אגודת אזוב מדברי כו

דישראל] וגם קנין אחר ליכא מה מהני מה שישראל מכוין להקנות והא הקונה כותי לא קא מכוין לקנות ע"פ האי אודיתא [ואפי' באודיתא שנתנו במתנה יש לעיין בדברי הקצוה"ח (סי' ער"ה סק"ד) דבכותי דלית לי' זכי' לא מהני דעת אחרת מקנה ובעי' כונה לקנות] ואולי כיון שמכוין לקנות ע"פ שום קנין מהני ולא דמי למכוין לקנות במכירה והישראל מקנה לו בהפקר שבס' מק"ח שם מיהו בנ"ד כיון דלא חתם א"ע בשטר מכירה אפי' אודיתא לא הוה וכמ"ש הקצוה"ח דבעי' שיהי' על פי השטר המועיל או בפני עדים כשרים

ואכתי יש לראות נהי דאין כותי קונה קרקע מישראל כ"א בשטר מ"מ כיון דהטעם משום אלמות כותי י"ל התינח כשהפקעת הקנין הוא לטובת הישראל אבל לענין חמץ שלטובת הישראל הוא שיקנה הקרקע והחמץ שפיר קונה בכסף וחזקה לחוד אפי' בלי שטר וכעין סברא זו הביא והעלה המק"ח (סי' תמ"ח סק"ה) לענין קנין דרבנן להסוברים דאינו קונה [בכותי דעכ"פ קונה הוא כשהוא לטובת הישראל ואף שיש לחלק דאם הקנין הוא רק על החמץ מהני כשהוא לטובת הישראל אבל כשהוא גם על הקרקע דבזה כבר איכא צד טובת כותי לחוד לא מהני אע"ג דגבי החמץ הו"ל טובת ישראל מ"מ נ"ל דקנין הקרקע לא מיחשב טובת כותי דהא באמת אין הנכרי מכוין שתשאר הקרקע אצלו לחלוטין וכבר כתב כעין סברא זו בשו"ת חמדת שלמה (סי' א) דלא קפיד לקנות כל מה שמכר לו ועוד דא"כ לא יועיל קנין דרבנן לגבי הקרקע לשיטת הסמ"ע והאחרונים החליטו סתמא דקנין דרבנן מועיל בחמץ ומשמע בין בקנין החמץ בין בקנין הקרקע שהיא לצורך מכירת החמץ ויש לחלק בין קנין דרבנן לחשש אלמות באמת יש לעיין בקנין קרקע לצורך חמץ שברור לן שאינו מכוין שתשאר הקרקע אצלו למה לן צורך לכתיבת השטר והא לא שייך חששא דאלמות וצ"ל דלא פלוג רבנן בתקנתם

והנה מלישנא דשטרא משמע קצת שהקנה החמץ בתורת אג"ק בלבד וכסף העירבון הי' על הקרקע וא"כ אם יבטל מכירת הקרקע ממילא לא מכר החמץ ואף שנאמר שהי' הערבון על החמץ ועל הקרקע ג"כ לא מהני חדא דלדעת רוב פוסקים כסף בלא משיכה או עכ"פ חצר לא קנה בנכרי ואף שנסמוך על הפוסקים דסגי בכסף כמו שהעלה הח"י ע"פ שו"ת משאת בנימן מ"מ אסור משום אחריות החמץ שעל הישראל וכמ"ש המק"ח לחלוק על דברי הח"י והסכים עמו בשו"ת ח"ש (סי' א) ואפי' באחריות אלם ג"כ אסור

איברא יש לצדד לקולא כיון שביטל חמצו קודם פסח ונהי דאסור אפי' בטלו כדאי' (בסי' תמ"ח סעי' ה) מ"מ בכעין נ"ד שהי' אונס שסבר שמכר כבר האריכו האחרונים והעלו בח"י שמותר אמנם במק"ח (סק"ט) אוסר ועיי' בתשו' ח"ש

והנה לענ"ד יש לעיין במה שהתירו בסבור שמכר לפי שביטל וכן במה שכ' האחרונים דסגי בקנין דרבנן לפי שמבטל והא לגי' הספרים ברמב"ם דלחמץ ידוע לא מהני ביטול ועיין בשו"ת פני יהושע שמאריך בראיות לגי' זו א"כ בחמץ זה אין הביטול מועיל כלל ועוד יש לראות היכא שאיהו סבור שמכרו או שמכר ע"פ קנין דרבנן תו לא קא מכוין לבטל חמץ זה ואין כאן ביטול כלל ואדרבה במה שמכרו מכוין שלא לבטלו שהרי נהנה בו במכירתו קודם איסורו ולענ"ד גרע טפי מיאוש שלא מדעת דמהני משום דאמדינן דמעיקרא הוה ניחא לי' אילו היה יודע אבל הכא הרי מעיקרא גילה דעתו שאינו רוצה לבטל חמץ זה וחס עליו ומכרו ומהיכי תיתי נסמוך אחר כך לומר שביטל אותו מיהו קנין דרבנן י"ל דשאני שהוא הפקר כמ"ש המק"ח אבל בנ"ד קשה ועיין נו"ב מהד"ק או"ח (סי' י"ח) ולענ"ד צ"ע וכבר מצאתי בתשו' חמד"ש (סי' א) ד"ה והנה מ"ש כו' להתיר מטעם פלוגתא דרבוותא (בדף ד

) ויש להסתפק בעכו"ם שקנה קרקע בכסף וחזקה ואח"כ כתב לו שטר אם קונה למפרע משעת הקנין כסף וחזקה כמו במקום שנהגו בשטר (בסי' ק"צ סעי' ז) כמ"ש רב"י כשדרך לכתוב שטרא לראי' לחוד ולכאורה ה"נ כיון דבעי' שטר רק לראי' שלא הי' באלמות אם קונה למפרע ומיהו בנ"ד ליכא נ"מ שכבר החזירו להקונה מעותיו ונתבטל המקח כנהוג ויש לעיין אם כבר נתאכלו המעות קודם כתיבת השטר

והנה במ"ש המק"ח בחי' (סק"ח) שכשנותן לו מקצת דמים הו"ל קנין כסף שמבואר דס"ל דלאו לענין מי שפרע בלבד איתא (בסי' ר"ד) דאפי' נתן לו מקצת מקבל מי שפרע אכולי' מקח אלא שבכל מקום שכסף קונה מקצת הכסף קונה את הכל

נ"ל שיצא לו כן מהא (דסי' ק"צ סעי' י) דקנה הכל כשל עייל ונפיק אזוזי שמזה מבואר דמשמע אף ע"ג שהקנין נגמר ע"י כסף לבד דהא רבותא נקטי הטור ומי בר אע"פ שכתב שטר או החזיק ועיי' ב"י שם שמתבטל המקח בעייל ונפיק אזוזי אבל בלא עייל ונפיק נקנה כל המקח אפי' אם קנה ע"י הכסף והיינו טעמא שהטור ומחבר הביאו הנך דינים (בסי' ק"צ) ששם מקום דיני קנין כסף לפי דשם איירי שהכסף עושה קנין רק עייל ונפיק מבטל וא"כ בלא עייל ונפיק נקנה כל המקח ע"י מקצת הכסף

עוד נשאלתי באחד שמכר וביטל חמצו ונוסח השטר הוא כנוסח הראשון וסיים כ"ז נעשה באופן היו"מ דלא כאסמכתא ודלא כט"ד וחתם א"ע רק ששכח לפרוט בשטר את כל המינים של החמץ שלא פרט אלא מקצתו ואיזה מינים שכח לפרט לפי שלא זכר אם יש לו אותם המינים וגם הקונה לא ידע מהם אלא שהיו מונחים בתוך החדר הנמכר והמטלטלין שבתוכו הקנה לו בשטר מכירה

והנה לענין נוסח השטר מכירה הוא כעין נדון הראשון אלא דעדיפא מיני' דמהני קצת מדין שטר ומדין אודיתא שבקצוה"ח ולענין ביטל ושכח לבער הוא ג"כ נידון א' אלא שיש לראות בענין הקנאת מטלטלין בכלל שלא בפרטות כתב המק"ח (סי' תמ"ח סק"ט) ונובע מחו"מ (סי' ר"ט) דלא מהני לפי שאין ידוע מה מכר וא"כ המינים שלא פי' אינם מכורים ובר מן דין בחמץ שלא ידע ממנו המוכר והלוקח כבר הובא באחרונים בשם השו"ת חינוך בית יהודא (סי' י"ג) דאסור

והצעתי הדברים האלו לפני הגאון מוה' יוסף יוסקי שפירא זצ"ל האבד"ק לעסלא והשיב וז"ל ע"ד השו"ת בענין מכירת חמץ

א נראה לי שבמכירת חמץ באג"ק היא בשכירות להנכרי לימי הפסח לחמצו שקנה שנקנית בכסף אף לישראל כמבואר בחו"מ בהג"ה (סי' קצ"ה סעי' ט) (וברס"י ר"ב) בהג"ה ובש"ך שם ולא במכירה ובשטר כדכתב הח"י (סי' תמ"ח סקי"ד) ואף שאין קונה הקרקע אלא בשטר כו' עכ"ל דז"א דמבואר בתוס' פ"ק דקידושין (דף י"ד ריש ע"ב) ד"ה הואיל ובפ' חזקת (דף נד:) ד"ה נכרי וכו' כתבו דאין קנין לכותי בשטר

ב איני רואה הקפד בקנין קרקע מהא דכתב המק"ח בחי' (סי' תמ"ח סק"ח) דאם לא מכר החדר רק החמץ ולא קיבל אלא מקצת דמים וידוע שאם יאבד החמץ לא ישלם לו הכותי הוי באחריות אלם עליו וצריך ביעור בפסח ואפי' אחר הפסח אסור החמץ עכ"ל דהא אחריות לא מצינו אלא היכא דצריך לשלם מכיסו אבל לא היכא דיפסיד ועוד דהתינח לעבור בפסח על בל יראה אבל בעבר עליו הפסח הוא הדין עצמו המבואר בח"י (סי' ת"מ סק"ד) וכ"כ הפני יהושע [ואף שמדברי הרמב"ם פ"ד מהל' חו"מ סוף הל' ג' לא משמע כן] ואינו דומה למ"ש המג"א (ברס"י תמ"א) בשם הרא"ש דהתם שייך לקנוס