אגודת אזוב מדברי רנז

ח' בעי' דוקא ולא מקצת יום ז' למה זה טרח להביא לחמו ממרחק מיו"ד סי' (ש"ה סעי' י"א) דאין פודין האדם עד אחר ל' ודמדמינן בהמה לאדם בפשיטות הו"ל למימר מדאמר שהה ח' משמע דמקצת יום ז' לא מהני

אמנם מעגלא דר"פ ור"ה ברי' דר"י (שם) דאמר אי איתרחיתו עד לאורתא הוה אכלינן מיניה מבואר דבמקצת יום ז' לא יצא מספק נפל דהא ביומא דשבעה הוה עובדא ולא אכלי מיניה ולא אדע למה לא שת לבו לראיה זו וגם בשו"ת נוב"י ותשו' רע"א לא העירו מזה: ולענ"ד ראיה נכונה היא וכן הוא מבואר ברש"י שעל הרי"ף ובר"ן שם דמשום מקצת היום השמיני הוה אכלינן בלילה [הג"ה ועיין בספר חמדה גנוזה (סי' י"א) ולענ"ד היה אפשר לומר דשואל שאל אם שחט הולד תוך ח' ימים אי מותר לשחוט אמו ביום ההוא די"ל אותו ואת בנו לא תשחטו ובעי' בנו דומיא דאותו בר קיימא ולא נפל עכ"ה]

והנה מבואר בפרימ"ג שם דבתחלת יום ז' לכ"ע ליכא למימר דמקצתו ככולו והביא ראיה מדר' אפוטריקי בחולין (דף פא.) וגם הרב הביא ראיה זו ולכאורה לא זכיתי להבין דבריהם. גם ראיית השואל אשר הרב הסכים לדבריו מדכתיב מיום השמיני והלאה ירצה וראיה זו הובאה בשו"ת נוב"י שהבאתי. ולא זכיתי להבין דהיכא נדמה ענין אכילה בחולין לקדשים לענין הקרבה לומר דכמו דבקדשים לענין הקדש דוקא מליל ח' ולענין פסול הקרבה אפי' בבמה ודאפי' אם עלה ירד וכמ"ש התוס' בחולין (דף פא.) ובזבחים (דף יב.) דוקא מיום השמיני הה"נ דבחולין לענין אכילה בסוף ז' הוא דיצא מספק נפל והא בקדשים גזה"כ הוא ולאו מחשש נפל דהא אפי' היכא שידוע שכלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' לקדושה ויום ח' להרצאה וכמ"ש הפרימ"ג שם וכ"כ במש"ל (פ"ג ה"ח) מהל' איסורי המזבח

איברא דלפמ"ש המש"ל שם דאע"ג דבקדשים גזה"כ הוא אפי' בידוע שכלו לו חדשיו אפ"ה ילפינן מינה בחולין לענין אכילה דכל ששהה ח' אינו נפל דמשום לתא דנפל הוא דגזרה התורה שלא לחלק גבי קדשים בין ידוע שכלו לו חדשיו ובין לא ידוע שכלו לו חדשיו ובחולין לאכילה דחיישינן לספק נפל היכא דלא ידוע שכלו לו חדשיו לאו מסברא ידעינן לה אלא מדאצרכה תורה בקדשים ח' ימים משום לתא דנפל ע"כ שפיר י"ל דכיון שמצינו שגזרה התורה בקדשים ולא יצא מחששא דנפל עד ליל ח' הה"נ בחולין עד ליל ח' לא יצא מכלל ספק נפל דהא מקרא דקדשים אסרינן בחולין. אכן להפרימ"ג שם דבחולין בלא ידוע שכלו לו חדשיו יש לחוש לספק נפל מכח הסברא ולא מקרא דקדשים ק' היכא מדמינן חולין לענין אכילה לקדשים להקדש ולהקרבה והא בקדשים גזה"כ הוא דהא אפי' בידוע שכלו לו חדשיו בעי' שישהה ח' ימים בקדשים. וצ"ל כיון דלדברי הפרימ"ג עיקר הילפותא דרשב"ג הוא דכמו דלקדשים אפי' לא ידוע שכלו לו חדשיו התירה התורה מח' ואילך ותו לא חיישינן לומר שמא נפל הוא הה"נ דבחולין בלא ידוע שכלו לו חדשיו שכבר יש לנו בירור שאפשר להתיר באכילה עכ"פ מששהה ח'. ואע"ג דאפי' בלא שהה ח' י"ל שכבר יצא מספק נפל כל כמה דאין לנו ראיה מוכרחת להתירא הדרינן לאיסורא לחששא דספק נפל דידעינן מסברא א"כ י"ל דשפיר יש להוכיח מקדשים לחולין לענין אכילה דדוקא מסוף ז' ולהלן שכבר התירה התורה בקדשים הוא שיש לנו להתיר בחולין ולא בששהה מקצת יום ז' לבד דהא אכתי לית לן ראיה מוכרחת להתירא מן הכתוב והדרינן לאיסורא לחששא דספק נפל דידעינן מסברא

ומה שהביא ראיה מהת"כ פ' אמור דאי לאו קרא דוביום השמיני תתנו לי הוה אמינא דאפי' בשמיני אסור לגבי שאר קדשים וה"ה בחולין לאכילה וכמ"ש לא זכיתי לרדת לסוף דעתו דמאי איכפת לן בהא דהו"א לאסור בקדשים אפי' בשמיני והא מ"מ כיון שכבר זכינו לדעת מקרא דוביום השמיני תתנו לי דעכ"פ בכור מותר בח' ובין לפמ"ש המש"ל ובין לפמש"ל עפ"ד הפרימ"ג אפי' בלא גז"ש דאמו אמו הנדרש בתו"כ שם או בלאו גז"ש דהשמיני השמיני הנדרש במכילתא והובא ברש"י פ' משפטים אע"ג דהוה ס"ל דשאר קדשים אסורים בח' עצמו מ"מ חולין לאכילה הוה ילפינן להו להתירא בח' מקרא דוביום השמיני תתנו לי הנאמר בבכור ומבלעדי הראיות הראשונות שהעירוני לאסור במקצת יום ז' ודבעינן דוקא מקצת יום הלידה וששה שלמין אין מההוא דתו"כ שם ראיה גם מ"ש דא"כ מצינן להתיר במקצת יום לידה וחמשה שלמין ומקצת יום ז' ולא הוסיף ראיה חדשה. אין להבין במה מנע את הבע"ד שלא יטעה לחלוק גם על זה האמנם דבריו ז"ל ראויים למי שאומרם וישרים למוצאי דעת

גם מה שהביא ראי' מרש"י ר"ה (דף ז.) ד"ה בע"מ מי מצי אכיל כו' עד שישהה ח' ימים לא זכיתי להבין דהא עכצ"ל דרש"י לאו בדוקא פי' קו' הגמ' בע"מ מי מצי אכיל דלפי שאסור באכילה עד שישהה ח' ימים מש"ה הוא דליכא לאפלוגי בין תם לבעל מום ושבשעה אחת התם נראה להרצאה והבעל מום נראה לאכילה. דהא לכאורה קשה דלשיטת התב"ש דס"ל דבז' ימים סגי שפיר איכא לאפלוגי בין בכור תם לבכור בעל מום לענין ליל ח' דבע"מ נשלמה שנתו תיכף מתחלת ליל ח' ואסור באכילה משנמלא לו שנה וז' ימים ללידתו אבל בתם לא נמלא שנתו עד בוקרו של יום הח' אחר השלמת שנה ללידתו ולשיטת הפרימ"ג דבעי' ז' מעל"ע ובין בכור תם ובין בכור בע"מ אין מונין להם כי אם משעבר עליהם ז' מעל"ע. נמי איכא לאשכוחי פיתרא ולאפלוגי בינייהו בשנולדו לעת ערב אחר הקרבת התמיד של בין הערבי' דבע"מ מונין לו שנה תיכף מכלות ז' מעל"ע ובתם מונין לו מהבוקר שאחר הז' מעל"ע דהא לא נראה להרצאה אע"ג שעברו עליו ז' מעל"ע משום שא"א להקריבו אחר תמיד של בין הערבים. וה"נ איכא לאפלוגי בינייהו בנולד בלילה ואע"ג דבכור תם שאינו עומד אלא להקרבה אע"ג שלא נשלמה שנתו עד הבוקר מ"מ כיון שאסור להקריבו בלילה הרי הוא מתחיל להפסל תיכף מכניסת הלילה. וה"נ דכיון שאסור להקריבו אחר תמיד של בין הערבים הרי הוא מתחיל להיות נפסל תיכף אחר שחיטת התמיד והרי הוא דומה לבכור בע"מ מ"מ אכתי איכא לאפלוגי בינייהו לענין תם שאם עלה לא ירד בלילה שלאחר זיי"ן ובעל מום אסור באכילה אפילו בדיעבד בלילה שאחר זיי"ן והה"נ דתם כשר בבמה בלילה ובעל מום אסור לגמרי באכילה בלילה ולשיטת הפרימ"ג לענין יום ח' אחר כלות ז' מעל"ע לאחר הקרבת התמיד דליכא אלא עשה דהשלמה איכא נ"מ בין תם לבע"מ היכא דעבר והקריבו באיסור עשה ולענין ליל ט' דאם עלה לא ירד ולהתירא בבמה ובפרט לפ"מ שנראה מרש"י שם וכ"ה מבואר בתוס' (שם) ד"ה הא בבע"מ. דתם ונעשה בע"מ מונין לו משנראה להרצאה כתם א"כ איכא נ"מ בין בע"מ מעיקרא ובין תם שנעשה בע"מ לענין אכילה בליל ח' לשיטת התב"ש. ולענין אכילה ביום ח' אחר שיכלו הז' מעל"ע היכא שכלו לאחר הקרבת תמיד הערב ולענין ליל ט'. ומה קא פריך הגמ' בע"מ מי מצי אכיל לי' דהא נהי נמי דלא מצי אכיל לי' אכתי איכא נפקא מינה אי מונין משנראה להרצאה או משנולד ועכצ"ל דכוונת רש"י ז"ל לפרש קושי' הגמ' הכי בע"מ מי מצי אכיל לי' ביום שנולד. דנהי דאיכא הרבה חילוקים בין תם לבע"מ ובין בע"מ מעיקרא לתם ונעשה בע"מ מ"מ במה דקאמר דמונין משנולד קא פריך דהא ביום שנולד אי אפשר למיכלי' דבעי' שיצא מספק נפל ומשנולד אי אפשר למנות לו דהא ביום לידתו לא הי' ראוי לאכילה וכ"ה מבואר ברש"י שפי' בע"מ מי מצי אכיל ביום שנולד שמא נפל הוה עד שישהה ח' ימים דלכאורה מ"ש ביום שנולד הוא מיותר דהא לאחר שנולד נמי אסור: