. תו ק"ל לפמ"ש התוס' ובחי' הריטב"א דהא דקאמר מדקאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה היינו מה דנפקו לעשה ק' היכא מייתי מהכא ראי' להתיר מחו"ז דאו"ב להדיוט והא קרא יתירא במחוסר זמן דח' ימים כתיב ובמה שפירש"י שם דאו"ב היינו נמי מחוסר זמן לא נתיישב אצלי דכי משום דגלי רחמנא להתיר להדיוט מחוסר זמן דח' ימים נימא נמי במחוסר זמן דאו"ב דשרי להדיוט והא י"ל נהי דהוה נמי מחוסר זמן מ"מ היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי ועוד דשאני אותו ואת בנו שהרי נעבדה בו עבירה דהא שחיטתו אסורה אבל מחוסר זמן דח' ימים לא נעבדה בו עבירה מיהו עם התי' הב' של החי' הר"ן י"ל דירצה קאי נמי אאותו ואת בנו להתירו להדיוט. ואכתי קשה היכא משמע מירצה לחוד להתירא להדיוט

ע"כ נלע"ד דמדהוה מצי למיכתב ומיום השמיני והלאה לקרבן אשה לה' דהוה ידעי' שפיר איסור מחוסר זמן תוך ס' ימים ואיסור הקדישו ופסולו לשעיר המשתלח והכשירו מח' ולהלן נמי הוה שמעינן מהאי קרא ולמה לי דכתב רחמנא ירצה ומיני' ילפינן דקאתי לאנתוקי לעשה. גם בחי' הר"ן פי' דכיון דכתיב במחוסר זמן ירצה גלי קרא דאינו בכלל לא ירצה שבפסולי שור ושה דלא קאי אלא אפסולים שלא נאמר בהם ירצה אלמא דס"ל נמי דרק מתיבת ירצה נפקא לן האי דנתקו לעשה והיינו דפרכינן עליה דהא בעי למיכתב ירצה לאורויי דיום להרצאה ומשני כתיב קרא אחרינא כן תעשה לשורך ולצאנך ז' ימים יהי' עם אמו וביום השמיני תתנו לי דמיני' ילפינן דבח' עצמו הוא ראוי וקרא דמיום השמיני והלאה להכשיר מח' ולהלן כדדרשינן בפו"כ פ' אמור וא"כ ירצה דכתב רחמנא למה לי דהא כיון שכבר נתבאר איסורו בתורה בפי' איכא למשמע לי' לאו דלא ירצה מבע"מ אע"ג דמחוסר זמן לא מאיס וכמש"ל וע"כ כתבה רחמנא ירצה לאנתוקי לעשה. והשתא ניחא דקאמר צריכותא בבע"מ ובמחוסר זמן אע"ג דלא דמי דהאי לאו והאי עשה בעלמא משום דבלאו הצריכותא הוה ק"ל ל"ל דכתב רחמנא ירצה לאנתוקי למחוסר זמן לעשה דהא בלאו ירצה נמי הוה ידעינן דמחו"ז עשה בעלמא הוא דאלת"ה למה לי דכתבה רחמנא פסול שעיר המשתלח ואיסור ההקדש בבע"מ ובמחוסר זמן דע"כ משום דבע"מ לאו ומחוסר זמן עשה וא"כ למה לי דכתבה רחמנא ירצה יתירא לאנתוקי למחוסר זמן לעשה. ומש"ה עביד צריכותא לבע"מ ולמחוסר זמן ואי לאו דכתבה רחמנא ירצה הוה אמינא דשניהם בלאו מש"ה כתבה רחמנא ירצה לאנתוקי לעשה

עוד אמרתי לחדש דהא דכל פסולי שור ושה הם בלא ירצה דהיינו דוקא היכא שנזכר בתורה בפסוליהם לישנא דשור ושה כמו שנזכרים שניהם בענין שור ושה שרוע וקלוט ובאותו ואת בנו ושור ושה אותו ואת בנו אבל בפסולי קדשים שלא נזכר בתורה שור ושה לא קאי עלייהו בלא ירצה והכי הוה משמע ליה לשון למד על הפסולים שבשור ושבשה שהם בלא ירצה ולא אמר למד על פסולי קדשים דהא ודאי לאו דוקא שור ושה דאם כן הוה מצי לשנויי דתנא נקיט רק לאוין שבהם בכל המינים ולא מה שהוא בשור ושה בלבד וכיון דשור ושה לאו דוקא למה נקיט למד על הפסולים שבשור ושה. ע"כ נ"ל דדוקא אותם פסולים שנזכר בהם בתורה לשון שור ושה. ובזה הי' מקום אתי ליישב קו' התוס' חולין (דף פ:) ד"ה ולילקי נמי דהא הוה לאו שבכללות והניחו בתימא ולפמ"ש י"ל דוקא לאו דלא יאכל כי קודש הוא שכולל כל פסולי קודש ולאו דאל תאכלו ממנו כי אם צלי אש שכולל כל מינים שאינם צלי ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין שכולל כל דברים היוצאים מן הגפן ולאו דכל שאור וכל דבש שכולל כל מיני תערובות דשאור ודבש: הנהו הוא דהו"ל לאוין שבכללות משום שכל הדברים נכללים בתוכם. אבל הכא בלאו דלא ירצה שלא קאי על כל הפסולין למזבח רק על הפסולים שנאמר בהם שור ושה לא הוה לאו שבכללות כיון שאינו כולל כל הפסולים והבאתי ראי' לזה ממ"ש התוס' מכות (דף יח.) ד"ה ולילקי נמי משום ובשר בשדה שהק' דהו"ל לאו שבכללות ותי' כיון שאינו כולל רק לכל יוצא שם יוצא חד הוא. והבאתי ראיה מדלקי אניתר אע"ג שכולל כמה מיני נותר דשם נותר חד הוא. וה"נ י"ל שם פסולי שור ושה חד הוא

ואפי' ירצה הבע"ד לחלוק על דברינו ודפסולי שור ושה בלא ירצה לאו דוקא אותם שנאמר בהם שור ושה רק שכולל כל הפסולים והו"ל שפיר לאו שבכללות אפשר ג"כ ליישב קו' התוס' דהנה התוס' פסחים (דף כד.) ד"ה הא אין לוקין כתבו דאע"ג דכי קודש הוא הו"ל לאו שבכללות: אפ"ה לקי אנותר ופיגול משום דבנותר מפורש הלאו ופיגול ילפינן עון עון מנותר א"כ י"ל בפסולי שור ושה משום בע"מ לקי דהא מפורש ביה הלאו ולוקין אלאו שבכללות כדמפרש הלאו. ואאותו ואת בנו נמי לקי דיליף שור ושה דגבי אותו ואת בנו משור ושה דגבי בע"מ

ולפי"ז במחוסר זמן דלא שהה ח' ימים דלא כתיב בים לשון שור ושה רק שור או כשב או עז בין לפמ"ש דלא קאי עליה לאו דלא ירצה שבפסולי שור ושה בין לפמ"ש ליישב קו' התוס' דמש"ה מקשה דלילקי באותו ואת בנו משום לאו דלא ירצה אע"ג דהו"ל לאו שבכללות משו' דילפינן שור ושה מבעל מום לא הוה סלקי אדעתין דלילקי במחוסר זמן דח' ימים אלאו דלא ירצה אפי' אי לא הוה כתב רחמנ' ירצה יתירא משום דלא קאי לאו דלא ירצה שבפסולי שור ושה על מחוסר זמן דח' ימים או משום דהו"ל לאו שבכללות דלא לקי עליה ואל תשיבני מהא דאיכא דאמרי בפסחים (דף מ"א) תרתי הוא דלא לקי הא חדא מיהא לקי וא"כ גבי אותו ואת בנו שפיר הק' התוס' דכיון דלקי אאותו ואת בנו תו ליכא למילקי משום מחוסר זמן דאותו ואת בנו דהיינו מילקי תרתי. אבל משום מחוסר זמן דח' ימי' בלבד שפיר הו"א למילקי דכבר ביררתי דדוקא היכא דמפורש איסורא בקרא הוא דלקי חדא אבל היכא דלא נתפרש האיסור בקרא אפי' חדא לא לקי ועיין בחי' לפסחים (דף מא) וכיון דהאי ירצה לא איצטריך גבי מחוסר זמן דח' ימים. תנהו ענין למחוסר זמן דאותו ואת בנו דאע"ג דקאי בלאו