אגודת אזוב מדברי רנד

דקודם המעשה דר"נ לא הוה ידעי' אם האדמימות והירוקות הוא מחמת איזה חולי ורק מכח המעשה של ר"נ אמרה כן אימי' דאביי והודיעה שהיא חולי גמור. וא"כ יש לפרש דברי התוס' בפשיטות כמו שהרגיש הרדב"ז ז"ל

ע"ב כי אתי ר' דימי כו' הוו בה כו' או הרחצת מילה כו' מתקיף לה ר"י כו' מתקיף לה ר' דימי כו' א"א כו' איתמר נמי כי אתי רבין כו' בין הרחצת כל גופו. לולא דמיסתפינא נ"ל למחוק תיבת נמי ולגרוס איתמר כי אתי רבין כו' דהא כיון דשני אביי ור"י לאתקפתא דר' דימי דבחמין שהוחמו בשבת עסקינן א"כ י"ל דהרחצת מילה לחוד קאמר ר' אלעזר ובזה שאנו מחמין ושמן ע"ג מכה דבעי' הוחמו מע"ש ובמילה אפי' הוחמו בשבת וא"כ לא אפשט לן אם הרחצת כל גופו או הרחצת מילה קאמר ר"א ולא שייך למימר איתמר נמי אלא גרסי' איתמר כי אתי רבין והיינו רבין פירש דבריו דהרחצת כל גופו והכי קיי"ל דהא י"ל דלא פליגי כלל אבל אין לומר דאיתמר נמי קאי אטעמא דמפני שסכנה הוא לו. דהא טעמא דסכנה מבואר במשנה דראב"ע נמי מטעמא דסכנה הוא דקאמר דהא אייתי סייעתא מקרא דויהי ביום השלישי וכמ"ש התוס' ד"ה מי גרע

(דף קלה.) א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה אינו נימול לשמונה שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום הח' ימול. מסוגיא זו יש ליישב קושי' התוס' ישנים כריתות (דף י.) שהק' אי נימא אי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם למה לי דכתב רחמנא ביולדת זכר וטמאה שבעת ימים דתיפוק לי' שטמאה נדה משום ראיית דם ועם הסוגיא דהכא י"ל דמאן דס"ל אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ס"ל כר' אסי וקא מיבעי' לי' לקרא דכשאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח' ואולי ר' אסי ור' חמא דלפי אוקימתא דהכא סובר נמי כר"א אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והוה מייתר לי' קרא דיולדת זכר וכקו' התוס' שם מש"ה קא מוקמינן לי' לגז"ש דבעינן דוקא אמו טמאה לידה אבל לדידן דס"ל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם י"ל דמש"ה לא ס"ל נמי ר' אסי ול"ל האי ג"ש דניבעי אמו טמאה לידה כיון דלא שם מייתר לן קרא

אמנם בעיקר קושית התוס' לא זכיתי להבין לכאורה דהא אי לא כתב רחמנא וטמאה ז' ימים הו"א אע"ג שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ"מ תיכף אחר פתיחת הקבר התחלת הלידה הוה אמינא שיתחילו הימי טוהר דזכר ואע"ג שיצא ממנה דם טהורה היא כדין דם טוהר. והוה אמינא שזה החילוק בין זכר לנקבה דבזכר תיכף אחר פתיחת הקבר תחלת הלידה מתחילין הימי טוהר ל"ג ימים ובנקבה מתחילין י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טהרה. דהיינו בזכר ל"ג ימי טוהר ותו לא ובנקבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טהרה ומש"ה כתב רחמנא וטמאה שבעת ימים שגם בזכר אחר הלידה טמאה עכ"פ ז' ימים. ואח"כ מתחילין הימי טוהר ולכאורה הי' אפשר לומר דאפי' אי לא הוה כתב ריבוי וטמאה שבעת ימים לא הוה אמרי' שיתחילו הימי טוהר מתחלת פתיחת הקבר רק מגמר הלידה וכבר היא טמאה נדה ז' ימים ע"י ראיית דם שבפתיחת הקבר שבתחלת וקודם הלידה וע"כ הוה אמרינן שאחר הימי טומאה מתחילין הימי טוהר דהיינו אחר ז' לזכר ושפיר הקשו התוס' דאי ס"ל אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קרא ביולדת זכר למה לי

אלא שצ"ע דע"כ צ"ל שהתוס' בקושיתם ס"ל הא דאמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם היינו פתיחת הקבר דגמר לידה ולא פתיחת הקבר דהתחלת הלידה ודע"כ הא דא"א לפתיחת הקבר בלא דם אינו מענין פתיחת הקבר דאהלות (פ"ז מ"ד) דאיירי מפתיחת הקבר דהתחלת הלידה ופתיחת הקבר דהכא מגמר לידה דלענין שלא יהא דינו כטומאה בלועה סגי בפתיחת הקבר דקודם הלידה משעה שאין פנאי להלך. אבל לענין שאי אפשר בלא דם בעי' דוקא פתיחת הקבר דגמר לידה. ובהכי הוה ניחא להו הא דאי' באהלות שם אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה ובסוגיא דכריתות משמע דבכל לידה איכא פתיחת הקבר מדלא אשכח לידה יבשתא אפי' למ"ד א"א לפתיחת הקבר בלא דם ובלידת נפלים שלא העגילו ראש כפיקה דלענין טומאת יולדת לא איכפת לן בהעגלת ראש כפיקה דאפי' נפל בן מ' יום אמו טמאה לידה אלא דס"ל דפתיחת הקבר דאהלות דהיינו פתיחת הקבר דקודם לידה ובנפלים שלא העגילו ראש כפיקה ליכא פתיחת הקבר דקודם לידה שלא יהי' פנאי להלך אח"כ. אבל פתיחת הקבר דסוגיא דכריתות דהיינו פתיחת הקבר דגמר לידה שאי אפשר אז בלא דם ופתיחת הקבר דגמר אפי' לנפלים שלא העגילו ראש אי"ל פתיחת הקבר ומש"ה לא קא משכח לידה יבשתא רק אי ס"ל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומכח זה משמע להו להתוס' בקושייתם דהא דאמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם היינו דוקא דגמר לידה אי אפשר בלא דם אבל בהתחלת הלידה אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומש"ה מקשים דלמה לי דכתב רחמנא וטמאה שבעת ימים תיפוק לי' מכח טומאת נדה דאלת"ה אלא שהתוס' בקושיתם ס"ל דפתיחת הקבר דתחלת הלידה אי אפשר בלא דם לא קשיא קושי' התוס' כלל דהא אי לאו דכתבה רחמנא וטמאה שבעת ימים באם התחיל פתיחת הקבר בסוף היום והלידה נגמרה בלילה הוה אמינא שסוף היום עולה לה במנין ז' ימי נדה כדין נדה דסוף היום עולה לה בתחלתה בר"ה (דף יו"ד) ומש"ה כתב רחמנא וטמאה ז' ימים שנחשוב ז' ימים מן הלידה כדמשמע לישנא וילדה זכר וטמאה שבעת ימים אלא עכצ"ל דס"ל להתוס' דאפי' למ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם היינו פתיחת הקבר דגמר לידה ולא פתיחת הקבר דקודם הלידה ומש"ה לעולם הוה מנינן ז' ימי הטומאה מגמר לידה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דהא אם לא כתבה רחמנא וטמאה שבעת ימים הו"א שימי טוהר מתחילין מפתיחת הקבר דגמר לידה וטהורה היא לגמרי אע"ג שראתה דם וכמש"ל

והנה בספר סדרי טהרה (סי' קצד) הק' דהא מדינא דאורייתא אפי' שופעת כל ז' טובלת לערב וי"ל דכתבה רחמנא וטמאה שבעת ימים דאפי' היכא שראתה ששה ימים קודם הלידה ג"כ טמאה שבעה מן הלידה ואאמ"ו הגאון שי' תי' עם דברי התוס' גטין (דף ב:) ד"ה עד אחד דמה שהאמינה התורה וספרה לה משום שעל הטבילה נאמנת לפי שבידה לטבול ועל הראי' נאמנת משום שאינה בחזקת רואה כל שעה ועיין במהרש"א וי"ל היכא שעתה מוחזקת לרואה לא האמינתה תורה לומר שראתה ו' ימים מקודם דהא הו"ל נגד החזק' וא"כ אפי' אי לא הוה כתבה רחמנא וטמאה ז' ימים נמי היתה טמאה ז' ימים משעת הלידה אפי' אומרת שראתה ז' ימים מקודם דכל לגבי בעלה ולטהרות דאחרינא לא מיהמנא

אמנם ש"ב הרבני מ' חיים מתתי' נ"י בהרב המנוח מ' ישכר סג"ל מקאליש העירני דהא אכתי משכחת לה כשילדה זכר בי"א שבין נדה לנדה ואי לאו דכתבה רחמנא וטמאה שבעת ימים היתה שומרת יום בלבד וכשראתה ג' ז"נ כדין טומאת זבה קטנה וגדולה אבל אחר דכבר כתיב וטמאה שבעת ימים בין ראתה יום אחד לבד בין שופעת כל ז' טמאה ז' ופוסקת לערב ועיין נדה (פ"ד מ"ד) דלא הוה יולדת בזוב כשילדה בימי זבה בי"א שבין נדה לנדה עד שתראה ותשפה מחבלי לידה דבעי' שלא תהי' זבה מחמת לידה שי"ל שאפי' אי לא כתבה רחמנא וטמאה לא הי' דין זבה גדולה בלידה בימי זיבה אפי' ראתה ג' ימים מ"מ ברואה רק יום אחד אי לא הוה כתבה רחמנא וטמאה ז' ימים היתה שומרת יום בלבד ולהאמינה שהיא בימי זיבה לכאורה הו"ל לסייע לחזקה: