אגודת אזוב מדברי רמג

שבמבוי לחצר א' דהו"ל מבוי לבני חצר זה כאילו נשתתפו בתוכה ולא בעי' בתים וחצרות פתוחין לתוכה ואע"ג שיש לחלק ולומר דבנשתתפו שמותר לטלטל מכל החצרות למבוי וכל הבתים משתמשין בתוכה מש"ה לא בעי' בתים וחצרות פתוחין לה. משא"כ היכא שלא נשתתפו בתוכה אלא שאח"כ בטלו כל החצרות רשותם שבמבוי לחצר אחד שאין בני החצרות שנתנו רשותם משתמשין בתוכה בעי' בתים וחצרות פתוחין, למבוי. ומכ"ש לפמ"ש הכ"מ (פי"ז ה"ז) מהל' שבת בשם הרשב"א וכ"ה בב"י (סי' שס"ג) דמבוי שניתרת בלחי וקורה צריך שלא יהיה צניע תשמישתה. שי"ל דנשתתפו בתוכה דלא צניע תשמישתה לא בעי' בתים וחצרות פתוחין לה. משא"כ כשבטלו רשותם לחצר א' דצניע תשמישתה של מבוי בעי' בתים וחצרות פתוחין למבוי ובלא"ה אינה ניתרת בלחי וקורה כדי שלא יהיה צניע תשמישתה. עכצ"ל שהתוס' אין נראה להם לחלק בהכי ומש"ה פשיטא להו שע"י ביטול יהי' חצר למבוי

אמנם בעיקר קו' התוס' לא זכיתי להבין דהא מילתיה דרב קאי אמבוי שלא נשתתפו בתוכה וא"כ תינח בלא עירבו משני הש"ס שפיר דאפשר שיבטלו רשות החצרות לבית שבחצר שהרי דין המבוי יהיה עוד כאילו לא נשתתפו בתוכה שגם לאחר שיבטלו רשות חצרם להבתים שייכת המבוי לכל החצרות להבתים שקבלו רשות החצרות אבל מה הק' התוס' שגם בעירבו יכולים לבטל כל החצרות רשותם שבמבוי לחצר אחד והלוא אם יבטלו כל החצרות רשותם שבמבוי לחצר א' תהיה דין המבוי כאילו נשתתפו בתוכה עפמש"כ דהכי ס"ל להתוס' בפשיטות דהא לא תהי' המבוי אלא של חצר אחד ורב דקאי אמבוי שלא נשתתפו בתוכה מסתברא דלא קאי נמי אמבוי שרשותה נתבטל לחצר אחד וצ"ע

והנה על מה שתירצו התוס' דאין ביטול רשות מחצר לחצר הראה הגאון רבשכבה"ג מרנא עקיבא איגר ז"ל, בגליון הש"ס שלו לעיין בתוס' עירובין (דף עג:) ד"ה אלא פשיטא שכ' שם דהא דאין ביטול רשות מחצר לחצר היינו ברשות החצר אבל ברשות המבוי לכ"ע מבטלין בני החצר זה לבני חצר אחרת. וא"כ תי' התוס' תמוה גם מה שתי' ועוד דבלא"ה פריך שפיר ונראה משמעות דבריהם שעם קו' הגמ' מתורץ קו' התוס' ג"כ ודבריהם צריכין ביאור דהו"ל לשנויי מיהו במסקנא לא קיימא האי שינוייא דניתקו דבלא"ה לא מצינו מקום ליישב קושית התוס' עם קושי' הגמ'

וליישב את כל זה וגם מה שלענ"ד יפלא על מה דפשיטא להו להתוס' בקו' שאם יבטלו בני החצירות רשותם שבמבוי לחצר אחד יהי' חצר למבוי וכמש"ל נלע"ד שלא עלתה ע"ד התוס' להקשות שכל החצרות יבטלו רשותם שבמבוי בלבד לחצר שגם אז לא יהי' בתים וחצרות למבוי כמ"ש וגם שלקושיא זו לא היו מתרצים דאין ביטול רשות מחצר לחצר כמו שתמה הגאון מוה' רע"א ז"ל. אלא שהקשה להם דבעירבו נמי מה לי חצרות למבוי דהיינו אם יבטלו בני החצרות רשותם שבמבוי עם רשות החצרות שלהם לחצר אחד שיכולין לטלטל מן החצרות למבוי וניתקו החצרות לא שייך בכה"ג כיון שמהבתים שנתנו רשות חצרם אין מטלטלין לחצרות ואם כן החצרות שנתבטלו שפיר הו"ל פתוחין למבוי

וע"ז תי' התוס' דא"כ יהי' ביטול רשות שבחצר לחצר אחרת ובזה איכא למ"ד דאין מבטלין ועוד תי' דבלא"ה פריך שפיר דכמו דפרכינן אשינוייא דאפשר כו' בית איכא בתים ליכא ה"נ איכא למיפרך לסתור קו' התוס' דאפי' יבטלו רשות החצרות עם רשות המבוי לחצר א' לא יהיו בתים וחצרות פתוחין למבוי דאכתי בחצרות שנתבטלו חצירות איכא בתים ליכא ובחצר שלקח הרשויות בתים איכא חצר ליכא דהא ההוא חצר ניתקו ונעשה בית ואנן הא בעי' שהבתים יהיו פתוחין לחצרות והחצרות למבוי

ועיין מש"ל להקשות אהא דפריך הגמ' סוף סוף בית איכא בתים ליכא דאפשר לבטל בפירוש מקצת הבתים עם רשות החצרות וה"נ בעירבו לפ"מ שפי' בכוונת התוס' במה שתי' ועוד דבלא"ה פריך שפיר אכתי קשה שיבטלו בפירוש רשות מקצת הבתים עם רשות החצרות והמבוי לחצר אחד וצ"ל כתי' הראשון שתי' התוס' דאין ביטול רשות מחצר לחצר וד"וק

והנה הרמב"ם (פ"ה הל' ט"ו) מהל' עירובין הביא להא דרב דמבוי שלא נשתתפו בה עירבו חצרות עם בתים אין מטלטלין בה אלא בד' ובלא עירבו מטלטלין בכולה ועי' השגת הראב"ד ובמ"מ שם שהרמב"ם גורס בשינוייא דר' אשי מי גרם. ואינם ומפרש לה בתמיהה. ושכן פי' הרז"ה ומילתי' דרב דהכא לא תלוי כלל בפלוגתא דרב ושמואל ור"י כפי מה שפרש"י ותוס' והראב"ד והאחרונים. והוא מימרא בפ"ע ומש"ה פסקה הרמב"ם ז"ל עייש"ה במ"מ וכ"ה כונת המגדול עוז ביישוב דברי הרמב"ם

וק"ל טובא דלפ"מ דקיי"ל כשמואל ור"י אליבי' דר"ש דבין עירבו ובין לא עירבו מותר לטלטל מחצר. למבוי כלים ששבתו בחצר ולא כלים ששבתו בבית כדאיתא ברמב"ם (פ"ג הי"ט) מעירובין היכא שייך לומר ניתקו חצרות ובטלי לגבי בתים כמו שהק' לעיל בגמ' גם מדנקט רב מבוי שלא נשתתפו ומשום דניתקו וליכא בתים וחצרות פתוחין למבוי ע"כ צ"ל דבנשתתפו לא בעי' בתים וחצרות פתוחין למבוי ואיך יפרנס הסוגיא דעירובין (דף ה ודף ע"ג:) וכמו שהק' לעיל ע"ד התוס' ד"ה ניתקו

וראיתי במרכבת המשנה (פי"ז ה"ח) מהל' שבת שהעלה דלהרמב"ם ב' חצרות ובית א' לכל חצר הו"ל בתים וחצרות פתוחין למבוי ודוקא היכא שנשתתפו במבוי שמוציאין מהחצרות והבתים למבוי הוא דהו"ל בתים וחצרות פתוחין לה אפי' ליכא אלא בית א' לחצר אבל לא נשתתפו בתוכה בעי' ב' בתים לכל חצר דהיכא דליכא כ"א בית א' לכל חצר הרי הוא כמו עירבו חצרות עם בתים שפוסק הרמב"ם בהל' עירובין שאסור לטלטל במבוי אם לא נשתתפו בתוכה דבלא נשתתפו היכא שמותר להוציא מהבית לחצר כגון בעירבו בחצרות או בליכא כ"א בית א' בחצר נהי נמי דגם מחצר למבוי מותר להוציא מ"מ אין הפתח שבין חצר למבוי רגיל כל כך ולא הוה בתים וחצרות פתוחין למבוי. ודוקא שאין משתמשין מבית לחצר כגון באיכא ב' בתים בחצר ולא עירבו הוא דהו"ל הפתח שבין החצר והמבוי רגיל אפי' לא נשתתפו בתוכה. והרחיב שם בביאור הסוגיא דהכא ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל ועם דבריו הקדושים נתיישבו הקושיות שהקשיתי לדברי הרמב"ם ז"ל ודו"ק

אמנם במה שהעמיק הרחיב בביאור הסוגיא צ"ע לענ"ד במ"ש דניתקו חצרות היינו שהפתח שבין החצר למבוי אינו רגיל כ"כ צע"ג שלא מצינו בשום מקום שע"י שהפתח אינו רגיל יחשב כסתום להחמיר ומה שהביא ראי' מהרמב"ם (פ"ה ה"ח) מעירובין שאני התם דלהקל חשבי' לי' כסתום אבל להיות כסתום להחמיר מנ"ל ועוד דאפי' להקל היכא אפשר לומר שהפתח שבין חצר למבוי הרי הוא כסתום והא מ"מ בהאי פיתחא עיילי ונפקי לרה"ר ושפיר רגילים בזה הפתח

ובמ"ש דמש"ה לא קאמר דטעמא דרב בעירבו משום דהבתים כסתומם דמי לפי שידע שאפשר לבטל רשות החצרות שבמבוי לחצר א'. ויהי' בתים למבוי ק"ל טובא דלפי"ז שידע דאפשר לבטל גם לטעמא דניתקו לפ"מ שפי' שהפתח שבין החצר למבוי אינו רגיל נמי מצינו לשנויי דכשיבטלו כל הרשות שבמבוי לחצר א' תו ליכא למימר בהאי חצר שניתקו ואינו רגיל במבוי לאחר הביטול דמה לי נשתתפו במבוי דהו"ל החצרות רגילין במבוי ומה לי בטלו רשות המבוי לחצר א' כיון שמותר לטלטל מחצר והבתים שבתוכו למבוי לאחר הביטול הרי הוא דומה לנשתתפו בתוכה: