אגודת אזוב מדברי רנה

ואכתי צ"ע דהא מבואר בסוגיא דכריתות שם שכשילדה בימי טוהר טמאה ג"כ ואם משלמת ימי טוהר דראשון ואח"כ ימי טוהר דשני הוא דמיבעי' לן אבל לכ"ע ימי טומאה נוהגים אפי' בימי טוהר וא"כ אי לאו דכתבה רחמנא וטמאה שבעת ימים לא הוה ידעי' שטמאה לידה כשילדה בימי טוהר וכן לפמ"ש בתוס' שם שאם ילדה וחזרה וילדה בימי טומאה דראשון משלמת ימי טומאה משני ואי לאו דכתבה רחמנא וטמאה שבעת ימים לא הוה מנינן לה יומי טומאה אלא מראשון ומשום הכי כתבה רחמנא ביולדת זכר וטמאה שבעת ימים שתמנה מלידה שני'

והנה בהא דאינו נימול לשמנה פירש"י אין בנה ממתין עד שמנה אלא נימול מיד ופירושו ז"ל מוכרח מקושית אביי דורות הראשונים יוכיח כו' ונימול לח' ומקו' הגמ' איני וכו' ע"כ ל"פ אלא לחלל עליו את השבת אבל לשמיני ודאי מהלינן לי' דמשמע שאם אינו נימול לשמנה לאו דוקא דבשבת אינו נימול אלא דאפי' חל ח' בחול מלין אותו מיד אמנם בב"ב (דף קכ"ז) גבי טומטום שנקרע ונמצא זכר דס"ל לר' שיזבי דאינו נימול לשמונה פירשב"ם לדחות שבת כדדרשינן וביום השמיני ביום אפי' בשבת ונ"ל דמה"ט לא פי' הרשב"ם לענין למולו מיד אפי' בחול כשנמצא זכר ושלא להמתין עד חי"ת דאמרי' התם לימא דמתני' דהמפלת טומטום ואדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה תיהוי תיובתא דר' שיזבי ומשני תנא ספוקא מספקא לי' ולחומרא וא"כ י"ל דוקא כשחל שמיני בשבת אין מלין אותו בשמיני מספק דשמא בעינן זכר משעת לידה ומחמרינן שלא לחלל את השבת אבל כשחל שמיני בחול אין לנו להקדים למולו תיכף מספק דשמא בעי' זכר משעת לידה ושמא צריך להיות נימול מיד דהא אפי' כשצריך למולו מיד וממתין עד שמיני אין המצוה נעקרת לגמרי ואפי' לפמ"ש לעיל (דף קל"ד:) בשם הצל"ח פסחים (דף ע"ב) דמילה שלא בזמנה נגד מילה בזמנה הו"ל כמו ביטול מצוה דהא ב' מצות הם מ"מ אין המצוה נעקרת לגמרי אבל באם צריך להמתין ח' ונימול תוך ח' נתבטל ונעקר מיני' מצות מילה לגמרי וכמו שהאריך השאגת ארי' (סי' נ"ב) לענין מל תוך ח' דלא קיים המצוה כלל ומה שאין צריך להטיף דם ברית היינו משום דהו"ל כנכרת הגיד. ומש"ה פי' הרשב"ם דר' שיזבי אשלא למולו בשבת קאי ולא למולו מיד כשחל שמיני בחול דהו"ל קולא ואפי' כשחל בשבת נימול אחר ח' שלא להקל מספיקא

וצ"ע במה דלא קיי"ל כההיא דר' שיזבי. דנהי דהדר פרכינן בב"ב שם אי הכי תשב לזכר ולנקבה ולנדה מיבעי' לי' ואסיקנא בקשיא אמילתא דר' שיזבי מ"מ אכתי הו"ל לפסוק כהא דר' שיזבי דהא מבואר בכללי הש"ס דהיכא דאסיקנא בתיובתא לא קיי"ל הכי והיכא דמסקי' בקושיא אכתי קיי"ל הכי וא"כ נהי דלא קייל"ן כר' שרביא לענין טומאת לידה ולא אמרי' דמדכתיב וילדה זכר וטמאה ז' ימים בעי' זכר משעת לידה משום דאסיקנא על ר' שרביא בתיובתא מ"מ אכתי הו"ל לפסוק כר' שיזבי דאינו נימול לשמנה להחמיר שלא לחלל עליו את השבת דהא לא אסיקנא עליו אלא בקשיא. וצ"ל דס"ל כיון דלענין טומאה לא בעי' זכר משעת לידה ולא קאי וילדה זכר אוטמאה שבעת ימים דסמיך לי' מכ"ש דלא קאי וילדה זכר על וביום השמיני ימול הנאמר אחר וטמאה שבעת ימים דהא מדלא קאי אדסמיך לי' מסתברא דלא קאי אדסמיך למאי דסמיך לי' ואכתי צ"ע

(דף קלה:) עיי' רמב"מ פ"א ה"ג ד' ה' ויו"ד ממילה ובכ"מ עייש"ה ועימ"ש בסוף דבריו ה"ה דלהרמב"ם מספקא לי' אי קאי האי דלת"ק ל"ש לי' בין ילדה ואח"כ הטבילה בין הטבילה ואח"כ ילדה איליד בית הנימול לאחד [היינו לקח שפחה על מנת שלא להטבילה וא"כ אפי' טבלה נימול לא'] או לא קאי עליה כיון שאינו מוזכר מפורש בברייתא עיי"ש. ולהכי פסק הרמב"ם לחומרא דנימול לח' ואינו דוחה שבת וק"ל דהא איליד בית הנימול לח' דהיינו לקח שפחה ונתעברה אצלו ודאי קאי ואפי' ילדה ואח"כ הטבילה [או אפי' לא טבלה כלל כל שלקחה להטבילה רק שמחמת איזה דבר לא טבלה עוד] ודאי דנימול לח' דהא מפורש בברייתא וכן נראה מפשיטות דברי הכסף משנה במ"ש קודם לזה ע"ד הרמב"ם דאם טבלה אחר שילדה נימול לח' על איקומתא דרב משרשיא שכ' ולמד כן רבינו מדאמרי' ות"ק ל"ש ליה כו' נימול לח' כיון שהיה יליד בית כו' אבל אם טבלה כיון דיליד בית הוא נימול לח' עיי"ש. הרי דאין חילוק ביליד בית הנימול לח' ועוד דא"כ במה פליגי ת"ק ור"ח. דהא ביליד בית לתרווייהו מחלקי'. ונהי דפליגי במקנת בסף דלר"ח דוקא הטבילה ואח"כ ילדה נימול לח' ולת"ק ל"ש. וכמ"ש הכ"מ בדעת הראב"ד [ואין להקשות דהו"ל לרבא למימר מקנת כסף נימול לא' ילדה ואח"כ הטבילה דאשמעונין רבותא דאפי' טבלה קודם שילדה כל שלקח זה שפחה וזה עוברה נימול לא'] מ"מ איך נאמר דבמה שנראה מחלקותם מפורשת לא פליגי ובמה שלא נראה ביניהם מחלוקת נעשה ביניהם לעיקר בפלוגתא וכי בזה בלבד יהיה עיקר מחלקותם. וע"כ דודאי דיליד בית הנימול לח' אפי' לא טבלה אמו עד שילדה כגון לקח שפחה ונתעברה אצלו ולא הספיקה לטבול עד שילדה הרי זה נימול לח' וא"כ איך סתם רבינו בהל' יו"ד חוץ מיליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה שאינו דוחה. את השבת והא ביליד בית דלקח שפחה ונתעברה אצלו אף שלא טבלה עד אחר הלידה או שעדיין לא טבלה כלל כל שלקחה ע"מ להטבילה הדין דנימול לח' ודוחה שבת. תו קשה לפי דברי הכ"מ שכ' דספיקו של הרמב"ם אם הלכה כר"י או כר' משרשיא ומפרש דר"י ורב משרשי' פליגי אי מהני טבילה דלאחר לידה ולהכי פסק לענין דחיית שבת כר' משרשי' לחומרא היכא כייל סתמא יליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה והא יש יליד בית המוזכר בברייתא דאף שלא טבלה אמו עד שילדה שנימול לשמונה וכמ"ש והדבר צ"ע

ירושלמי סכין של מילה עושה לו חולה כו' שאל לר"ס ושרא שאל לר"א ואסר איקפד ר"ס ולא כן פני הנשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסור כו' עי' בגי' הירושלמי בדבר זה בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' שסב) ובעיקר הדבר ק"ל תינח בדבר הרשות שהנשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסור אבל לענין מילה שהחכם המתיר מצריכו לקיים המילה בזמנה והאוסר לו עוקר מצות מילה בזמנה ודוחה אותה לאחר שבת מנ"ל דמותר לשאול לחכם אחר ולדחות המילה וצ"ע כעת. ובפרט לפמש"כ הצל"ח פסחים (דף ע"ב) והשאגת ארי' (סי' נ"ב) דמילה בזמנה ומילה שלא בזמנה ב' מצות הם והבאתי דבריהם הק' לעיל דודאי אין לישאל לחכם אחר שיורה לו לבטל מצוה לגמרי רק שיקיים מצוה אחרת נגד המתבטלת. ובחי' ע"ד שו"ת הרדב"ז כתבתי דאין עיקר הטעם בדין נשאל לחכם ואסר שאל ישאל לחכם אחר משום כבודו של חכם הראשון דא"כ בחולין (דף מד:) דרב גופיה שדרי' לקמי' דרבה בב"ח לא הוה שייך למיתי עלה מטעם זה ואלא דעיקר הטעם משום שכבר נקרא שם איסור על הדבר שנשאל עליו וה"נ כבר נקרא חיוב מצות מילה בשבת ע"י הוראת ר"ס שאין לו לישאל לחכם אחר להפקיע חיוב קיומה

ע"ב תניא רשב"ג אומר כל ששהה למ"ד יום באדם אינו נפל ח' ימים בבהמה אינו נפל בענין ח' ימים בבהמה לצאת מספק נפל נחלקו האחרונים ז"ל דעת התב"ש ביור"ד (סי' ט"ו) דלא בעי' מעל"ע ושאם נולד בחצי היום מותר בלילה שלאחר יום הז' בהצטרף יום הלידה ליום שלם דרך משל בנולד יום ב' בצהרים מותר בליל שלאחר יום א' וכ"כ בשו"ת רע"א (סי' נ"ז) ודעת הפרימ"ג ביור"ד (סי' ט"ו במ"ז סק"ג) דאם נולד בחצי היום בעי' להמתין ביום הח' עד כלות ז' מעל"ע וכדברי