אגודת אזוב מדברי רנו

הפרימ"ג משמע בטו"ז. וכן הביא בשו"ת נוב"י מהד"ת (סי' ז) בשם הבאה"ט וגדולי המורים ושאם נולד ביום ב' הרי הוא אסור עד שעת לידתו ביום ב': וכ' בנוב"י שם דלכ"ע לא אמרינן בים ז' מקצתו ככולו להתיר בנולד ליל שבת לשחוט ביום עש"ק שלאחריו וכ"כ בהג"ה הנדפס בגי' הפרימ"ג ד' זאלקאוו בסוף הספר בשם הגאון מ' שמחה אבד"ק בוברקא ז"ל והנה באה לידי תשובת שאלה מהגאון המנוח מ' יצחק איצק זצ"ל שהיה אבד"ק לינטשיץ בענין ספק נפל ודנתי לפניו במה שהיה לי להעיר על דבריו הקדושים וע"ד הראשונים והאחרונים ז"ל הנוגעים לענין זה ודבריו הקדושים ואת אשר השיבני על דברי יתבארו ויבואו בכלל דברי בקצרה וזכינו לשיחתו בספרו הנדפס דברי חיים חלק יור"ד (סי' ה')

מה שהקשה לדברי הפרימ"ג דבעי' ז' מעל"ע היכא אמרי' כל ששהה למ"ד יום באדם וח' ימים בבהמה אינו נפל והא באדם מחשבין יום הלידה ליום שלם ואפי' נולד באמצע או בסוף היום אחר שעבר מקצת יום הלידה וכ"ט שלמים פודין אותו מיד דהיינו בבוקר של ל"א דיום הלידה מצטרף ולא בעי' מעל"ע אבל בבהמה אין מצטרפין יום הלידה ליום שלם. ולדברי הפרימ"ג ממתינים ביום הח' עד שיכלו הז' מעל"ע עכת"ד לא זכיתי להבין ולדעת מנ"ל דלדעת הפרימ"ג מצרפין באדם יום הלידה ליום שלם לפדותו ביום ל"א בבוקר דלמא ס"ל להפרימ"ג שצריך להמתין מלפדותו עד כלות ל' מעל"ע משעת הלידה ואנחנו רואים לישראל שהם בני נביאים ובכל המצות הם זריזים ומקדימים כמה דאפשר ובמצות פדיון הבן המנהג להמתין עד סוף יום ל"א ונ"ל דהיינו מטמא כדי להמתין עד כלות למ"ד מעל"ע אם נולד סמוך לערב

איברא דאפי' יהיבנא ציה שיטתיה דמודה הפרימ"ג דלא בעינן באדם למ"ד מעל"ע מ"מ אין שום קו' במה שאין הדין שוה באדם ובבהמה י דכבר כתבו התוס' ד"ה כל ששהה דאין ענינם שוה דבבהמה יום ח' כלמעלה כלאחר ח' ובאדם יום ל' כלמטה כלפני ל'. וא"כ גם אנו נאמר דלענין זה נמי אינם שוים דבאדם נחשב יום הלידה ליום שלם ולא בעי' מעל"ע ובבהמה בעי' מעל"ע וחשבינן מיום הלידה כפי השעות שהיה מהלידה עד סוף היום בלבד

והנה ע"פ דבריו דמודה הפרימ"ג דבאדם לא בעי' ל' מעל"ע נלע"ד דמסוגיא זו הכריח הפרימ"ג דבבהמה בעי' ז' מעל"ע דהיינו מקצת יום הלידה וששה שלמין ומקצת מיום הח' שבין הכל יהיה ז' מעל"ע דלכאור' קשה למה נקיט רשב"ג כל ששהה למ"ד יום באדם וח' ימים בבהמה אינו נפל שאין ענינם שוה דל' כלמטה וח' כלמעלה כמ"ש התוס' הו"ל למינקט בבהמה ז' ימים ויהיה עניינם שוים ובין ל' ובין ז' יהיה כלפני ל' וכלפני ז'. ע"כ נלע"ד דמזה הכריח הפרימ"ג דאע"ג דבאדם לא בעי' מעל"ע ופודין בבוקר של יום ל"א דהיינו מקצת יום הלידה וכ"ט שלמין מ"מ בבהמה בעי' ז' מעל"ע דהיינו מקצת יום לידה וששה שלמין ומקצת יום ח' שבין הכל הוא ז' מעל"ע דמש"ה שפיר הוכרח רשב"ג למינקט בבהמה שהה ח' ולא מצי למינקט שהה ז' דנהי דא"א לטעות ולומר דסגי במקצת יום הלידה וה' שלמין ומקצת יום הז'. דהא בקרבנות נאמר ומיום השמיני והלאה ירצה ובבכור נאמר וביום השמיני תתנו לי דמשמע דוקא מתחלת יום ח' ולא במקצת יום ז' וכיון שאין לנו ראיה מפורשת להתירא אי אפשר להתיר בחולין וכמש"ל מ"מ אכתי היינו טועים לומר דסגי במקצת יום הליד' וששה שלמין. ומה"ט הוכרח רשב"ג למינקט בבהמה שהה ח' דהיינו מקצת יום הלידה וששה שלמין ומקצת יום הח' דמיקרי כבר שהה ח' כיון דשהה מקצת יום ח' דמקצת יום ככולו ואפי' נולד בכניסת הלילה שבסוף יום ז' כלין הז' מעל"ע ולא בעי' להמתין כלל מקצת מיום הח' אפ"ה מיקרי שהה ח' דהא עכ"פ בעי' להמתין רגעים אחדים בכניסת ליל ח' דהא א"א לצמצם לשוחטו באותו הרגע שנולד ובעי' להמתין מעט בכניסת הלילה וכבר מיקרי שהה ח' דכבר שהה רגעים אחדים מקצת מליל הח'. וליכא נמי למיטעי דבעי' בבהמה מקצת יום הלידה וז' שלמין ולא סגי במקצת יום ח' בכלות ז' מעל"ע משעת הלידה אלא בעינן להמתין שיכלו ז' מעל"ע חוץ מיום הלידה דכיון שכבר נאמר בבכור וביום השמיני תתנו לי דמשמע שעכ"פ ביום השמיני בצירוף יום הלידה מותר להקריבו. ממילא שגם בחולין יש להתיר עכ"פ במקצת יום הח' בצירוף יום הלידה וכמש"ל ועכצ"ל דהא דקאמר שהה ח' דהיינו מקצת יום שנולד וששה שלמין ומקצת יום ח' עד שיכלו ז' מעל"ע משעת לידה דכיון שכבר נכנס מקצת מיום הח' מיקרי כבר שהה ח'. ומה שנאמר גבי בכור ומיום השמיני תתנו לי להתירו בח' עצמו היינו ביום הח' אחרי ככלות ז' מעל"ע משעת הלידה אבל גבי אדם דלא בעי' להמתין ל' מעל"ע קאמר רשב"ג שהה ל' דהיינו מקצת יום הלידה וכ"ט שלמין. שאין לטעות ולומר דסגי באדם במקצת יום הלידה וכ"ח שלמין ומקצת יום ל' וכמו דאמרי' גבי בהמה תרי מקצת היום ככולו וסגי בז' מעל"ע אע"ג דקאמר שהה ח' ה"נ באדם סגי בכ"ט מעל"ע דאף על גב דקאמר שהה למ"ד דכ"ט מעל"ע נקראים שהה ל' דהיינו מקצת יום הלידה וכ"ח שלמין ומקצת יום ל'. דכיון דקרא כתיב ופדוייו מבן חודש תפדה משמע מחודש ולהלן דהיינו אחר ל' וע"כ הא דקאמר שהה ל' היינו משום דלא בעי' מעל"ע ופודין ביום ל"א בבוקר קודם כלות ל' מעל"ע. ואע"ג דבר"ה (דף יט:) קרי רשב"ג לכ"ט ימים חודש ועי' כתובות (דף עא.) מ"מ חודש דקרא לכ"ע הוה יותר מכ"ע מעל"ע וקרוב לל' יום ומש"ה שפיר ידעי' דהא דקאמר שהה למ"ד דהיינו מקצת יום הלידה וכ"ט שלמין דלא בעי' להמתין על כלות ל' מעל"ע משעת הלידה

ולפ"ז י"ל לשיטת הפרימ"ג דבין ל' דאדם ובין ח' דבהמה תרווייהו כלפני ל' וכלפני ח' רק דבאדם ל' שלו כלין בסוף היום דהא אע"ג דלא בעי' ל' מעל"ע מ"מ בעי' שיכלו כל הל' יום בצירוף מקצת יום הלידה דהא מבן חודש כתיב. וח' דבהמה סגי במקצת יום הח' דעכ"פ מוכרחים אנחנו להתיר בסוף היום הח' כדכתיב וביום השמיני תתנו לי ואפשר להעמיס דברינו בכוונת התוס' שם דלמ"ד כלפני למ"ד היינו שאסור לפדותו כל יום למ"ד וח' כלאחר חי"ת לאו אכוליה יומא קאי דודאי מקצת יום ח' אסור ע"פ שיטת הפרימ"ג רק שכונת התוס' על סוף יום ח' שאחר שכלו הז' מעל"ע מותר בח' עצמו והו"ל בסוף היום כלאחר ח' ואל תשיבני ממה שהתוס' הביאו ראי' לדבריהם דח' כלאחר ח' מעגלא דר"פ ור"ה ברי' דר"י לקמן (דף קלו.) דאמרי אי איתרחיתו עד לאורתא הוה אכלין מיניה דלכאורה משמע דתיכף לערב היה מותר ומשמע שכל יום ח' הוא כלאחר חית דהא לשיטת הפרימ"ג דבעי' ז' מעל"ע עכצ"ל דהעגל הזה נולד בסוף היום ממש. ובכניסת הלילה כבר ימלאו לו ז' מעל"ע דאלת"ה קשה דהא לערב נמי היה אסור עד כלות ז' מעל"ע וכיון שצ"ל שנולד סמוך לערב ובכניסת הלילה כבר יכלו לו הז' מעל"ע שפיר מותר מיד לערב בתחלת ליל ח' ואע"ג שצריך להמתין רגעים אחדים משום שא"א לצמצם על כניסת הלילה מ"מ כבר נקרא לאורחא הוה אכלינן מיניה

והנה בין לפמ"ש בכוונת דברי התוס' ע"פ שיטת הפרימ"ג בין לפ"מ שנראה בכוונתם עפ"י שיטת התב"ש ולכולהו לישני ר"ל דל' דאדם אינם שוים לח' דבהמה נלע"ד דאף שהדין דין אמת ברור דאפי' לדעת התב"ש דבסוף יום א' חשבינן מקצתו ככולו אפ"ה בתחלת יום ז' לא אמרינן מקצתו ככולו וכמ"ש נוב"י מהד"ת (סי' ז') ובהג"ה לפרימ"ג וכמש"ל בכ"ז מה שהביא ראיה דכמו דבאדם דוקא אחר למ"ד פודין הוא הדין בהמה אחר ז' הוא דיצאה מספק נפל ליתא דהא לאו בחדא מחתא מחתינהו ואם כונת ראייתו מדקאמר שהה ח' דנהי ביום ח' כלאחר ח' מ"מ יום