אגודת אזוב מדברי רנח

ולפמ"ש א"ש דעיקר קושי' הגמ' הוא על מה דקאמר דמונין לו שנה משנולד דאע"ג דאיכא כמה חילוקים בינייהו לענין מקצת יום ז' וליל ח' לשיטת התב"ש ולענין מקצת יום ח' וליל ט' לשיטת הפרימ"ג מ"מ משנולד לכ"ע אסור והיכא קאמרינן דמונין לו שנה משעת הלידה וא"כ ליכא שום הוכחה מדברי רש"י ז"ל אימת יצא מספק נפל אם במקצת יום ז' או בתחלת ליל ח' דוקא. שי"ל מה דרש"י נקט עד שישהה ח' ימים היינו משום דלישנא דתנא ניחא לי' למינקט

והנה ראיתי בפרימ"ג שפי' דברי הפר"ח דכמו דאמרינן במחוסר זמן דאותו ואת בנו מדאסרי' רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ה"נ במחוסר זמן שלא שהה ח' ימים אמרי' מדאסרי' רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי. ולא זכיתי להבין דהא לא דמיא כלל דבשלמא אותו ואת בנו שכבר אסרה התורה לתעב לך באומרה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שפיר אמרי' דאם הי' כוונת התורה שיהי' אסור גם להדיוט לישתיק קרא מלאוסרו שנית לגבוה דבלאו איסור החדש ג"כ הי' אסור לגבוה משום ממשקה ישראל דהא הרי הוא אסור לישראל משום שתיעבתי לך. וע"כ גלתה התורה דרק לגבוה אסור ולא להדיוט אבל מחוסר זמן שלא שהה ח' ימים דבלאו הנך קראי הנאמרי' בבכור שבעת ימים יהי' עם אמו וביום השמיני תתנו לי ובשאר קדשים והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ומיצרך צריכי עם אמו לפסול יתום ותחת אמו להכשיר אם מתה אמו אחר הלידה וביום השמיני להכשיר הח' עצמו. ומיום השמיני והלאה להכשיר מח' ולהלן כדדרשינן בתו"כ פ' אמור ובלאו הנך קראי לא הוה ידעינן שום רמז בתורה לאוסרו להדיוט משום שתיעבתי לך ולאוסרו לקדשים משום ממשקה ישראל מהיכי תיתי לומר כן שבא הכתוב להתירו להדיוט ולאוסרו רק לגבוה והא כיון דקראי מיצרך צריכי לאוסרו לגבוה מהיכא אי"ל למעט איסורו להדיוט

ולמ"ש בשם המש"ל דמסברא לא הוה ידעינן לחוש לספק נפל ולאיסורא בהדיוט נמי מדאסרי' רחמנא בקדשים משום לתא. דנפל הוא דידעי' לה פשיטא דלא שייך לומר מדאסרי' רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי כיון דאי לאו קרא לאיסורא לגבוה לא הוה ידעי' שום צד איסור להדיוט כדי שנוכל לבוא לאוסרו לגבוה משום ממשקה ישראל אלא דאפי' לפמ"ש בשם הפרימ"ג דהאיסור הוה ידעינן מסברא ולהתירא הוא דילפינן מקדשים מ"מ אין כל כך קושיא למה באה התורה לאוסרו בקדשים מה"ט שאיסורו בהדיוט ידעינן מסברא וממילא אסור בקדשים משום ממשקה ישראל דהא אפי' מילתא דאתי' בק"ו אמרי' דטרח וכתב לי' קרא ומכ"ש מילתא דאתיא מסברא. ונהי דבכתובות (דף כב.) גבי הפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרינן למה לי קרא סברא הוא שאני התם דסברא פשיטא הוא וכולה מילתא ידעינן מסברא ומש"ה לא בעינן קרא כלל אבל הכא עיקר חששא דנפל סברא הוא בחולין ואיסורו בקדשים משום ממשקה ישראל נמי ע"פ הסברא ידעי' ליה או דהילכתא הוה גמירי ליה מקמי דאתי יחזקאל וכה"ג כתבו התוס' ע"א (דף נב.) ד"ה תנהו ענין ושפיר י"ל דטרח וכתב לן קרא לאוסרו בפירוש בקדשים. וכ"ה מבואר בתוס' שבועות (דף כב:) ד"ה איבעי' אימא דהיכא דלא הוה סברא פשוט' בעי' קרא להשמיענו הסברא ובכתובות סברא פשוטה הוא. והא דאיתא בפסחים (דף כח:) ור"י כתיב בהאי וכתיב בהאי ופירש"י ואע"ג דמצי יליף מיני' וקשה דהא התם לא הוה ע"פ ילפותא כ"א ע"פ סברא פשוטה. דלא גרע מערל ובן נכר ולמה לי קרא נלע"ד כיון דגבי ערל ובן נכר נמי לא נתפרש בקרא אלא מדרשא דבו נפקא לי' י"ל שפיר אע"ג דסברא פשוטה דטמא ושהי' בדרך לא גרע מערל ובן נכר טרח וכתב לי' קרא ועוד דנהי דידעי' מסברא שיש לחוש לספק נפל מ"מ לא הוה ידעי' עד מתי ואולי הו"א שאסור רק עד מעל"ע או שיעור אחר ובעינן קרא לאוסרו עד ז' מעל"ע ובעי' נמי קרא להתירו לאחר ז' בין לחולין בין לקדשים גם בעי' קרא דאע"ג דאסור להקריבו עד יום ח' מ"מ לא קאי עלי' אלא בעשה דעקרי' רחמנא מלאו דלא ירצה שבכל פסולי שור ושה מיהו לזה הי' אפשר לומר דבלא"ה לא הוה לקי אמחוסר זמן דדוקא פסולי שור ושה באיסור לאו הוא דקאי איסור לא ירצה עלייהו אבל פסולי שור ושה משום ממשקה ישראל דהו"ל לאו הבא מכלל עשה לא קאי עלייהו איסור לא ירצה שבשאר פסולי שור ושה ואכתי צ"ע אכן הקו' הראשונות קשיא. ועוד דבעי' קרא לאוסרו בליל ח' ואפי' בבמה ואפי' אם עלה ירד. ותו דבעי' קרא להכשיר מח' ולהלן ולא נימא ח' דוקא. גם בעי' קרא לאסור להקדישו במחוסר זמן כדאיתא ביומא (דף סג)

ודע דבמחוסר זמן דאותו ואת בנו. ליכא לאקשויי דבעי' קרא לאסור להקדישו דהא באותו ואת בנו לא גילתה התורה שיהא אסור להקדישו ומדכתיב במחוסר זמן שלא שהה ח' ימים לקרבן. הוא דנפקא לן איסור ההקדש בין במחוסר זמן דח' ימים בין במחוסר זמן דאותו ואת בנו ומש"ה שפיר אמרי' באותו ואת בנו מדאסרי' רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי אלא שצ"ע דהא תינח לפ"מ שפי' במש"ל שם דהא דאסרי רחמנא לגבוה היינו מה שגלתה התורה דאותו ואת בנו נוהג בקדשים ולאו היינו קרא דקרבן דנפקא לן מיני' איסור ההקדש במחוסר זמן. אכן הפרימ"ג תמה על דברי המש"ל דמה שגלתה תורה דאותו ואת בנו נוהג בקדשים לא לאיסורא קא רבי' קרא דבלאה"נ היה אסור בקדשים ולמלקות הוא דקא רבי' קרא ומהיכי תיתי למעט איסורו להדיוט [ויש לתלות דבריהם בב' תירוצים שבחידושי הרשב"א חולין ד"ה ת"ר מנין לאו"ב דלתי' הא' דברי המש"ל נכונים]. ועל מה שפי' התוס' וכ"ה בחי' הריטב"א חולין דהא דאסרי' רחמנא למחוסר זמן לאותו ואת בנו היינו מדכתיב מיום השמיני והלאה ירצה דאמרי' עליו דנתקו הכתוב ללאו דמחוסר זמן דאותו ואת בנו לעשה. קשה דהא י"ל דבעינן קרא לאסור להקדישו דהא היינו האי קרא דנפקא לן מיני' איסור ההקדש. עוד ק"ל וכי משום איסור ממשקה ישראל דהו"ל דברי קבלה ועד דאתא יחזקאל הילכתא הוה גמירי לה וכעין מ"ש התוס' ע"ז (דף נב.) ד"ה תנהו ענין ליכא למימר שכתבה תורה איסור אותו ואת בנו בפירוש והא י"ל שלא רצתה התורה לסמוך על ההלכה באיסור ממשקה ישראל גבי אותו ואת בנו גם הפרימ"ג עמד ע"ד התוס' דהא בעי' קרא דלא לילקי אלאו דאותו ואת בנו ודאין בו אלא עשה ולא לאיסורא ועוד דהא בעי' קרא לכל מחוסר זמן תוך ח' ימים ולזב וזבה תוך הזמן ולתורים שלא הגיע זמנם [לא זכיתי להבין דהיכן רמיזא בהאי קרא איסור מחוסר זמן דבעלים ודתורים שלא הגיע זמנם ובדיני זב וזבה ומחוסר כיפורים נתבאר דיני מחוסר זמן שלהם. ובפ' הקרבנות מבואר דתורים גדולים בעינן]

והלענ"ד דלכאורה קשה בהא דאמר הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה ובתוס' שם דכיון דאיכא או דלא ירצה שבפסולי שור ושה למה לי דכתב רחמנא עשה דמיום השמיני והלאה ירצה וקשה טובא דהא אי לאו הנהו קרא לא הוה ידעינן כלל איסור מחוסר זמן תוך ח' ימים וכמש"ל ולא אייתר לן האי קרא ולא דמי' להאי דבדד ישב דהתם ידעי' מצורע מק"ו דזב וטמא מת. ובחליצה בלא יבנה בלא"ה הו"ל בכלל איסור אשת אח שלא במקום מצוה וכן בהבערה דללאו יצאת דבלאו קרא דלא תבערו הרי הוא בכלל ל"ת כל מלאכה. וגבי כל הנך בלא טעמא שאסרה אותם התורה שנית הוה ידעינן שפיר לאיסורייהו ומש"ה שפיר אמרי' דנתקם הכתוב. אבל הכא דלא הוה ידעינן שום איסור גבי מחוסר זמן תוך ח' ימים אי לאו הנהו קראי.