אגודת אזוב מדברי כד

וטעות הוא שצ"ל הגה"מ] כתב דלא שייך לומר א"י אדעתא דנפשי' קא עביד אלא בעושה מלאכה בשלו אבל להבעיר מעצי ישראל צריך ליטול רשות מבעל העצים ואם ראה ישראל ושתק אדעתא דישראל קעביד וצריך למחות בידו עכ"ל בשינוי לשון קצת. ונלע"ד שהטעם ע"פ מש"כ דבכה"ג לאו קבולת גמורה היא כיון דשקלי עצים משל ישראל בשעת המלאכה וצ"ע על המג"א (סי' רע"ו סק"ד) שכ' ואפי' בקיבולת כו' דהו"ל קיבולת בביתו של ישראל ותיפוק ליה דלא הוה קיבולת גמור דשקלי עצים משל ישראל ונ"ל דמה"ט אפי' בקצץ לו שכרו קודם שבת אסור לדעת ה"ר שמחה שבהגהת מרדכי שם אבל היכא שנמסרו לו החפצים של ישראל בין איזה ימים קודם לשבת בין סמוך לשבת בשכר מותר ובטו"הנ אסור כמבואר (בסי' רנ"ב) במחבר ורמ"א (ס"ב) ומיושב קו' המג"א שם דבלא קצץ אסור ליתן לו כלל. ולפמ"ש י"ל בודאי סמוך לשבת בעי' קצץ דוקא אבל כמה ימים קודם לשבת בשכר הוא דבעי' אבל קצץ לא בעי ובמלאכת פרהסיא אפי' בקצץ צריך למחות כמבואר שם (ס"ג) ובמג"א (סק"י). ולפמ"ש הי' נ"ל להשוות המחלוקת שהביא הב"י (סי' רמ"ד) בסיתת הא"י האבנים דאסור אם הוא מדינא או מחומרא עיי"ש. ולפמ"ש י"ל היכא שהיו האבנים של ישראל וסיתתם הא"י בשבת אסור מדינא דכיון שהישראל מסייע שנותן האבנים לא הוה קבלנות ואסור מדינא. והיכא שהיו האבנים של א"י דהוה קבלנות גמור לא הוה אלא חומרא בעלמא האמנם שלשון הרי"ו שכ' אפי' קיבל הא"י לסתת האבנים בידו בדבר ידוע ותקנם בביתו קשה לפרש כן הנה דברי הרא"ש שהם מקור דברי הרי"ו אפשר לפרשם כמ"ש

והנה יש לצדד להקל משום דאית בי' פסידא רבה דהא מלאכת פרהסיא במטלטלין דינו כמחובר כמבואר (בסי' רמ"ד סעי' ד) ואפ"ה צידדו להקל שם (ס"ו) גבי מכס בב"י וט"ז משום דאית בי' פסידא רבה. ברם לפי שקשה לפרוץ גדרן של הראשונים ז"ל אין להקל כ"א ע"י שיקנה הא"י הבעל מלאכה הקרקע עפ"י אופני הקנין שבחו"מ (סי' קצ"ד) ויקנה ג"כ כל הדברים הנצרכים להמלאכה ע"פ קנין גמור ולאחר גמר הבנין יחזור הישראל ויקנה ממנו הבית בקנין המועיל ויוכל הישראל להבטיח להא"י שיחזור אח"כ לקנותם ממנו בכדי מה שיעלה דמי הקרקע ודברים הנצרכים למלאכה עם שיווי השכר מלאכה כמו במכירת חמץ (שבסי' תמ"ד ס"ד) ובאחרונים שם ויזקוף על הא"י דמי הקרקע ודמי הדברים הנצרכים וכן מה שיצטרך ליתן לו על השכר מלאכה הכל יזקוף עליו במלוה על הא"י

איברא דלפמ"ש בס' חמדת שלמה (סי' ט') אין להקל בזה די"ל שעדיין נקרא ע"ש הישראל שאינו ידוע לכל עכ"ז משום פסידא רבה אם יסכימו עמי עוד שני רבנים, להתירו באופן זה הנני נטפל להתיר ע"פ אופן זה ולולא זאת לא ירד בני עמכם להפריז על מדת רבותינו ז"ל וה' ברחמיו יצילני מכל מכשול וטעות ויאר נרי במאור תורה הקדושה

סימן יב מה שהעירותי תמיד ומצאתי בסידור דרך חיים דיני קידוש בבהכ"נ (אות ג) דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה היינו שאסור לאכול בבית אחר ואפי' באותו בית אם לא יקדש אח"כ אבל במה שטעם בשעת הקידוש אף שלא יאכל במקום זה אינו שום איסור דהא דאסור לטעום קודם קידוש היינו בלא קידוש אבל בטעימה דקידוש שלא במקום סעודה ליכא איסורא כלל וכ"ה משמעות דבריו בדיני קידוש במקום סעודה (אות ג) דאל"ה לא משכחת לן מקדש ע"מ שלא לאכול מיד בין אכל בין לא אכל (ועיין בסי' רע"ג ס"ג) בהג"ה

הנה מדברי הרמ"א (סי' רע"ג ס"ה) ולפ"ז מותר למוהל ולסנדק דמשמע דוקא משום דחשיב מקום סעודה מותר אבל בלא"ה הי' אסור לא משמע כן וצ"ע ועיין בתשובות שמואל בר' צדו"ק תלמיד הר"מ רוטענבורג (סי' שכ"ב) שכ' דהמקדש בבהכ"נ אין לו לטעום דכיון דלא הוה מקום סעודה הרי הוא טועם קודם קידוש ואפי' ליתן לקטנים הוה ס"ד לאסור מבואר ג"כ דלא כמ"ש

סימן יג נשאלתי בא' שביטל את חמצו ומכרו קודם פסח ואחר הפסח ראה שלא בא על החתום על השטר מכירה והנה נוסח השטר מכירה הי' בזה"ל. חתימת ידי תעיד עלי כו' איך שאני ח"מ מכרתי להנכרי ואג"ק הקניתי לו המטלטלין שבתוכו כו' וקבלתי עירבון שקורין זדאטיג ט"ו גדולים והמותר כל המעות עד תשלום דמי המכירה זקפתי עליו במלוה כו' ומסרתי לידו המפתח וכו' כ"ז נעשה באופן היותר מועיל מכירה גמורה ושרירא וקיימא דלא כאסמכתא ודלא כט"ד ולהיות לראי' ביד הקונה כו' ושם הקונה הי' מפורש בו אבל שם המוכר לא נתפרש בתוכו ושטר מכירה זו כתבו בן המוכר על פי פקודת אביו

א תשובה הנה יש לראות במה קנה הנכרי החדר והחמץ שאין לומר שקנה הקרקע בתורת שטר דנהי דאי' בחו"מ (סי' קצ"א) דשטרי דידן לקנין הם אע"ג שכתב בהם לשון מכרתי דמשמע לשעבר מ"מ בנ"ד שמתחיל חת"י תעיד עלי ומסיים כ"ז נעשה וכו' ולהיות לראי' ביד הקונה הרי מפורש בתוכו דשטר ראי' הוא ולא שטר קנין ובפרט בשטר שאינו מפורש בו שם המוכר דאינו מועיל כי אם בעדי מסירה או כשהי' כת"י המוכר או חת"י כמובא בספר מקור חיים (סי' תמ"ח) בשם הסמ"ע (סי' ס"ו) ובנ"ד דהו"ל כתב יד אחר בלי חת"י המוכר ונמסר בלי עדי מסירה דאינו מהני כלל כיון דאין מוכח מי הוא המוכר. וגם אין לומר דמה שכתבו בן המוכר בפקודת אביו הו"ל כאילו הי' בכת"י המוכר כיון שנכתב בשליחות אביו שכבר העלה בס' מק"ח דלא מהני שליח לענין שליח שמכר ביתו של משלח בשטר דאינו מועיל משום דבעי' מוכיח מתוך השטר בלבד וה"ה דלא מהני שליח לכתיבת השטר שהרי מזה למד המק"ח לענין מכירת השליח מדלא מהני כת"י השליח בגט כמו כתב בכ"י

ב גם אין לומר שקנה בכסף העירבון את הקרקע חדא שאינו מבורר בתוך השטר אם הי' נתינת העירבון על קניית הקרקע או על קניית המטלטלין. לפי שנתינת העירבון מוזכר אחרי מכירת המטלטלין ואם היה נתינתו על הקרקע איבעי' ליה למיכתב אחר מכירת הקרקע ואע"ג שנאמר דלפי שהקנה המטלטלין אג"ק מש"ה קא מסמיך מכירת המטלטלין למכירת הקרקע ומפסיק בין מכירת הקרקע ונתינת העירבון אע"ג שהי' העירבון על הקרקע או שנאמר שנתינת העירבון הי' על הקרקע ועל המטלטלין באופן שי"ל שהקנה הקרקע בכסף העירבון מ"מ בעירבון שע"פ דינא דמלכותא הוא שאם הלוקח חוזר ערבונו מחול ואם המוכר חוזר כופל לו ערבונו לא קנה אלא כנגד מעותיו כמבואר (בסי' ק"צ סעי' י' ובסמ"ע סקי"ד) וא"כ בכותי דאינו קונה בכסף לבד עד דמטא שטרא לידי' כמבואר (בסי' קצ"ד) אפי' אם הי' השטר כתב יד המוכר או שהי' בחת"י או במפורש שם המוכר מ"מ לא הי' קונה דכיון דאינו קונה אלא כנגד מעותיו והשטר נכתב אכולי' הרי השטר בטל. לגמרי כמבואר (בסי' ק"צ סעיף ט"ז) ובהג"ה ובסמ"ע אלא שבזה הי' אפשר לומר כיון שסיים והשאר זקפתי עליו במלוה שבכה"ג קנה הכל כמבואר שם (בסי' ק"צ סעי' י') א"כ נהי דכ' ב' לשונות דסתרי אהדדי בתחלה וקבלתי עירבון ובסוף והשאר זקפתי עליו במלוה אזלינן בתר לשון אחרון כדאי' (בסי' מ"ב) וכה"ג כתב הרמ"א בתשובה (סי' צ"ב) הובא בנתיבות המשפט (סי' סקט"ו) ואין לומר דיד בעל השטר על התחתונה שאם נאמר שהי' רק עירבון יהא השטר בטל לגמרי דלא אמרי'