אגודת אזוב מדברי רמז

שיבוא ואכתי י"ל דהתם דלא עביד מעשה במה שאינו רודה פטור עי"ז שאין אנו מניחין אותו שירדה ואיסרי' לו לרדות מכח תקנת חכמים אבל כשעשה מעשה כנ"ד שצייץ טליתו אין התק"ח פוטרו וחייב ועי' שבת (דף ג:) דשם כתבתי לתי' הא' שבתוס' ישנים שא"א לעמוד כל היום וידו פשוטה לרשות אחרת ומלאה משא אפ"ה כשמשליך המשאוי מידו חייב אע"ג שחכמים לא התירו לו להחזיר ובהשלכה אנוס הוא והיינו כיון שעשה מעשה בידים וה"נ בנ"ד ואכתי צ"ע

והנה עם דברי השעה"מ נתיישב אצלי בהא דבידו להפקירן שצ"ע מסוגי' דנדרים ס"פ אין בין המודר בענין ההפקר תוך ג' ימים והפקר בפני ג' דלדבריו י"ל מדאורייתא אפי' בפני א' הוה הפקר כמבואר (בדף מה.) ומדאורייתא אפי' תוך ג' הוה הפקר כמבואר (בדף מד') מיהו בלא"ה נמי א"ש דמפקיר מפני איסור לא בעי' בפני ג' כמבואר בתוס' שבת (דף יח':) ד"ה הואיל ובתוס' ב"מ (דף ל:) ד"ה אפקרה וברא"ש בפי' הסוגיא דנדרים שם בשם הר"א ממיץ ועכצ"ל דלא בעי' נמי ג' ימים אחר ההפקר ועי' בשו"ת הר"י טראני ספר א' כרך שעם חי' קידושין וכתובות (סי' פה ובספר דף נ"ח ע"ג) וע"ע בחי' ב"מ (דף ה:) על דברי רש"י ד"ה על דאית לי' מישתבע מ"ש ליישב דברי הב"י חו"מ (סי' קל"ח) גבי זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי' שלי שכתב הב"י דמישתבע שיש לי בה ואין לי בה פחות מג' חלקים

אמנם ק"ל טובא במה דמשני דמה"ט לא דחי שבת הואיל ובידו להפקירן דלקמן (דף קל"ב.) פריך הגמ' ציצית דכתי' בי' דורות לדחי שבת ומה קושיא והא בלאו קרא דדורות שפיר איכא למילף מזוזה וציצית דאליבי' דר"א לידחי שבת בין דנילף להו מסוכות וכמ"ש התוס' ד"ה מ"ט ובין לפמ"ש הקרבן עדה לירושלמי שבת ד"ה הוינן סברין מימר משום דר"א הוא מתלמידי ב"ש ובשבת דכתיב כי קודש הוא לכם דרשינן לכם ולא לגבוה ורק משום דבידו להפקירן לא דחי א"כ מה פריך דבין לרבנן ובין לר"א ציצית לידחי שבת מדכתיב בהו דורות והא מטעם שבידו להפקירן אין לומר שידחו

וביישוב קושי' זו נ"ל דטעמא דבידו להפקירן מהני רק לענין דליכא למילפינהו מסוכה ודלא הוה בכלל צורכי גבוה משום דלא דמי להו לשאר צורכי גבוה דרמי חיובא עליו בע"כ אבל ציצית ומזוזה אי בעי פטר נפשי' מינייהו במה דבידו להפקירן דהו"ל כעין פירכא מה דבידו להפקירן אבל אי הוה לן קרא בפירוש שידחו שבת לא הוה מהני טעמא דבידו להפקירן ולאפקעינהו ממשמעותא דקרא ומש"ה פריך שפיר ציצית דכתיב בי' דורות לדחי שבת ולפ"ז אפשר לומר אפי' אם נאמר דמה שמדרבנן אסור להפקיר בשבת הו"ל כאילו הי' איסור תורה לפי שחכמים לסייג ולהוסיף ע"ד תורה באו או שנא' דשלא להביא קרבן ושלא לענוש כשכבר עבר הו"ל שוא"ת וכמש"ל מ"מ כיון דבאמת מצי פטיר נפשי' ואיסור אחר גרם לו שאינו פוטר א"ע תו ליכא למילפינהו מאינך דרמי חיובא עלי' בע"כ ולא מצי פטיר נפשי' בשום גונא ועי' עירובין (דף ע"ח:) ובאו"ח (סי' שע"ב סעיף ט"ו) דכל שאיסור אחר גרם לו קיל מדבר שאיסורו גרם לו ואפי' למ"ד איסור אחר גרם לו חמיר היינו דחמיר מדברים שאיסורם גרם להם אבל מה שאפשר להיות רק שאיסור דבר אחר גרם לו נגד דבר שאי אפשר בשום צד פשיטא דדבר שאפשר ואיסור אחר גרם לו קיל טפי

אלא שלפמ"ש וכן לפמ"ש הגאון שער המלך קושית המג"א (בסוף סי' י"ג) דלא משני הואיל ויכול ליתנו במתנה במקומה עומדת דהא איסור המתנה ג"כ מדרבנן ומצי פטיר נפשי' ולכאורה רציתי ליישב קושיא דאסור ליתן להם מתנה כמבואר בעבודת גילולים (דף כ.) וילפינן לה מקרא וי"ל כיון שיש שני איסורי' איסור שבת ואיסור המתנה הו"ל כלא מצי פטור נפשי' וכמו שכ' אאמ"ו הגאון שי' לסייע לדברי הרע"ב (פ"ג מ"ג) דעירובין מסוגיא דנזיר (דף כ"ט:) משום דמיחזי כתרין איסורין מדרבנן אמנם בברכות (דף מ"ז) במעשה דר"א מבואר דלצורך מצוה ולא לטובת המקבל ליכא איסורא ועיי' בחי' הרשב"א גטין (דף ל"ח) גבי מצוה שאני וא"כ בנ"ד שלא יבטל מצות מזוזה וציצית מותר ליתן להם מתנה והדברי' עתיקין ואכ"מ

וליכתוב רחמנא בסוכה וליתי הנך וליגמרי מיני' דע דהא דלר"א סוכה וכל מכשירי' דוחין את השבת היינו דווקא בסוכה, שנפלה בשבת שבתוך החג דבסוכה (דף כ"ז:) ס"ל לר"א סוכה הראוי לשבעה בעי' וא"כ אין לומר דאיירי שבונה אותה בתחלה בשבת שחל ביום א' של חג דכיון שבונה אותה ביום א' של חג תו לא הוי סוכה הראויי' לשבעה שהרי כבר עבר מקצת יום או מקצת לילה הראשונה ור"א בעי סוכה לכל שבעה גם אין לומר דסוכה דוחה שבת היינו שיבנה אותה בשבת של ערב הרגל דבכה"ג ודאי דלא דחי שבת דנהי דלא בעי' לר"א דבעידנא דמיעקר לאו לקיים עשה וכמש"ל ע"ד התוס' (דף ק"ל:) ד"ה שלא ברצון מ"מ בעינן עכ"פ דבההיא יומא דמחלל שבת לקיים העשה וכדמשמע לקמן (דף קל"ג:) וכגון דאתי בין השמשות וא"ל לא מספקא שאם אינו גומר המילה בשבת הרי הוא חייב על שחילל שבת ואע"ג שקיים המצוה במוצאי שבת ונהי שיש לדחות ראי' זו מתרי טעמי חדא דהתם לרבנן קיימינן דבעי' בעידנא אבל לר"א דלא בעי' בעידנא י"ל דה"נ בההוא יומא לא בעי' שיקיים המצוה ועוד דשאני התם שגמר המילה תהי' שלא בזמנו בתשיעי ואז אינו דוחה שבת דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת אבל היכא שיקיים המצוה אלא שהחילול הוא קודם זמנו וי"ל כמו דלא בעי' בעידנא ה"נ לא בעינן שיקיים המצוה ביום החילול מ"מ הרי הוא מבואר לקמן (דף קל"ב:) דפריך הגמ' מחוסר טבילה הוא שפירש"י דמשום עבודה דלמחר לא יקוץ הרי מבואר דאע"ג דס"ל דלא בעי' בעידנא מכל מקום עבודה דאותו יום בעינן

וע"כ הא דסוכה ומכשירי' דוחין שבת היינו דוקא בסוכה שהיתה בנוי' מעיו"ט ונפלה בשבת שבתוך החג דלכ"ע אמרי' בסוכה (שם) שאם נפלה שחוזר ובונה אותה. ולפ"ז ק"ל מאי פריך הגמ' ולכתוב רחמנא בסוכה וליתי הנך וליגמרי מינה והא סוכה שדוחה שבת הו"ל מכשירין שא"א לעשותם מע"ש שהרי בע"ש היתה בנוי' ובשבת הוא שנפלה ודוחק לומר דלפי שהי' אפשר לחזקה מעיו"ט שלא תפול ביו"ט הו"ל נמי אפשר לעשותם מעיו"ט. דהא מ"מ כל כמה דלא נפלה אי אפשר לחזור ולבנותו וכיון שאי אפשר לעשותם מע"ש שפיר דוחין שבת. אבל שאר מכשירין שאפשר לעשותם מע"ש לא הוה ידעינן שידחו שבת ומשום הכי בעי' קרא בפירוש לרבות שידחו גם הם שבת

מיהו י"ל דאכתי משכחת לן תחלת סוכה דוחה שבת וכשבונה אותה מחדש בשבת שביו"ט ראשון של חג ובונה אותה בתחלת לילה הראשונה מקודם שקיים מצות סוכה בלילה הראשונה וי"ל הא דבעי' סוכה הראויי' לשבעה לר"א היינו לכל המצוה של שבעת הימים אבל ע"ז שלא היתה ראויי' למקצת היום ומקצת הלילה בלבד בשעה שלא קיים מצות סוכה אהכי לא קפדינן דהא דס"ל לר"א סוכה הראויי' לשבעה בעי' מקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ומשום דר"א לטעמי' ס"ל נמי אין יוצאין מסוכה לסוכה ואם יצא ביטל מצות הראשונה מה"ט בעי' סוכה הראויי' לצאת בה כל שבעה ידי מצות סוכה אבל למקצת לילה הראשונה קודם שיצא ידי מצות סוכה י"ל דלא קפיד ר"א. והה"נ באוסר ישיבת סוכה עליו דבכה"ג חל הנדר כמבואר נדרים (דף טז:) ובלילה הראשונה נשאל על נדרו כדין נדרים של צורך המועד שנשאלין עליהן כמבואר שבת (דף קנז.) שיוצא בה אפי' לר"א דבכה"ג הו"ל שפיר סוכה לשבעה דכל זמן שאכתי לא יצא ידי מצות סוכה הו"ל סוכה לכל שבעה ובחי' עירובין הארכתי והבאתי דברי